הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב אסי ושמואל - כמי הלכה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים כא ע"א
אמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם,
כי אמריתא קמיה דשמואל,
אמר, תנא תני: ארבעה נדרים התירו חכמים, ואת אמרת: צריכין שאלה לחכם.
1.
לפי רב אסי בכל סוגי הנדרים במשנתנו צריך "שאלה לחכם" כדי להתירם, ולפי שמואל הם מותרים מאליהם [בגלל אופיים המיוחד של הנדרים במשנתנו] - כלשון משנתנו.
2.
רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה א:
נדרי אונסין ונדרי שגגות ונדרי הבאי הרי אלו א מותרים כדרך שבארנו בשבועות, הרי שהדירוהו האנסין והמוכסין ואמרו לו נדור לנו שהבשר אסור עליך אם יש עמך דבר שחייב במכס, ונדר ואמר הרי הפת והבשר והיין אסורין עלי הרי זה מותר בכל ואף על פי שהוסיף על מה שבקשו ממנו, וכן אם בקשו ממנו שידור שלא תהנה אשתו לו ונדר שלא תהנה לו אשתו ובניו ואחיו כולן מותרין וכן כל כיוצא בזה.
משמע מהרמב"ם שהוא פוסק כשמואל.
3.
הגהות מיימוניות הלכות נדרים פרק ד הלכה א:
[א] בגמרא פליגי א"ר יהודה אמר רב צריך שאלה לחכם ושמואל אמר אין צריך שאלה לחכם ופסק ר"י כשמואל דאמר א"צ כלום דבנזיר פ"ב מוקמינן רבנן כשמואל ורב כר"ש ויחיד ורבים הלכה כרבים ועיין בתשובה ספר קנין בסימן ס"ד ע"כ:
3.1
בגמרא מסכת נזיר דף יא:
הדיון הוא על משנה שם:
... ואב"א: בנדרי אונסין קאי מיפלגי, ובפלוגתא דשמואל ורב אסי; דתנן, ארבעה נדרים התירו חכמים: נדרי זירוזין, נדרי הבאי, נדרי שגגות, נדרי אונסין; ואמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכמים, כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי, תנא קתני: התירו חכמים, ואת אמרת: צריכין שאלה לחכמים;
רבנן סברי כשמואל, ור"ש כרב אסי.
נראה ש"רבנן" שם הוא "תנא קמא" שם.
מסביר ה"הגהות מיימוניות" שהלכה צריכה להיות כשמואל בסוגייתנו כי הלכה באותה משנה היא כחכמים נגד רבי שמעון, על פי הכלל של "יחיד ורבים הלכה כרבים" [ו"תנא קמא" באותה משנה נחשב כ"רבים"].
עד כאן ההסבר בדברי ה"הגהות מיימוניות".
4.
הערה א:
בדרך כלל יש לפסוק לפי כללי ההכרעה במחלוקת אמוראים ולא לפי כללי ההכרעה במחלוקת התנאים. ומדברי ה"הגהות מימוניות" לעיל משמע שלולא מחלוקת התנאים היינו פוסקים כרב אסי נגד שמואל, כי הוא סובר כנראה, שרב אסי היה "גדול" משמואל [רב אסי היה "גדול" משמואל - מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד סג, הערה כא].
בכל אופן, כנראה שלפי דברי ה"ההגהות מיימוניות" כן מכריעים לפי דברי התנאים ולא לפי מחלוקת האמוראים.
4.1.
אבל נראה שאפשר לומר שבאמת כן מכריעים לפי כללי ההכרעה בין האמוראים, אלא שבסוגיה לעיל במסכת נזיר משמע שהגמרא עצמה ["סתמא דגמרא"] מכריעה במחלוקת התנאים בזה שהיא עצמה תולה אותה במחלוקת האמוראים בסוגייתנו.
5.
הערה: ה"הגהות מיימוניות" גורס בסוגייתנו "רב" ולא "רב אסי". ולפי זה לכאורה הלכה תהיה כרב נגד שמואל - באיסורים. אבל יש אומרים שנדרים נחשבים כ"דיני" כי נאסר חפץ, וממילא הלכה צריכה להיות כשמואל נגד רב.
6
ונראה לחדש: בסוגייתנו יש לפסוק הלכה כשמואל [בין אם הוא חולק על רב אסי ובין אם הוא חולק על "רב"] מפני שרב יהודה אמר תחילה דין בשם רב אסי [או בשם "רב"], ואחר כך הוא הלך לשמוע את דעת שמואל באותו עניין. משמע בבירור שרב יהודה מחשיב יותר את דעת שמואל, וגם נראה שהוא פוסק כמותו. ונראה שהלכה תמיד כרב יהודה כשהוא מכריע בין רבותיו.
7.
ראה גם "מתיבתא", הערה ה.
הסוגיה קשורה לשאלה של "התננשות בין כללי פסיקה"?
