סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 930

"המודר הנאה מחברו… ומחזיר לו את אבדתו"

נדרים לג ע"א

הגמ' מביאה מח' מה בכוונת המשנה "פליגי בה ר' אמי ור' אסי, חד אמר לא שנו אלא בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה דכי מהדר ליה מידעם דנפשיה קא מהדר ליה, אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר לא קא מהדר ליה דקא מתהני פרוטה דרב יוסף, וחד אמר אפי' נכסי בעל אבידה אסורים על מחזיר מהדר ליה, ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח.

מה שנאמר במשנה שמותר הרי זה באופן שבעל האבידה האובד נדר הנאה מן המחזיר, ועל כך נאמר במשנה שלמרות שלבעל האבדה אסור להנות מן המחזיר, בכ"ז מותר לו למחזיר להשיב את האבדה לבעל האבידה, ואין כאן הנאה, שהרי המחזיר משיב לבעל האבדה את החפץ שלו, אין הוא נותן לו חפץ חדש, וכיון שכך אין זו הנאה, אבל במקרה הפוך כשנכסי בעל אבידה אסורים על מחזיר, אם המחזיר הוא זה שנדר הנאה מבעל האבדה אסור לו למחזיר להשיב את האבדה, זאת משום "דקא מתהני פרוטה דרב יוסף" במס' ב"ק נחלקו אמוראים מהי ההגדרה של שומר אבידה, רבה סבור שכל שומר אבידה אינו אלא שומר חינם, הוא מצווה לשמור על האבידה עד שישיבנה לבעליה, אבל הוא לא מקבל שכר על השמירה. הרי הוא כשומר חינם לכל התחייבויותיו, רב יוסף סובר שכל שומר אבידה נחשב לשומר שכר, הוא כן מקבל שכר על שמירתו, מהו השכר, היות ואנו יודעים שכל אדם שעסוק במצוה אחת הרי הוא נפטר מלעסוק במצוה אחרת ע"פ הכלל של עוסק במצוה פטור מן המצוה, נמצא ששומר האבידה נפטר מלתת צדקה לעניים כל זמן שהוא עוסק באבידה, נמצא ששמירת האבידה הביאה לו שכר, הוא חסך את אותם פרוטות שהיה אמור לתת לעני אילולי האבידה, ולכן סבור רב יוסף שכל שומר אבידה הוא שומר שכר, אותה פרוטה אותה חוסך שומר האבידה נקראת בפי הגמ' פרוטה דרב יוסף, מעתה כאשר המחזיר את האבידה מודר הנאה מבעל האבידה אסור לו להשיב את האבידה משום שע"י השבת האבידה הוא חוסך פרוטות צדקה, וזאת ע"י בעל האבידה ממנו הוא נדר הנאה. נמצא שהמחזיר נהנה מבעל האבידה בחסכון פרוטות הצדקה, ולכן אסור להשיב את האבידה במקרה שנכסי בעל האבידה אסורים על המחזיר, זוהי דעתו של אמורא אחד.

"וחד אמר אפ' נכסי בעל האבידה אסורין על מחזיר מהדר ליה, ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח" אין הדבר מצוי שבמשך התעסקות באבידה יפטר העוסק ממצות צדקה. וכיון שהשכיחות נמוכה מאד אין הדבר מוגדר כהנאה ומותר לו להחזיר את האבידה למרות שנכסי בעל האבידה אסורים על המחזיר.

הראשונים במס' סוכה ובראשם התוס' משתמשים בגמ' זו כדי להפריך את שיטת רש"י. הגמ' שם אומרת שהעסוק במצוה פטור מן המצוה ורש"י מוסיף שלפיכך הולכי בדרך מצוה להקביל פני רבם או ללמוד תורה פטורים ממצות סוכה אפ' בשעת חנייתם ז"א גם אם הם יכולים במציאות לקיים את המצוה הנוספת בכ"ז הם פטורים, תוס' תמהים בדבר, אם אפשר לקיים את שתי המצוות מדוע שיפטרו אותם הולכי בדרך מצוה מקיום המצוה השניה בשעת חנייתם, אי לכך סבורים התוס' ושאר הראשונים שהפטור של עוסק במצוה אינו אלא בשעת ההתעסקות אבל כאשר ניתן לקיים את שתי המצוות אין פטור של עוסק במצוה, והראשונים מוכיחים זאת מגמרתנו, אם נניח שאדם שעוסק במצוה גם כאשר הוא לא עסוק בה ממש הוא נפטר מלתת צדקה, מדוע נאמר אצלנו בגמ' שפרוטה של רב יוסף לא שכיח, האם אין הדבר שכיח שבשעת הִמצאות האבידה ביד המחזיר יבוא עני לבקש צדקה. בשלמא לשיטת תוס' ושאר הראשונים שהפטור מלתת צדקה אינו אלא בשעת ההתעסקות ממש ניתן לומר שאין הדבר שכיח שבדיוק בשעת ההתעסקות באבידה יבוא עני, אבל לפי רש"י שהפטור של עוסק במצוה הוא גם בשעה שהעוסק מסוגל לקיים את המצוה הנוספת אפ' בשעת חנייתם, מדוע אין פרוטה דרב יוסף שכיח, הרי כל משך שהות האבידה ביד המחזיר נפטר המחזיר מלתת פרוטה לעני. א"כ הפרוטה דרב יוסף לפי רש"י צריכה להיות בגדר של שכיח.

האחרונים במס' סוכה טורחים ליישב את שיטת רש"י, אבל מענין שבדברי המפרש למס' נדרים שאינו אמנם רש"י אבל הוא מיוחס לתלמידי רש"י, מופיע הסבר שונה לחלוטין בדברי הגמ' הסבר שמיישב את שיטת רש"י כמין חומר, וכך כותב המפרש בד"ה "פרוטה דרב יוסף לא שכיח" - דלא שכיח כה"ג דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה ולא מתהני מיניה כלל לפיכך מחזיר לו אבידתו" המפ' מסביר את דברי הגמ' בצורה אחרת לגמרי, אין כוונת הגמ' לומר שהדבר אינו שכיח שיבוא עני ויבקש צדקה בשעת שהות האבידה בבית המחזיר, דבר זה כהגדרת תוס' במס' סוכה שכיח ושכיח, כוונת הגמ' : האם שכיח הדבר שאדם שעוסק במצוה של השבת אבידה יסרב לתת צדקה לעני, הוא אמנם פטור מן הדין אבל איזה עוסק במצות השבת אבידה ינצל את הפטור מצדקה וישיב את פני העני ריקם. הדבר פשוט לא שכיח, בדרך כלל משיב אבידה כאשר ניגש אליו עני ומבקש פרוטה נותן לו משיב האבידה את הפרוטה למרות שהוא פטור, נמצא שלמעשה אין שום הנאה למחזיר האבידה מבעל האבידה, שהרי סוף סוף הוא לא משתמש בפטור שלו, הוא נותן לעני את הפרוטה למרות הפטור, וזו הכוונה פרוטה דרב יוסף לא שכיח, ע"פ הסבר זה אין שום מקום לקוש' הראשונים על שיטת רש"י.

מענין לציין שהגה"ק מצאנז המפורסם בצדקת פזרונו נשאל פעם כיצד הוא עובר על מה שנאמר "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". ענה ע"כ הרב מצאנז הרי חכמים רק פטרו את הנותן צדקה מלתת יותר מחומש ואין לפטור זה תוקף יותר מאשר לפטור מדאורייתא של עוסק במצוה פטור מן המצוה, ואעפ"כ נאמר ברש"י במס' נדרים שאין הדבר שכיח שישתמשו בפטור הזה, גם אני טען הרב מצאנז אינני חייב להשתמש בפטור של המבזבז אל יבזבז יותר מחומש.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)