הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כרבים" - תמיד?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים ה ע"ב
לימא קסבר שמואל: ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים!
אין, שמואל מוקים לה למתני' כר' יהודה, דאמר: ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים;
דתנן, גופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם,
רבי יהודה אומר: ודין דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין.
הערות על מבנה הסוגיה:
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ה עמוד ב
1.
מסקנה מדברי שמואל בעמוד הקודם:
לימא קסבר שמואל: ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים!
2.
הגמרא מוסיפה:
אין, שמואל מוקים לה למתני' כר' יהודה, דאמר: ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים;
שמואל סובר כשיטת רבי יהודה כי הוא מסביר את המשנה לפי רבי יהודה.
הפרשנים דנים בהרחבה האם יש מכאן הוכחה לכך, ששמואל עצמו כך סובר, או שהוא רק מפרש את המשנה לפי רבי יהודה!
2.1
הר"ן מוכיח שכך שיטתו של שמואל בלי קשר לסוגייתנו.
3.
הגמרא מביאה את המשנה שבה נחלקו חכמים ורבי יהודה. חשוב לציין שבכל הסוגיה משמע בבירור ש"תנא קמא"="רבנן".
דתנן, גופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם,
רבי יהודה אומר: ודין דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין.
נראה שהגמרא היתה יכולה להשתמש גם בביטוי "כתנאי" - שדינו של שמואל תלוי במחלוקת תנאים.
4.
אמאי דחיק שמואל לאוקומה למתני' כרבי יהודה? לוקמה כרבנן אע"ג דאין ידים מוכיחות!
הגמרא מקשה על שמואל, מדוע הוא לא העמיד את משנתנו כדעת חכמים במשנה במסכת גיטין.
ומסבירים הפרשנים את קושיית הגמרא בכך, שהרי הלכה צריכה להיות כרבים שהם ה"תנא קמא" באותה משנה.
אמנם יש לאמורא סמכות לפסוק בניגוד לכללי הפסיקה, אבל הוא צריך לנמק זאת.
4.1
וכך משמע בחידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף ס עמוד א:
ולענין מה שכתב רש"י ז"ל דלית הלכתא כרב פפא דהא אוקמיה רב יימר כרבי יהודה, אין זה דעת רבינו אלפסי ז"ל והגאונים שפוסקין הלכה כרב פפא, וכן פוסק הרב בעל התרומות ז"ל,
וטעם דבריהם דכיון דרב פפא סובר כרבי יהודה הא ודאי הלכה כמותו
שלא אמרו יחיד ורבים הלכה כרבים אלא כשאין שם פסק,
5.
אמר רבא: מתני' קשיתיה, אמאי תאני ["לשון משונה"] שאני אוכל לך, שאני טועם לך?
"מתניתין קשיתיה" - כ-10 מופעים בש"ס, כמעט תמיד על ידי "רבא".
הביטוי "תאני" הוא "לשון משונה".
ליתני שאני אוכל, שאני טועם!
"ליתני" - דומה קצת לתיקון גירסא?
5.1
ש"מ, בעינן ידים מוכיחות.
מוכח ממשנתנו שהיא סוברת שרק ידים מוכיחות מועילות, ולכן שמואל העמיד את משנתנו דווקא כרבי יהודה - ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים!
