הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
שינויי גירסאות גם בדברי אמוראים
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים ה ע"א
אלא אמר שמואל: טעמא דאמר שאני אוכל לך, שאני טועם לך - הוא דאסור וחבירו מותר,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ה עמוד א
אבל אמר מודרני הימך לחודיה - שניהן אסורין,
כי הא דאמר ר' יוסי בר' חנינא:
מודרני הימך - שניהן אסורין.
הערות על מבנה הסוגיה:
1.
אלא אמר שמואל: טעמא דאמר שאני אוכל לך, שאני טועם לך - הוא דאסור וחבירו מותר,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ה עמוד א
אבל אמר מודרני הימך לחודיה - שניהן אסורין,
לא ברור האם שמואל עצמו חזר בו, או הגמרא מניחה שכך הוא אמר.
1.1
למעשה יש כאן "חסורי מחסרא" של ממש בדברי שמואל הקודמים.
2.
כי הא דאמר ר' יוסי בר' חנינא:
מודרני הימך - שניהן אסורין.
מדוע צריך סיוע לשמואל מרבי יוסי ברבי חנינא [כנראה שחי בדור השני של האמוראים, ואולי בדורו של שמואל]?
2.1
אולי דינו של רבי יוסי ברבי חנינא היו ידועים ומקובלים, ולכן, מן הראוי שדברי שמואל לא יסתרו את דבריו.
3.
הגמרא מקשה:
תנן: הריני עליך חרם - המודר אסור, אבל מדיר לא!
הקושיה היא ממשנה במסכת נדרים - להלן - בדף מז.
הביטוי "תנן" בסוגייתנו קצת חריג, מפני שבכל הש"ס הביטוי "תנן" [ללא קידומות של "והתנן"; "כדתנן", וכד', וללא מילת קישור אחריה כגון "תנן התם"] משמעותו ציטוט - לצורך קושיה - מהמשנה האחרונה שלפני הסוגיה המדוברת,
ולא כבסוגייתנו שהקושיה היא ממשנה "רחוקה" [ואולי יש כאן עוד עניין של "לשון משונה" במסכת נדרים].
4.
מיישבת הגמרא את הקושיה על דברי שמואל ה"מתוקנים" מאותה משנה:
כגון דפריש ואת עלי לא.
תוספת מלים למקרה שמובא במשנה של "חרם".
למעשה ניתן לומר שמשמעות הביטוי "כגון" בסוגייתנו דומה לקביעת אוקימתא של "הכא במאי עסקינן", ואולי דומה אף ל"תני" או אפילו ל"חסורי מחסרא". [/לשונות שונים של תיקון גירסא / השלמת גירסא /]
5.
קושיה מהמשך המשנה [של "חרם"] שבדף מז:
את עלי חרם - הנודר אסור, אבל מודר לא!
6.
הגמרא מיישבת:
כגון דפריש ואנא עלך לא.
הגמרא מיישבת באופן דומה לישוב הקודם - בסעיף 4.
והערתנו בסעיף 4 מתאימה גם לכאן.
5
הגמרא מקשה על סתירה פנימית:
אבל סתמא מאי? שניהן אסורים,
הא מדקתני סיפא: הריני עליך ואת עלי - שניהן אסורין, הדין הוא דשניהם אסורין,
הא סתמא - הוא אסור וחברו מותר!
ויש סתירה בין שני הדיוקים.
הערה: "מבנה" כזה נפוץ בש"ס, של דיוק מ"רישא" של משנה לדין שיהיה ב"סתמא" [בסוגייתנו: כשהאדם לא פרש את דבריו] וקשה מדיוק באופן דומה מהסיפא של אותה משנה - דין "הפוך".
6.
אלא הכי אתמר דר' יוסי בר' חנינא: מודר אני לך - שניהם אסורין, מודרני הימך - הוא אסור וחברו מותר.
הגמרא משנה את נוסח דברי רבי יוסי ברבי חנינא. גם כאן למעשה יש שינוי גירסא! כאן השינוי הוא מוחלט ולגמרי, והרבה יותר מ"חסורי מחסרא".
האם השינו מתבצע על סמך מסורת, או כהכרח מהקושיה?
7.
והא מתניתין דקתני הימך,
ואוקימנא למתניתין לשמואל, בכולן עד שיאמר שאני טועם לך ושאני אוכל לך - הוא דאסור וחברו מותר,
אבל במודרני הימך - שניהם אסורין!
כלומר מקשים מההסבר של שמואל למשנתנו על רבי יוסי ברבי חנינא [ראה "מתיבתא", הערות יא-יב].
אלא, כנראה שלא היה הסבר אחר למשנתנו מלבד אלה של שמואל ושל רבי יוסי ברבי חנינא.
8.
אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר: טעמא דאמר שאני אוכל לך ושאני טועם לך - הוא דאין הוא אסור אלא באכילה, הא מודרני ממך - אסור אפילו בהנאה.
כדי ליישב את הקושיה הגמרא חוזרת לגירסא הראשונה בדברי שמואל [בעמוד הקודם] "ובכולן עד שיאמר..." ובהסבר שונה ["מתיבתא", הערה טז].
לפי זה מובן הביטוי "מעיקרא" - חוזרים לגירסא קודמת.
אמנם אין זה ההסבר הסופי בסוגיה.
9.
אי הכי, לימא שמואל הכי: ואם לא אמר אלא שאני אוכל לך ושאני טועם לך - אין אסור אלא באכילה!
קושיה על הניסוח החדש-ישן של שמואל, שנדרש שינוי ניסוח בדברי שמואל.
הביטוי "לימא... הכי" פחות מ-10 מופעים בש"ס במשמעות כבסוגייתנו.
10.
חוזרים לגירסא הראשונה של דברי שמואל וגם להסבר הראשון בדברי שמואל [בעמוד הקודם]:
אלא הכי איתמר: טעמא דאמר שאני אוכל לך ושאני טועם לך - הוא דאסור, אבל אמר מודרני הימך - לא משמע דאמר אסור,
מאי טעמא? מודר אני ממך - לא משתעינא בהדך משמע, מופרשני ממך - דלא עבידנא עמך משא ומתן משמע, מרוחקני ממך - דלא קאימנא בד' אמות דילך משמע.
11.
לסיכום מבנה הסוגיה: הגמרא מנסה הרבה שינויי גירסא, גם במשנה, וגם בדברי האמוראים שמואל ורבי יוסי ברבי חנינא.
אולי תופעה זו נכללת בכלל שאומרים הראשונים שלשונה של מסכת נדרים היא "לשון משונה".
12.
ואולי אפשר לומר ["חידוש"], דברי חכמים בסוגייתנו [גם של התנאים וגם של האמוראים] נאמרו בכוונה באופן מעורפל וללא מסורת מדוייקת כדי להרחיק את עם ישראל מלנדור נדרים. העירפול הזה גרם לשינויי גירסאות רבים!
ויתכן אפילו ששינויי גירסאות מסויימים נאמרו כולם בכוונה על ידי התנא ועל ידי אמורא מסויים, וממילא שינויי הגירסאות בדבריהם בגמרא נאמרו מכח מסורת ולא רק מכח סברא במטרה ליישב קושיות שונות!
13.
בכל אופן, מובלט בסוגיה שהיא עברה תהליך של "עריכת הגמרא", ובא לידי ביטוי בעיקר בכך, שהגמרא חוזרת להסבר הראשון.
