הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סברוה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים יא ע"א
מתני'. האומר לחולין שאוכל לך, לא כשר, ולא דכי, טהור וטמא, נותר ופיגול - אסור.
כאימרא, כדירים, כעצים, כאשים, כמזבח, כהיכל, כירושלים, נדר באחד מכל משמשי המזבח, אע"פ שלא הזכיר קרבן - ה"ז נדר בקרבן;
רבי יהודה אומר: האומר ירושלים - לא אמר כלום.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף יא עמוד א
גמ'. סברוה מאי לחולין? לא לחולין ליהוי אלא קרבן,
מני מתני'?
אי ר"מ, לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן,
דתנן, ר"מ אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן - אינו תנאי!
הערות על מבנה הסוגיה:
1.
מתני'. האומר לחולין שאוכל לך, לא כשר, ולא דכי, טהור וטמא, נותר ופיגול - אסור.
2.
המשך המשנה:
כאימרא, כדירים, כעצים, כאשים, כמזבח, כהיכל, כירושלים, נדר באחד מכל משמשי המזבח, אע"פ שלא הזכיר קרבן - ה"ז נדר בקרבן;
3.
המשך המשנה:
רבי יהודה אומר: האומר ירושלים - לא אמר כלום.
רבי יהודה חולק על אחד מדברי "תנא קמא".
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף יא עמוד א
4.
גמ'. סברוה מאי לחולין? לא לחולין ליהוי אלא קרבן,
"סברוה" - הנחה ראשונה, ש"לחולין" הכוונה למילת שלילה "לא לחולין" [ולא להקדש].
4.1
מחלוקת ראשונים בסוגייתנו אם נשאר למסקנה.
4.2
תוספות מסכת נדרים דף יא עמוד א:
סברוה מאי לחולין כו' - האי סברוה דקאמר קיים במסקנא הוא דכוותיה אשכחנא בב"ב בבא בתרא דף ב.) סברוה מאי מחיצה גודא.
משמע מתוס' שרק בשני מקומות בש"ס הדין של "סברוה" נשאר אף למסקנת הסוגיה.
4.3
הר"ן מסכת נדרים דף יא עמוד א:
כדברי תוס':
סברוה - האי סברוה במסקנא נמי קאי ודכותיה בריש בבא בתרא דף ב).
4.4
שיטה מקובצת מסכת נדרים דף יא עמוד א:
סברוה וכו'. חלוקה שיטת מסכתא זו מכל שיטות שאר מסכתות דאילו בשאר מסכתות היכא דפתחי במילתא בלשון לימא או בסברוה לא מתוקמא מילתא הכי ואילו בהא מסכתא אף על גב דפתחין בלשון לימא או בסברוה מיתוקמא מילתא בהכי.
רשב"א
משמע מדבריו שבכל הש"ס "סברוה" לא נשאר למסקנה ואילו בסוגייתנו זה "חריג" - שכן נשאר מסקנה.
הערה א: משמע מדבריו שקשור דווקא למסכת נדרים שהיא "לשון משונה".
הערה ב: הוא מתייחס לביטוי "לימא" כמו לביטוי "סברוה" - שניהם באים להעלות טענה/דין שנדחים.
4.5
ראה על "סברוה" בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמד.
