הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"להודיעך כחן דבית שמאי..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים כח ע"א
אמר רב הונא: תנא,
בש"א: לא יפתח לו בשבועה, ובית הלל אומרים: אף יפתח לו בשבועה. לבית שמאי, בשבועה הוא דלא יפתח לו, הא בנדר יפתח לו,
והא תנן, ב"ש אומרים: לא יפתח לו בנדר!
ותו, מיפתח הוא דלא יפתח לו בשבועה, הא מידר נדר בשבועה,
והתנן, בית שמאי אומרים: בכל נודרין חוץ מבשבועה!
תנא מתניתין בנדר להודיעך כחן דב"ש,
תנא ברייתא בשבועה להודיעך כחן דבית הלל.
מבנה הסוגיה:
1.
הגמרא פותחת בציטוט קטע מהמשנה:
ב"ש אומרים: בכל כו'. ב"ש אומרים: במה שהוא מדירו, וב"ה אומרים: אף בשאינו מדירו.
כיצד? אמר לו קונם אשתי נהנית לי, ואמר קונם אשתי ובני נהנין לי, ב"ש אומרים: אשתו מותרת ובניו אסורין, ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין.
2.
הקטע המלא מהמשנה:
הנושא הוא: מי שנדר מחמת אונס [פחד] מהמלכות - אינו נדר:
מתני'. נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין, שהיא תרומה - אע"פ שאינו תרומה,
שהן של בית המלך - אע"פ שאינן של בית המלך.
3.
הדין של בית שמאי:
בש"א: בכל נודרין
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כח עמוד א
חוץ מבשבועה,
כל צורות הנדר מותרות, אבל אסור לו להישבע אפילו מחמת אונס המלכות [לא מדובר במצב של פיקוח נפש אלא בהפסד ממון]. שבועה חמורה מנדר. בית שמאי - מחמירים.
3.1
וב"ה אומרים: אף בשבועה.
בית הלל מתירין אף להישבע. - בית הלל מקילין.
4.
מחלוקת נוספת:
ב"ש אומרים: לא יפתח לו בנדר,
הנודר ידור רק אחרי שהגוי מאיים עליו ומבקש ממנו, אבל לא ידור מעצמו - בהתנדבות. בית שמאי מחמירים.
4.1
ובית הלל מקילים:
ובה"א: אף יפתח לו.
5.
מחלוקת נוספת:
ב"ש אומרים: במה שהוא מדירו,
בית שמאי מחמירים:
5.1
ובית הלל מקילים:
ובה"א: אף במה שאינו מדירו.
כיצד? אמר לו: אמור קונם אשתי נהנית לי, ואמר קונם אשתי ובני נהנין לי,
בש"א: אשתו מותרת ובניו אסורין,
וב"ה אומרים: אלו ואלו מותרין...
6
רב הונא מצטט ברייתא:
אמר רב הונא: תנא,
6.1
בש"א: לא יפתח לו בשבועה, ובית הלל אומרים: אף יפתח לו בשבועה.
בית שמאי מחמירים, שלא יפתח למוכס בשבועה ובית הלל מקילים ומתירים אף לפתוח בשבועה [למרות חומרתה].
6.2
מקשה הגמרא מהברייתא של רב הונא על משנתנו [סתירה]:
לבית שמאי, בשבועה הוא דלא יפתח לו, הא בנדר יפתח לו,
והא תנן, ב"ש אומרים: לא יפתח לו בנדר!
משמע בברייתא שבית שמאי מחמירים שלא לפתוח בשבועה, ומשמע מכך שבנדר רשאי הוא לפתוח, והרי במשנתנו אומרים בית שמאי שאף בנדר לא יפתח - לעיל בסעיף 4.
6.3
קושיה נוספת מהברייתא של רב הונא על משנתנו [סתירה]:
ותו, מיפתח הוא דלא יפתח לו בשבועה, הא מידר נדר בשבועה,
והתנן, בית שמאי אומרים: בכל נודרין חוץ מבשבועה!
בברייתא משמע שלפי בית שמאי לא פותחים בשבועה ומשמע מכך שאם המוכס מבקש ממנו שיישבע לו - מותר.
ואילו במשנתנו משמע - לעיל בסעיף 3 - שלפי בית שמאי אין נשבעים כלל.
7.
הגמרא מיישבת את שתי הקושיות:
תנא מתניתין בנדר להודיעך כחן דב"ש,
המשנה מדגישה את דינו המיוחד של בית שמאי שמחמיר - שאפילו בנדר אין לפתוח!
7.1
תנא ברייתא בשבועה להודיעך כחן דבית הלל.
והברייתא מדגישה את ה"קולא" של בית הלל שמותר לפתוח אף בשבועה!
8.
רב אשי מיישב את הקושיות באופן אחר:
רב אשי אמר: הכי קתני, ב"ש אומרים: אין שאלה בשבועה, ובית הלל אומרים: יש שאלה בשבועה.
הברייתא לא עוסקת כלל בנושא שבמשנתנו שנודר מחמת המוכסים וכד'. אלא היא דנה אם חכם יכול להתיר שבועה כמו שהוא רשאי להתיר נדר. בית שמאי מחמירים ובית הלל מקלים.
9.
פירוש הרא"ש מסכת נדרים דף כח עמוד א:
תנא מתניתין נדר להודיעך כחן דב"ש. ואף על גב דכח התירא עדיף אברייתא קא סמיך דאשמועינן בה כח דהיתירא]:
כנראה שכוונתו היא לשאול: מדוע המשנה בחרה להעדיף את הדגשת החומרה של בית שמאי [לעיל בסעיף 7] ולא העדיפה להדגיש את הקולא של בית הלל וכבברייתא [לעיל בסעיף 7.1], והרי הכלל הוא "כח דהיתרא עדיף" - שיש עדיפות להדגיש את הדיעה המיקלה [לא קשור כלל לשאלה כמי ההלכה].
9.1
והוא עצמו עונה: "אברייתא קא סמיך", כלומר, שהמשנה הסתמכה על הברייתא שמדגישה את ה"היתר" - הקולא של בית הלל - לעיל בסעיף 7.1!
9.2
קצת קשה: הרי השאלה היתה על המשנה, מדוע היא לא מדגישה את הקולא של בית הלל!
9.3
אולי מובא נסיון יישוב:
פירוש הרא"ש מסכת נדרים - הערות דף כח עמוד א הגהה א:
[דף כח עמוד א] א] נ"ב ובדבריו מבואר דתנא דמתניתין השמיט לפעמים איזה רבותא וסומך על תנא דברייתא ששנה רבותא ההיא בברייתא.
המשנה בכוונה השאירה את ה"חידוש" לברייתא.
9.4
אבל לענ"ד נראה לי שעדיין לא לגמרי ברור שהרי משנה עדיפה על ברייתא!
10.
אולי הוא מיישב:
גופי הלכות פרק יא - כללי אות כ' כלל רסג:
כחא דהתרא עדיף משני בכל דוכתא,
ומצינו חידוש גדול פ"ד נדרים דף כח ע"א) תנא במתני' להודיעך כחן דב"ש דאסרי,
ותנא בברייתא להודיעך כחן דב"ה דשרו.
ולכאורה אתמהא,
דבמתני' תני תרתי לריעותא כחא דאיסורא ודב"ש דאין הלכה כמותם.
הוא מחזק את הקושיה: מדוע המשנה מדגישה את דינו של בית שמאי שאין הלכה כמותם!
10.1
והרא"ש ז"ל תירץ זה וז"ל תנא מתני' נדר להודיעך כחן דב"ש, ואף על גב דכחא דהתרא עדיף, אברייתא סמיך דאשמעינן בה כח דהתרא.
הוא מביא את דברי הרא"ש לעיל - בסעיפים 9-9.3
10.2
וכונתו דסמך רבינו הקדוש דמיניה דידיה ומתלמידיה תסתיים התרי כחי, ומאי דשייר במתני' אמר לתלמידיו שישנה בברייתא, והתם בגמ' כי פריך מעיקרא דב"ש אב"ש הוה מצי למפרך מב"ה אב"ה, דברייתא קתני ב"ה אומרים יפתח לו בשבועה, ובמתני' קתני אף יפתח לו ולא תני בשבועה דמשמע אנדר דקאמר ב"ש דלא יפתח לו, אלא אליבא דב"ש פריך תרי קושיי, ובמאי דמשני דמתני' להודיעך כחן דב"ש ניחא הכל.
הוא מיישב: "רבי" השאיר לתלמידיו בכוונה [שהם כתבו את הברייתא] את ההדגשה של דברי בית הלל. כי "רבי" העדיף להדגיש את שתי החומרות של בית שמאי.
10.3
ועדיין נראה קצת קשה!
11.
ואולי יש לומר [הפוך מהאמור לעיל בסעיף 10.1] הברייתא בסוגייתנו היא חלק ממשנה "עתיקה" שכללה גם את דין משנתנו וגם את הדין בברייתא הנוכחית. "רבי" הכיר את הברייתא בסוגייתנו שהיתה מוקדמת לתקופתו, והוא "רק" "השלים אותה" כדי שנדע שהמשנה הנוכחית + הברייתא הנוכחית הם משנה אחת [משנה קדומה!]
12.
הערה א: כשהגמרא הקשתה מהברייתא על משנתנו היא לא הקשתה בלשון "ורמינהו" כמקובל, אלא היא רק הביאה "אמר רב הונא תנא..." ואחר כך הקשתה "והתנן..."
13.
הערה ב: בדרך כלל לא מצינו בש"ס את הביטוי "אמר רב... תנא" מלבד אצל רב הונא - 7 פעמים - כבסוגייתנו.
ואולי משמיע לנו שרב הונא היה מוסמך "לגלות" את אותן משניות עתיקות!
14.
הערה ג:
אמנם מובא הרבה בש"ס הביטוי "תנא" כפתיחה לתוספתא/ברייתא שבדרך כלל חולקת/מוסיפה/מפרשת את המשנה:
הליכות עולם (שער שני, כב):
"כל תנא ותני עלה היא התוספתא שנתוספה על המשנה..."
ובכריתות, ח"ה ש"ג ע"ג:
"כל תנא תוספתא שנתוספה על המשנה, לפיכך אינה כתובה לא בלשון "תניא" ולא בלשון "תנו רבנן".
ובכללי הגמרא, על "הליכות עולם", שער ראשון, ב.
"כנסת הגדולה" – כללי התלמוד
"לשון תנא לפעמים לפרש המשנה ולפעמים בא לחלוק"
15.
הערה חשובה: רב אשי בסוגייתנו תירץ באופן שונה את ה"סתירה" בין משנתנו לברייתא של רב הונא, ואולי לפיו כל ההבחנות לעיל לא מתקבלות כלל.
