עם הארץ שנדר והתפיס בחזיר / הרב עקיבא כהנא
פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה
נדרים יד ע"א
אדם שרוצה לאסור בנדר דבר מסוים, ועושה זאת על ידי 'התפסה' כלומר העברת האיסור מדבר קיים, צריך 'להתפיס' בדבר 'הנדור' כלומר, דבר שנאסר על ידי נדר, כמו קרבן, או דבר אחר שאסור בנדר, ולא בדבר 'האסור', כלומר, דבר שהתורה אסרה אותו, ולא נאסר על ידי אדם, המתפיס ב'דבר האסור' נדרו בטל.
המשנה בנדרים (יג ע"ב) כתבה שלמרות האמור לעיל, אדם שאוסר את אשתו עליו בלשון: 'הרי את עלי כאמא', כלומר, שהיא אסורה עליו כמו שאמו אסורה עליו, אף שאמו היא 'דבר האסור' כלומר שהתורה אסרה אותה. הוא צריך הפרה, על מנת שלא יזלזל בנדרים.
הגמרא (יד ע"א) מבארת שרק עם הארץ צריך הפרה, ולא תלמיד חכם. הר"ן (יג ע"ב) ועוד ראשונים ביארו שהחמירו על כל עם הארץ שאוסר את אשתו בנדר, ולאו דווקא אם התפיס באמו.
אמנם, בירושלמי (ב, א) הסתפקו באדם שמתפיס ככר לחם באמא, האם הככר אסור או מותר, והגמרא מביאה שם שזו מחלוקת רב ושמואל.
הרמב"ם (נדרים ב, יג) פסק שגם אדם שאומר על פירות שהם 'אסורים עליו כבשר חזיר', (שהוא דבר האסור, ולא נדור) אם הוא עם הארץ צריך התרה.
כסף משנה תמה על הרמב"ם שבגמרא אמר רבינא במפורש (בדף יד ע"א) שמכך שאדם שאוסר את אשתו צריך התרה, רואים שבכל שאר המקרים לא צריך התרה? לחם משנה כתב שדברי הרמב"ם דחוקים, אם כי ניתן לתרצם.
'מעשה רוקח' ו'אור שמח' ביארו שגם לשיטת הרמב"ם אין לאסור בכל מקרה שבו עם הארץ מתפיס בדבר האסור, אלא רק באופן שהוא עלול לחשוב שזה אכן דומה, כלומר: שהוא אוסר את הדבר לכל הזמן, והוא אוסר חפץ מסוים, אחרת אין זה דומה לדברים אסורים, לכן הרמב"ם יסתדר עם הגמרות שאומרות שלא צריך התרה במתפיס בדבר האסור, כיון שהם עוסקות באופן שלא עומדים בשני התנאים שאותם הוא כתב.
'מראה הפנים' על הירושלמי פירש בפשיטות שהרמב"ם פסק כדברי רב בירושלמי, החולק על רבינא ואולי גם על המשנה, וסובר שבכל מקרה שבו עם הארץ נדר הוא צריך התרה. אמנם ה'אור שמח' כתב שאין לומר שהרמב"ם פסק כדברי רב בירושלמי, כי הגמרא תולה את דין רב בדין נוסף שהרמב"ם לא פוסק כמוהו.
שער המלך ומחנה אפרים (נדרים יד) ביארו שהרמב"ם למד שהברייתא שהובאה לקמן לגבי 'הנודר בתורה' שאם עם הארץ נדר בתורה צריך התרה, היא בריתא שוודאי חולקת על הסבר הגמרא שהיה בהתחלה, כי הגמרא כעת הבינה שרק נדרי אשתו שהם נדרים מצויים צריכים התרה, ולא נדרים אחרים, אך אחרי שהובאה ברייתא זו הגמרא חזרה בה, והרמב"ם פסק כמסקנת הגמרא. (אמנם אחרונים אחרים ביארו שהסיבה שצריך התרה בנודר בתורה, היא מכיון שעם הארץ לא מבין כל כך את ההבדלים בין שבועה לנדר, וכשאוחז בידו ספר תורה ונודר בו, הוא חושב שהנדר חל, למרות שלא נעשה לפי כללי הנדרים).
סיכום:
למרות הדין שהמתפיס את הנדר ב'דבר האסור' אינו נאסר, עם הארץ האוסר את אשתו 'כאמא' חייב התרה לנדרו, באופן פשוט, הסיבה היא שנדר על אשתו עלול להיות מצוי, ולכן החמירו יותר מנדר אחר. אך בירושלמי הובאה מחלוקת לגבי דין עם הארץ שאסר ככר לחם בדבר האסור, הרמב"ם פסק שגם אם נודר על אוכל שיהיה אסור כחזיר, האוכל אסור, והיו שביארו בדבריו, שהבין שלהלכה יש לפסוק בכל הנדרים שהותפסו ב'דבר האסור' שיהיו אסורים, אך, היו שאמרו שדין זה מוגבל רק באופן שאוסר דברים מסויימים, שיכולים להיות דומים ל'דבר האסור'.
