יחסים בין בני זוג בהליכי גירושין / הרב עקיבא כהנא
פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה
נדרים כ ע"ב
הגמרא (נדרים כ ע"ב) הביאה שיש פגם בבני 'ט' מידות' כשאחד מהן הוא 'בני גרושת הלב', כשהכוונה שהבעל בא על אשתו בזמן שהוא חשב לגרש אותה. במאמרנו נברר דין זה, והיקפו.
מאידך, הגמרא בגיטין (צ ע"א) כתבה שאדם שדעתו לגרש את אשתו ו'היא יושבת ומשמשתו', עליו נאמר: 'אל תחרוש על רעך רעה, והוא יושב לבטח איתך', נשאלת השאלה והלא הבן הוא מבני ט' מידות, וכפי שמבואר בגמרא בנדרים, ואם כן מדוע הגמרא בגיטין צריכה להזהיר על כך?
יש לציין שפרשנים רבים (ר"ן על הדף ועוד) ביארו שבגמרא כאן וודאי שאין מדובר כשאדם מגרש מתוך שנאת אשתו, שהרי אם כן הולד יחשב ל'בני שנואה', אלא שהוא מגרש למרות שאין ביניהם שנאה, מתוך רצון לשאת אשה אחרת, או אילוץ מסויים - הלכתי או כלכלי, למרות זאת הולד נחשב ל'בן גרושת הלב'.
לעומתם, בתשובות הגאונים (שערי צדק ד, ד, מד) כתבו שאם הבעל והאשה מסכימים על הגירושין בתנאים מסויימים שטרם התקיימו (לדוגמא בתנאי שישיג מספיק כסף לכתובתה - כריכה של הגירושין בנושאים ממוניים), מותר להם בינתיים לחיות ביחד כרגיל, בלי שום איסור, ככל הנראה מכיון שהבינו שאם הבעל מודיע לאשה על רצון הגירושין, אין בעייה, והבנים גם לא יחשבו ל'בני גרושת הלב', אם שניהם יודעים שהם הולכים להתגרש. וניתן להוכיח זאת מהלשון 'גרושת הלב', כלומר, שהבעל מסתיר את רצונו לגרש בלבו.
המאירי (בגיטין) והראב"ד על הרי"ף ביארו שהאיסור בגיטין לא מדבר על תשמיש המיטה, אלא על תשמישי הבית, וגם בהם אסור לבעל להשתמש באשתו בזמן שהוא חושב לגרשה, אבל תשמיש המיטה וודאי שאסור מצד 'בני גרושת הלב', נראה שבמקרה זה, אם שניהם יודעים על הגירושין, ובכל זאת יש ביניהם חלוקת עבודה מסויימת, אין בזה כל איסור, והאיסור הוא רק כאשר האשה אינה יודעת מהגירושין, והבעל ממשיך להנות מהבישולם שלה, ושאר מלאכות הבית.
הבית שמואל (אבן העזר קיט, א) ביאר שיש להבדיל בין מקרה שבו הבעל ואשתו משמשים, והאשה יכולה להתעבר מתשמיש זה, שאז באמת אין לשמש מטעם הגמרא בנדרים, ואילו במקום שהאשה מעוברת, או שאינה יכולה להתעבר מסיבה כלשהי, אז אין איסור מטעם בני ט' מידות, ועדיין אסור לשמש מדין 'אל תחרוש על רעך רעה'.
ב"ש (א) מביא שיטה נוספת שאם הבעל חושב לגרש את אשתו רק בעוד זמן ארוך, אין איסור, והאיסור הוא רק כשרוצה לגרשה מיד כשיזדמן לו.
דעה נוספת היא דעת המשנה למלך (איסורי ביאה כא, כח) שאיסור 'בני גרושת הלב' הוא רק באופן שדעת הבעל כבר על אשה אחרת, והוא רק מחכה לגירושין על מנת לשאת אותה, באופן זה הביאה מתבצעת עם אשה זאת, אבל מחשבת הבעל על אשה אחרת, ובאופן זה הבן פגום, אבל במקרה גירושין רגיל אין איסור אלא אם כן האשה אינה יודעת.
לסיכום:
ישנם שתי גמרות שצריך להבין מה כל אחת מוסיפה: האחת אומרת שבנים של אשה שבא עליה כשרוצה לגרשה נחשבים ל'בני גרושת הלב', ואילו השנייה אומרת שאין לשמש עם אשה כשרוצה לגרשה משום 'לא תחרוש על רעך רעה', כמה הסברים נאמרו על מנת להסביר את היחס בין שני המקורות: מתשובות הגאונים נראה שאם שניהם יודעים אין כלל בעיה של בני גרושת הלב, אלא רק כשיש חסרון ידיעה, ויש שהסבירו שחל איסור נוסף לא רק בתשמיש המטה, אלא גם בשימושים אחרים, לדעת המשנה למלך, כל האיסור ב'גרושת הלב' הוא רק כשהבעל חושב על אשה אחרת.
למעשה, דיון זה אינו פשוט, אך ברור שאין למנוע יחסים בין בני הזוג בגלל מחשבה קלה על גירושין, כיון שיש חשש שזו תהיה 'נבואה המגשימה את עצמה', כלומר, עצם ההמנעות מיחסים תערער את היחסים עוד יותר, ותגרום בעצמה לגירושין.
