סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 933

"הנודר מן הבית מותר בעלייה דברי ר"מ וחכמים אומרים עלייה בכלל הבית"

נדרים נו ע"א

כאשר אדם אומר בית, האם כוונתו גם לעליה או לא. ר"מ סבור: שאין כוונתו אלא לבית ולא לעליה, ואילו חכמים סבורים: שהמילה בית כוללת גם את העליה, ולכן אליבא דחכמים הנודר מן הית אסור בעליה.

הגאון הרש"ש בהגהותיו למסכת גיטין שואל על דברי משנתינו קושיא עצומה: הגמ' במסכת גיטין בדף כ"ט. אומרת כך: "מי שאמר לו אל תגרשה אלא בבית וגרשה בעליה גיטא נמי לא הוי". אדם שנתן לשליח גט כדי לגרש את אשתו ואמר לו אל תגרשה אלא בבית, והשליח גרשה בעליה, הגט בטל, שהרי שינה מהשליחות. כותב על דברי גמ' אלו הרש"ש וז"ל: קשה לי דבנדרים במשנה פליגי ר"מ וחכמים בנודר מן הבית, דלר"מ מותר בעליה, וחכמים אומרים: דעליה בכלל בית, ולדידהו הווי ליה למימר דלא אתי אלא לאפוקי רחוב וכיו"ב, ומה נעשה לרמב"ם ולשו"ע דפשטו בנדרים כחכמים ופסקו כאן להלכה שאינה מגורשת, וכן פסקו בסי' ת"ט סעי' י' באומר לחבירו הנח עירובי בבית, והניחו בעליה אינו עירוב וצ"ע. זאת אומרת, אם ההלכה כחכמים שעליה הרי היא בכלל בית, מדוע נאמר בשני המקומות שעליה אינה בכלל בית, האומר לחברו גרש את אשתי בבית וגרשה בעליה לא מגורשת, וכך גם האומר לחברו הנח עירובי בבית והניחו בעליה העירוב לא חל, והרי אנו פוסקים כחכמים שעליה בכלל בית.

יש אולי מקום ליישב את קושיתו החזקה של הרש"ש בדרך זו: יש הבדל בין איסור שאדם אוסר על עצמו לבין שינוי בשליחות מדברי המשלח. הנודר מן הבית לדעת חכמים אנו אומרים, שכיון שעליה בכלל בית, כַלל הנודר גם את העליה באומרו "קונם בית עלי", שהרי העליה בכלל הבית. אבל כל אחד יודע שעליה היא רק בכלל הבית ואינה בית ממש, ולכן צריכים להשמיע לפי חכמים שהוא אסור בעליה. אדם ששולח שליח לגרש אשה או להניח עירוב ומתנה: אל תגרשנה אלא בבית, אל תניח את העירוב אלא בבית, אפי' אם העליה היא בכלל הבית, אין כאן תאום בין מעשה השליח לבין דברי המשלח, שהרי המשלח דיבר על בית סתם ולא על בכלל בית, וכיון שלשליח אין סמכות לגרש את אשת חברו, או להניח את עירובו של חברו אלא כפי שנאמר לו, עליו להתאים את המעשה לנאמר במדויק, ולא למה שנכלל בכלל הדברים, ולכן בשני המקומות הללו אנו פוסקים שיש כאן שינוי שליחות.

ובקצרה: לגבי קיום שליחות יש על השליח למלא אחר דברי המשלח, ולא אחר המשתמע מדברי המשלח, שהרי כל כוחו של השליח אינו אלא מדין שליחות, ובשליחות יש לו לבצע את הנאמר, משא"כ לגבי הנודר, הוא נאסר גם במה שמשתמע מן הנאמר.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)