הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

פסיקה בניגוד לכלל שקבע רבן גמליאל

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות קח ע"ב

מתני'. אדמון אומר שבעה. מי שמת והניח בנים ובנות,
בזמן שהנכסים מרובין - הבנים יורשים והבנות נזונות,
ובנכסים מועטים - הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים;
אדמון אומר: בשביל שאני זכר הפסדתי?
אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

במשנתנו לכאורה 3 דעות: "תנא קמא"; אדמון ורבן גמליאל.

1.
תוספות מסכת כתובות דף קח עמוד ב:

אדמון אומר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי -

אף על גב דאמר לקמן כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו
ומההוא פיסקא פריך הש"ס לקמן אלמא דהכי הוי עיקר

לכאורה יש לפסוק כאדמון וכרבן גמליאל שסובר כמותו, מפני שבדף הבא - מסכת כתובות דף קט - הגמרא אומרת [לגבי הלכה אחרת ובשם חזקיה שהיה בדור הראשון של האמוראים ורבו של רבי יוחנן] "כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו".

1.1
ומוסיף תוס' שהגמרא באותה סוגיה מקשה לפי הכלל הזה, ומשמע מכך "דהכי הוי עיקר". כנראה שכוונתו שכך סוברת ה"סתמא דגמרא" ["עורך הגמרא"?]

1.2
ונראה להוסיף, שלכאורה הלכה צריכה להיות כאדמון גם מפני שרק הוא מנמק במשנה את דינו!

2.
ממשיך תוס':

מ"מ אומר ר"ת דלית הלכתא כוותיה בהא

תוס' טוען שמכמה סוגיות בש"ס משמע שהלכה לא כאדמון:

2.1
מקור ראשון:

דהא סוגיא דגמרא דלא כוותיה לעיל בפרק נערה (מסכת כתובות דף מג. ושם)
אמר רבי אסי א"ר יוחנן עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל אחין בנכסים מועטים אלמא סתם דבריו כרבנן

משמע מרבי יוחנן כרבנן [="תנא קמא"] במשנתנו ולא כאדמון.

2.2
מקור שני:

ועוד דלעיל פ' הנושא (מסכת כתובות דף קג.) אמרי' יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו

2.3
מקור שלישי:

וסתמא דהש"ס כרבנן בריש מי שמת (מסכת בבא בתרא דף קלט:)

3.
כנראה שתוס' בא ליישב את טענתו לעיל בסעיף 1 שהלכה צריכה להיות כאדמון:

ואומר ר"ת דהיינו טעמא דאדמון לאו לאיפלוגי אמלתא דחכמים אתא אלא מתמה בעלמא הוא
ור"ג נמי דאמר בההיא רואה אני את דברי אדמון לאו משום פסק דין אלא משום שיש ודאי לתמוה.

בסוגייתנו אדמון ורבן גמליאל לא חולקים על חכמים [כמו שהם כן חולקים על חכמים בדף קט] אלא "רק" שואלים עליהם. וגם רבן גמליאל לא בא לחלוק על חכמים אלא "לאשר" את תמיהת אדמון.

יוצא אפוא, שאין בפסיקה כחכמים בסוגייתנו משום סתירה לכלל בדף קט "כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו".

4.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפד:

תוספות מסכת בבא בתרא דף קלט עמוד ב:

אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון - בכתובות דף קט.) אמר כ"מ שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו א"ל רבא לרב נחמן אפי' בברייתא כו'
מכל ההיא סוגיא משמע דהלכה כאדמון

בסוגייתנו - מסכת כתובות דף קח - משמע שהלכה כאדמון - על פי הכלל שנאמר בדף קט.

4.1
במסכת בבא בתרא משמע שהלכה כחכמים. וכתוס' בסוגייתנו - מסכת כתובות דף קח - ראה לעיל בסעיפים 1-3.

ותימה דהכא בגמרא כולה שמעתא כרבנן דאדמון ודלא כהלכתא
דא"ר (יוסי) א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין וכו'
ובעיא נמי דר' ירמיה מר' אבא הויא אליבא דרבנן
ואמר נמי בסוטה דף כא:) היכי דמי רשע ערום א"ר (יוסי) א"ר יוחנן זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטין

4.2
פוסקים כחכמים שחולקים על אדמון:

ור"ח וה"ג ורב אלפס פסקו כרבנן דאדמון משום דשמעתין דהכא כוותייהו אזלא

4.3
וקשה: מה יעשו עם הכלל של "כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו".

ולכן נראה לחדש: הכלל הנ"ל נקבע על יד חזקיה בדור המעבר בין התנאים לאמוראים וכנראה האמוראים בש"ס - וכן ה"סתמא דגמרא" - לא פסקו לפי כלל זה.

4.4

ור"ת אומר דאדמון לא פליג ארבנן אלא שמתמיה על התקנה שתקנו נכסים מועטין אבל מ"מ כרבנן ס"ל ולא משמע הכי מדקאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון [ועיין תוספות כתובות קח: סד"ה אדמון].

כדברי תוס' בסעיפים 1-3.
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)