הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תביעה ממונית שנובעת מתביעה בדיני אישות

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות קז ע"א

ת"ש מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות,
ב"ד יורדים לנכסיו וזנין ומפרנסין לאשתו,
אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר!
אמר רב ששת: במשרה את אשתו ע"י שליש.
אי הכי, בניו ובנותיו נמי!
כשהשרה לזו ולא השרה לזו.
מאי פסקא?
אלא אמר רב פפא: כששמעה בו שמת בעד אחד, היא דאי בעית אינסובי בעד אחד מצי מינסבא - מזוני נמי יהבינן לה,
בניו ובנותיו דאי בעו למיחת לנכסיו בעד אחד לא מצו נחתי - מזוני נמי לא יהבינן להו.

 

1.
כל הנ"ל מובא כקושיה רביעית על שמואל [כפי שפרטנו במאמרים הקודמים על דף זה בגמרא].

2.
רב פפא "מחדש" דין חשוב: אם מתירים לאשה להינשא על ידי עדות עד אחד שמעיד על מות בעלה [וזה דין מיוחד שנידון בהרחבה במסכת יבמות], ממילא גם פוסקים לה מזונות [דיני ממונות] מהנפטר.

3.
אבל יורשי הנפטר, מכיוון שאין להם "הוכחה" משלהם למות אביהם לכן הם לא יורשים את אביהם, וממילא גם מזונות הם אינם מקבלים מרכושו.

4.
ראה מה שכתבנו על כך במסכת יבמות דף קיז:

סימוני המספרים כבמקור שכתבנו על מסכת יבמות דף קיז:

1.

מתני'. בית שמאי אומרים: תנשא ותטול כתובתה,
בית הלל אומרים: תנשא ולא תטול כתובתה.
אמרו להם בית שמאי: התרתם ערוה חמורה, ולא נתיר ממון הקל?
אמרו להם בית הלל: מצינו

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קיז עמוד א

שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה;
אמרו להם בית שמאי: והלא מספר כתובה נלמוד, שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי! וחזרו בית הלל להורות כדברי ב"ש.

מסקנת המשנה שאותה אשה שמאמינים לה שמת בעלה נוטלת גם את כתובתה.

1.1
דיון מעניין אודות הקשר בין ענייני איסור ["אשת איש"] לענייני ממון. מבית שמאי משמע שיש נימוקים לדין:

א.
קל וחומר, "התרתם ערוה חמורה, ולא נתיר ממון הקל?" - ולפי זה צריך להשפיע גם לגבי דין ירושה, שאחי האב [לא היבם] יירשו את האח המת - בעל האשה שהעידה שהוא מת.

ב.
"והלא מספר כתובה נלמוד, שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי". לפי זה אין שייכות לירושת אחי המת, ונאמנות האשה לא תקפה לגבי ירושה זו.

1.2
נלמד כאן עיקרון חשוב בנושא של עדויות בכלל - "פלגינן", כלומר, העדות מועילה לעניין אחד ואיננה מועילה לעניין אחר שאיננו תלוי בלעדית בעניין הראשון. זהו אחד הנושאים שנדונים בהרחבה בספרות הראשונים והאחרונים.

[האם ה"עד אחד" מברר המציאות או שרק מחזק את טענת האשה - התובע]

2.

גמ'. אמר רב חסדא: נתייבמה יבמה נכנס לנחלה על פיה,

3.
הוא מנמק את הדין:

הם דרשו מדרש כתובה, אנו לא נדרוש מדרש תורה?
+דברים כ"ה+ יקום על שם אחיו אמר רחמנא, והרי קם.

אם האשה התייבמה הרי שהיבם יורש את אחיו - חריג לדין האחרון במשנה.

4.

אמר רב נחמן: באת לבית דין ואמרה מת בעלי התירוני להנשא -
מתירין אותה להנשא ונותנין לה כתובתה,

רב נחמן מסביר [מדייק?] שגם אם האשה מוסיפה בעדותה את בקשתה המפורשת להינשא אין זה פוגם בנאמנות עדותה [כי זה אותו עניין].

4.1

תנו לי כתובתי - אף להנשא אין מתירין אותה;

אבל אם היא מבקשת גם את כתובתה בניסוח "מת בעלי תנו לי כתובתי" הרי אין מקבלים כלל את עדותה - גם לא לגבי מות בעלה ובוודאי שלא תקבל כתובתה.

4.2
הגמרא - או רב נחמן עצמו - מסבירים:

מאי טעמא?
אדעתא דכתובה אתאי.

מדבריה משמע שהכתובה עומדת בעיקר דאגתה, וכנראה שלא דייקה במות בעלה, ולכן לא מאמינים לה כלל.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)