הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

עד שבא רבי עקיבא ולימד

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים כה ע"א-ע"ב

מתני'. נדרי שגגות: אם אכלתי ואם שתיתי, ונזכר שאכל ושתה;
שאני אוכל ושאני שותה, ושכח ואכל ושתה;
אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני, ונודע שלא הכתו, ונודע שלא גנבה.
ראה אותן אוכלין תאנים, ואמר הרי עליכם קרבן, ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהן אחרים,
בש"א: הן מותרים ומה שעמהם אסורים, ובה"א: אלו ואלו מותרין.
גמ'. תנא: כשם שנדרי שגגות מותרין, כך שבועות שגגות מותרות.
היכי דמי שבועות שגגות?
כגון רב כהנא ורב אסי, הדין אמר: שבועתא דהכי אמר רב,
והדין אמר: שבועתא דהכי אמר רב, דכל חד וחד אדעתא דנפשיה שפיר קמישתבע.
ראה אותן אוכלין.
תנן התם: פותחין בשבתות ובי"ט;
בראשונה היו אומרים: אותן הימים מותרים ושאר כל הימים אסורים,
עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו הותר כלו.

הערה:

1.

הכלל של רבי עקיבא - נדר שהותר מקצתו הותר כלו - הוא גם הבסיס לדינם של בית הלל במשנתנו, ומדוע אומרת הברייתא ש"בראשונה היו אומרים..." - הם כנראה החכמים שחלקו על רבי עקיבא - סברו כדעת בית שמאי.

2.
שיטה מקובצת מסכת נדרים דף כה עמוד ב:

בראשונה היו אומרים אותן הימים שבתות וימים טובים מותרין דאדעתא דידהו לא נדר ושאר כל הימים אסורין דאדעתא דידהו נדר. עד שבא ר' עקיבא ולימד דנדר שהותר מקצתו הותר כולו. כבר פירש הטעם במתניתין אליבא דבית הלל. ואף על גב שבית הלל קדמו לר' עקיבא תופסין היו כבית שמאי עד שבא ר' עקיבא ולמד דנדר שהותר מקצתו הותר כולו. נשכחו דברי בית הלל עד שבא ר' עקיבא והחזירם. שיטה:

הוא מסביר, שדברי בית הלל נשכחו ורבי עקיבא החזירם. כנראה שכוונתו היא, שהחכמים שהיו "בראשונה" לא הכירו את שיטת בית הלל [או את נימוקם] והם אלה שנחלקו על רבי עקיבא והם סברו כדעת בית שמאי [קצת קשה לומר, שהכירו את דעת בית שמאי ולא את דעת בית הלל], ולכן מתאים הביטוי במשנה "עד שבא רבי עקיבא ולימד... "

3.
אולם ראה ב"מתיבתא", הערה כ, בשם ה"חתם ספר", שהחכמים המוזכרים שם במשנה [במסכת נדרים דף סו] אינם ה"רבנן" שחלקו על רבי עקיבא.

נעיין בזה בדף הבא.

4.
הערה: אם החכמים שהיו "בראשונה" היו חכמים אחרים - כנראה שהיו חכמים קדומים לרבי עקיבא ול"רבנן" שחלקו עליו - הרי שהגיוני שהם כלל לא הכירו את הכלל של בית הלל ש"נדר שהותר מקצתו הותר כולו", וכנראה הכירו רק את דעת בית שמאי. כי לא הגיוני ש"רבנן" בתקופת רבי עקיבא לא שמעו כלל מהכלל/הדין הזה של בית הלל ורק רבי עקיבא הזכיר זאת.

בכל זאת קצת קשה, מדוע ה"רבנן" שחולקים על רבי עקיבא לא סוברים כבית הלל. אולי הם מבחינים בין המקרה במשנה שם למקרה במשנתנו כאן.