הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כלל: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים כד ע"א-ע"ב
איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב או לא?
ואת"ל פליגי, הלכתא כותיה או לא?
ת"ש, דתנן: האומר לחבירו
...
אי רבי אליעזר בן יעקב, נדרי זירוזין הוי!
אלא שמע מינה: פליגי רבנן עליה.
לעולם רבי אליעזר בן יעקב היא, ומודה רבי אליעזר בן יעקב בהאי דנדרא הוי, דאמר ליה: לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי.
מבנה הסוגיה:
התחלה מדף כג עמוד ב:
1.
איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב או לא?
ואת"ל פליגי, הלכתא כותיה או לא?
במשנה הקודמת הובא דינו של רבי אליעזר בן יעקב ולא הוזכר חכם או חכמים שחולקים עליו, ולכן הגמרא עכשיו שואלת אם חכמים חולקין עליו וכמי הלכה.
1.1
הערה ראשונה: משמע מכל הסוגיה להלן שהדיון הוא רק לגבי הדין הראשון באותה משנה - נדרי זירוז - שלפי רבי אליעזר בן יעקב אינם תקפים.
1.2
הגמרא לא מתלבטת כלל לגבי הדין השני שנלמד באותה משנה - ראה ה"חסורי מחסרא" בדף הקודם - לגבי ביטול נדרים מראש. ומדוע על דין זה לא דנה הגמרא אם חכמים חולקים עליו.
1.3
מדוע הגמרא שואלת כאן 2 שאלות, השניה היא, אם אמנם חכמים חולקים עליו האם הלכה כמותו או לא.
1.4
כנראה שהגמרא הכירה את הכלל שהלכה תמיד כרבי אליעזר בן יעקב.
הגמרא במסכת יבמות דף מט עמוד ב:
"א"ר שמעון בן עזאי כו'. תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש, וכתוב בה: משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי".
זאת אומרת שכבר מימי התנאים היה ידוע שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב, שכנראה זאת המשמעות של הביטוי "משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי".
1.5
וכנראה שהגמרא כאן שואלת האם חכמים ="רבים" חולקים עליו או אולי רק יחיד חולק עליו, ואם רבים חולקים עליו אולי אין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב נגד רבים.
1.6
ואולי הגמרא רוצה לדעת אם יש "סתם משנה" שחולקת על רבי אליעזר בן יעקב ואז אולי אין הלכה כמותו.
2.
נסיון 1 להוכיח שחכמים חולקים עליו.
ההוכחה היא מ"תנן" - משנה להלן - מסכת נדרים דף סג עמוד ב:
ת"ש, דתנן: האומר לחבירו...
אי רבי אליעזר בן יעקב, נדרי זירוזין הוי!
אלא שמע מינה: פליגי רבנן עליה.
משמע שם שמדובר ב"סתם משנה" - קשור לדברינו לעיל בסעיף 1.5, כלומר, אפשר לומר, שהגמרא כבר כאן רוצה להוכיח את שתי השאלות לעיל ב"איבעיא" [לעיל בסעיף 1], שרבים - "סתם משנה" - חולקים עליו וממילא הלכה כאותה "סתם משנה" ולא כרבי אליעזר בן יעקב.
2.1
הגמרא דוחה. יתכן שהמשנה להלן היא גם כרבי אליעזר בן יעקב.
לעולם רבי אליעזר בן יעקב היא, ומודה רבי אליעזר בן יעקב בהאי דנדרא הוי, דאמר ליה: לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי.
3.
נסיון 2 להוכיח שחכמים חולקים עליו.
ההוכחה כאן היא מאותה משנה להלן מסכת נדרים דף סג עמוד ב - ושהובאה גם בהוכחה הראשונה לעיל בסעיף 2:
ת"ש: האומר לחבירו קונם שאתה נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של חיטין ושתי חביות של יין...
אי ר' אליעזר בן יעקב, נדרי זירוזין הוי!
אלא לאו רבנן ופליגי!
כאן לא מובאת "סתם משנה" כלעיל כי יש באותו קטע - במשנה - מחלוקת חכמים. ונסיון ההוכחה הוא מ"חכמים" שחולקים שם על רבי מאיר.
3.1
הערה חשובה: הוכחה 1 היתה מ"סתם משנה", ואילו הוכחה 2 היא מ"חכמים" [שמוזכרים כך במפורש באותה משנה].
3.2
הגמרא דוחה. יתכן שהמשנה להלן - דעת חכמים שם - היא גם כרבי אליעזר בן יעקב.
לא, לעולם רבי אליעזר בן יעקב,
ומודה רבי אליעזר בהאי דנדרא הוי, משום דאמר ליה: לאו מלכא אנא דמהנינא לך ואת לא מהנית לי.
4.
נסיון 3 להוכיח שחכמים חולקים עליו.
ההוכחה כאן היא ממשנה להלן - מסכת נדרים דף כז עמוד א - גם היא "סתם משנה":
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: ת"ש...
אי רבי אליעזר בן יעקב, זירוזין הוי!
אלא לאו רבנן ופליגי!
ומכיוון שהיא "סתם משנה" אז אולי אין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
4.1
הגמרא דוחה את ההוכחה:
לעולם ר"א בן יעקב, ומי סברת דאדריה מזמנא לזמינא?
לא, דזמינא אדריה למזמנא, דאמר ליה: מזמנת לי לסעודתיך? א"ל: אין, נדר זה עליך, ונדר, וחלה הוא או שחלה בנו, או שעכבו נהר - הרי אלו נדרי אונסין.
5.
נסיון 4 לפשוט את הספק - שהועלה לעיל בסעיף 1:
כאן ההוכחה היא מברייתא שמוכח ממנה המפורש שחכמים חולקים עליו :
ת"ש, יתר על כן אמר ר"א בן יעקב: האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אי אתה מתארח אצלי ותאכל עמי פת חמה ותשתה עמי כוס חמין, והלה הקפיד כנגדו - אף אלו נדרי זירוזין, ולא הודו לו חכמים;
מאי לא הודו לו חכמים, לאו
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כד עמוד ב
דאפילו בקמייתא,
ושמע מינה: פליגי רבנן עליה, שמע מינה.
משמע מלשון הברייתא שחכמים חולקים על רבי אליעזר בן יעקב אף במשנתנו - מקרה דומה לזה שמובא בברייתא, ומהלשון "יתר על כן...". כנראה שהכוונה היא שחכמים חולקים על רבי אליעזר בן יעקב בכל עניין של "נדרי זירוז", שלפי חכמים הם כן מחייבים את הנודר.
5.1
מדוע הגמרא הביאה את המחלוקת המפורשת מהברייתא רק בסוף "מהלך" הסוגיה? אולי בגלל שההוכחות הקודמות היו ממשניות וכאן מדובר בברייתא. וגם מפני ש"עורך הגמרא" הביא קודם את ההוכחות שנדחו.
5.2
הגמרא מכריעה למסקנה שאמנם חכמים חולקים על רבי אליעזר בן יעקב גם במשנתנו.
5.3
כנראה שהגמרא לא מצאה סיבה לומר שחכמים חולקים עליו דווקא ורק במקרה שבברייתא ולא במקרה שבמשנה [ראה להלן בר"ן]!
6.
שואלת הגמרא וכמי הלכה?
מאי הוי עלה?
לפי דברינו בכל מהלך הסוגיה העניין ברור. אם היתה הוכחה מהמשניות לעיל אזי יתכן שהלכה היתה כ"סתם משנה", או אפילו כחכמים במשנה, אבל כאן מדובר בחכמים בברייתא, ואז אולי כן אומרים שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב נגד "חכמים" בברייתא!
7.
"תא שמע" לפני ציטוט דברי אמוראים:
ת"ש, דאמר רב הונא:
הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
וכן אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
שני האמוראים פסקו הלכה במשנתנו כרבי אליעזר בן יעקב!
7.1
הערה: לפי זה אפשר היה לכאורה לומר שחכמים כן חולקים על רבי אליעזר בן יעקב בכל המקרים שהגמרא הביאה לפני ההוכחה הסופית. אבל אז אולי לא היתה ההלכה נפסקת על ידי האמוראים כאן כרבי אליעזר בן יעקב.
ולכן הרמב"ם מביא את הדוגמאות שהובאו בהוכחות לעיל לפי ההסבר שחכמים לא חולקים על רבי אליעזר בן יעקב.
8.
רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה ג:
וכן נדרי ב זרוזין מותרין, כיצד כגון שהדיר חבירו שיאכל אצלו ונדר זה שלא יאכל מפני שאינו רוצה להטריח עליו, בין אכל בין לא אכל שניהן פטורין, וכן המוכר שנדר שלא ימכור חפץ זה אלא בסלע והלוקח נדר שלא יקחנו אלא בשקל ורצו בשלשה דינרין שניהן פטורין וכן כל כיוצא בזה, לפי שכל אחד מהם לא גמר בלבו ולא נדר אלא כדי לזרז את חבירו ולא גמר בלבו.
רדב"ז הלכות נדרים פרק ד הלכה ג:
[ג] וכן נדרי זרוזין וכו'. שם במשנה ר' אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו וחסורי מחסרא וה"ק הרוצה שיאכל אצלו חבירו מסרב בו ומדירו נדרי זרוזין הוא
ואף על גב דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר בן יעקב פסקו הלכה בהדיא כותיה
הוא מדגיש שהגמרא פסקה בסוגייתנו כרבי אליעזר בן יעקב.
וטעמא שלא היה בלבו לנדר ממש אלא לזרז את חבירו ובעינן פיו ולבו שוים ומש"ה לא בעינן שיהא בלבו דבר אחר שהרי לא נתכוין לנדר כלל אבל גבי אונסין שנודר לדעת האנס הוי נדר הילכך צריך שיהא בלבו לדבר אחר:
9.
תוספות מסכת נדרים דף כג עמוד ב:
אי תבעי להו - כמו איבעיא להו
הוא גורס בסוגייתנו - בסעיף 1 לעיל - "אי תבעי להו" כמו "איבעיא להו" [אולי קשור ל"לשון נדרים משונה"].
פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב ואת"ל פליגי הלכה כמותו
9.1
הוא שואל:
ואף על גב דמשנת ר"א ב"י קב ונקי
הרי בכל מקרה הלכה צריכה להיות כרבי אליעזר בן יעקב - גם נגד חכמים [כך משמע ממנו].
9.2
תשובתו:
זימנין דפסקינן דלא כוותיה ולכך מיבעיא ליה אי פסקי' בהך קולא כוותיה או לא
לפעמים אין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. אבל הוא לא מסביר את דבריו! אולי כוונתו לומר שהכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב איננו כלל מוחלט. אבל עדיין קצת קשה.
9.3
אולי בגלל הקושי לעיל הוא מסביר באופן אחר:
אי נמי משום דלא דמי נדרי זירוזין דהכא לנדרי זירוזין דארבעה נדרים דלעיל לכך לא איבעיא מקמייתא דהרוצה להדיר חבירו זירוזין והוי מיבעיא ליה אההוא דהרוצה שלא יתקיימו וכו' דפשיטא ליה
דאפילו פליגי רבנן עליה מכל מקום הלכה כמותו דרב הונא סבר לעיל למדרשיה בפירקא ואף רבא לא איקפיד אלא דלא למדרשיה בפירקא.
מהסוגיה בדף הקודם מוכח שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב בעניין הכללי של "נדרי זירוז" אלא שלא דומה למקרה שבמשנתנו, ולכן הגמרא מתלבטת.
10.
פירוש הרא"ש מסכת נדרים דף כג עמוד ב:
הלכתא כותיה או לית הלכתא כוותיה. אף על גב דאמרינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף ס א) דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי דלמא הכא מסתבר טעמייהו דרבנן:
הוא קובע כלל שלכלל של הלכה כרבי אליעזר בן יעקב יש חריג עקרוני כאשר סברתם של חכמים יותר מסתברת.
11.
יש גירסא בר"ן:
הר"ן מסכת נדרים דף כד עמוד א
ודחינן לא בבתרייתא כלומר בבתרייתא הוא דפליגי רבנן אבל בקמייתא לא ואיכא נסחי דגרסי ושמע מינה פליגי רבנן עליה שמע מינה.
לפי הגירסא הראשונה בדבריו יוצא שהגמרא קובעת שבמשנתנו אין הכרח שחכמים חולקים על רבי אליעזר בן יעקב.
אולי מכך שהאמוראים פסקו הלכה כרבי אליעזר בן יעקב מוכח שהם כן סוברים שחכמים חלוקים על רבי אליעזר בן יעקב ועל כן היו צריכים להדגיש שהלכה כמותו.
12.
ראה בהרחבה על כל הנ"ל ב"שוטנשטיין" וב"מתיבתא".
13.
ראה גם מה שכתבנו על מסכת יבמות דף מט:
א"ר שמעון בן עזאי כו'. תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש,
וכתוב בה: משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי,
13.1
רש"י מסכת יבמות דף מט עמוד ב:
"משנת רבי אליעזר ב"י קב ונקי - קב מדה קטנה כלומר במקומות מועטים הוא נזכר במשנה [או בברייתא].
ונקי - בכל מקום שנזכר הלכה כמותו"
13.2
מה המיוחד במגילה - מגילת יוחסין !!! - אולי הכוונה שבניגוד לכללים רגילים!
13.3
יש אומרים שב 102 מקומות הלכה כמותו. ולכן הגמרא שואלת האם בסוגייתנו - מסכת נדרים דף כד - הלכה כמותו כי נכלל באותה רשימה של "קב" - 102 סוגיות.
13.4
היה "רבי אליעזר בן יעקב" – תנא בדור הראשון, כלומר, "קרוב" להלל ושמאי. וכן היה גם "רבי אליעזר בן יעקב" – תנא בדור הרביעי – תלמיד של רבי עקיבא.
14.
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה:
נסכם הכללים בדבריו:
תמד. נחזור לענין פסקי ההלכה. רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע. רבי יהושע ורבן גמליאל הלכה כרבן גמליאל. הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחבריו, כן מסיק בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו ב). הלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום, דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי,
ופירש רש"י ז"ל בסוף פרק התקבל (גיטין דף סז א ד"ה קב ונקי) לא הרבה תלמוד כשאר חבריו אבל מה שאומר נקי הוא שהלכה כמותו לעולם. ורשב"ם ז"ל כתב בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלח א ד"ה יורשין) דבברייתא נמי הלכה כמותו.
לפי רש"י הלכה תמיד כרבי אליעזר בן יעקב. ואפילו בברייתא.
14.1
וכתב הר"ן בשבועות דף מב א) דהלכה כרבי אליעזר בן יעקב דוקא לגבי יחיד
חידוש חשוב: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב דווקא נגד חכם יחיד.
14.2
לפי זה ברור מדוע בסוגייתנו - מסכת נדרים דף כג ודף כד הגמרא מתלבטת אם הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, שהרי יתכן שחולק על חכמים [ראה מה שכתבתי במהלך הסוגיה].
14.3
ואמרינן בפרק בתרא דשבועות דהיכא דמוכח דלאו כוותיה, לא סמכינן אהאי כלל דרבי אליעזר בן יעקב קב ונקי.
כשמוכח שלא כמותו הרי שאין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. אלא שהוא לא מפרט.
14.4
מובא בשל"ה - לפי הרא"ש:
כתב הרא"ש ז"ל ריש פרק מי שהוציאוהו (עירובין פ"ד ס"ב), אף על גב דקיימא לן משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, בהא לית הלכתא כוותיה, כיון דרב פפא סבר כרבנן, ושמא זאת אינה מן המנין [ק"ב], כי כתב רבינו חננאל מפי הקבלה דק"ב דברים הלכה כמותו ותו לא.
זאת אומרת, שאם אמורא "מאוחר" פסק שלא כרבי אליעזר בן יעקב הרי יש לומר שאותו אמורא ידע וקבע שאותו דין מסויים לא נכלל ב"קב" [=102] הלכות שרק בהם הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
14.5
ולגבי סוגייתנו - מסכת נדרים דף כג ומסכת נדרים דף כד:
ובפרק שלישי דנדרים דף כג ב) בעי תלמודא אי הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, וכתב הרא"ש ז"ל (שם בפירושו ד"ה הלכתא) אף על גב דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, הכא מסתבר טעמייהו דרבנן, עכ"ל (מהר"י קארו כללי הגמרא בהליכות עולם שער ה' פ"א אות ג').
כפי שהבאנו לעיל בסעיף 10, שהכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב תקף רק כשאין מסתבר טעמם של חכמים וזה כנאה תלוי בקביעת אמוראים בגמרא. ונראה לי שלא תמיד הנימוק [="מסתבר טעמיה"] הוא גלוי וברור!
14.6
לא ברור לי האם הדברים לעיל בסעיף 14.5 הם גם נגד יחיד או רק נגד רבים. כלומר, אולי הלכה כרבי אליעזר בן יעקב נגד יחיד אפילו אם מסתבר דעתו של היחיד!
14.7
כאן הוא קובע כלל כללי:
ודע דבכל הנזכרים לעיל שהלכה כמותם, הן אותם שזכרתי הן אותם שאזכירם, זהו הכל מן הסתם, אבל כשאמורא אחד או סתם תלמודא פוסק כאידך בהדיא, אזי בזה הענין סתרו את הכלל, כי הכלל לא נאמר אלא בסתם, והוא קרוב למה שכתב הרא"ש ז"ל. וכן הוא בהדיא פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ו (ב) ומ"ז (א) היכא דאיתמר איתמר, היכא דלא איתמר לא איתמר. "
הכלל של הלכה כרבי אליעזר בן יעקב - כמו הרבה כללים [כולם?] תקפים רק "מן הסתם" כשאמורא מסויים או "סתמא דגמרא" לא פוסקים במפורש שלא על פי הכלל.
15.
ספר יוחסין מאמר ראשון:
דומה קצת לדברים בסעיף 14:
ואלו הן שבע כתות או דורות שהיו בבית שני מתחילתו לסופו. והדור הראשון שראו החרבן הם אלו: רבי אליעזר בן יעקב והוא הידוע שקבל ידיעת מדות המקדש יותר מכל החכמים והאריך ימים. ובפרק ד' דכלאים אמר ר' אליעזר בן יעקב משם חנניה בן חכינאי וידוע שר' חנניה בן חכינאי חברו של ר' שמעון בן יוחאי והוא תלמיד ר' עקיבא.
ואחי אמו היה לוי במקדש בפרקא קמא דמידות, ואולי משם ידע ענין המקדש והלכותיו הם ק"ב ונקי ר"ל מעטים והלכה כמותם.
אבל ראינו בתלמוד וכן בפירוש המשנה הלכות אחרות שאין הלכה כמותו. ושמעתי משם הרא"ש וכן ראיתי בפסקיו בפרק מי שהוציאוהו (עירובין) כי כתב רבינו חננאל מפי הקבלה דבק"ב דברים הלכה כמותו ותו לא אבל השאר אין הלכה כמותו. וביבמות שמצאו ספר בירושלם שהיה כתוב בו עם דברים אחרים משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי היכא דמוכח תלמודא דלא כוותיה לא סמכינן אהא.
משמע מדבריו כמה עקרונות:
1. רבי אליעזר בן יעקב חי בדור החורבן [ומתאים לדברים לעיל ב"מבוא התלמוד"] הוא האריך ימים עד אחרי דורו של רבי עקיבא, וממילא מדובר בחכם אחד [ולא כמסוכם ב"אטלס עץ חיים"].
2. בק"ב [102] הלכות הלכה כמותו ובשאר המקומות אין הלכה כמותו. אותו רבי אליעזר שעליו נאמר "קב ונקי" האם זה מכח סברות או בגלל שקיבלו את עדויותיו ההסטוריות. [לא מצאתי רשימת 102 ההלכות, והאם מסכתנו נכללת בהם?]
3. יש אומרים שתמיד הלכה כמותו מלבד במקרים שהתלמוד הכריע נגדו במפורש.
4. "רבי אליעזר בן יעקב" ו"רבי יהודה" [תלמיד רבי עקיבא] היו ההסטוריונים של בית המקדש !
