סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר משנה בניגוד להלכה שכבר נפסקה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות צה ע"ב - צו ע"א


/מתני'/. אלמנה ניזונת מנכסי יתומים, מעשה ידיה שלהן, ואין חייבין בקבורתה; יורשיה יורשי כתובתה - חייבין בקבורתה.
גמ'. איבעיא להו: ניזונת תנן או הניזונת תנן?
ניזונת תנן - וכאנשי גליל, ולא סגי דלא יהבי לה,
או דלמא הניזונת תנן - כאנשי יהודה, ואי בעו לא יהבי לה?
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף צו עמוד א
תא שמע, אמר רבי זירא אמר שמואל: מציאת אלמנה לעצמה;
אי אמרת בשלמא הניזונת תנן - שפיר,
אלא אי אמרת ניזונת תנן - ניהוו כבעל, מה בעל מציאת אשה לבעלה, הכא נמי מציאת אשה ליורשים!
לעולם אימא לך: ניזונת תנן, טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה? דלא תיהוי לה איבה,
הני תיהוי להו איבה.

מבנה הסוגיה:

1.
הדין במשנה:

/מתני'/. אלמנה ניזונת מנכסי יתומים, מעשה ידיה שלהן, ואין חייבין בקבורתה; יורשיה יורשי כתובתה - חייבין בקבורתה.

2.
הגמרא מציגה בעיה האם מה שנאמר במשנה "ניזונת" הכוונה אלמנה שחייבים לזון אותה או שמדובר באלמנה שהיתומים מסכימים לזון אותה.

גמ'. איבעיא להו: ניזונת תנן או הניזונת תנן?
ניזונת תנן - וכאנשי גליל, ולא סגי דלא יהבי לה,
או דלמא הניזונת תנן - כאנשי יהודה, ואי בעו לא יהבי לה?

לפי אנשי יהודה היתומים יכולים לתת לה את כתובתה ולא יהיו חייבים יותר לזון אותה.

רש"י מסכת כתובות דף צו עמוד א:

"אי אמרת בשלמא הניזונת תנן - וסתם לן תנא כאנשי יהודה."

כלומר, לפי רש"י הבעיה היא כמי [במחלוקת שמובאת בסעיף הבא - סעיף 3.1-3.2] פוסקת משנתנו שהיא "סתם משנה".

3.
המחלוקת הזאת - שתי האפשרויות שהועלו לעיל בסעיף 2 - כבר נידונה במסכתנו - מסכת כתובות דף נב ומסכת כתובות דף נד:

3.1
המשנה בדף נב עמוד ב:

את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי - חייב, שהוא תנאי בית דין.
כך היו אנשי ירושלים כותבין.
אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים.
אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך,
לפיכך אם רצו יורשין - נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה...

3.2

מסכת כתובות דף נד:

וכך היו אנשי ירושלים וכו'.
אתמר, רב אמר: הלכה כאנשי יהודה, ושמואל אמר: הלכה כאנשי גליל.
בבל וכל פרוודהא נהוג כרב...

3.3

וראה בדיוננו לעיל על מסכת כתובות דף נד שהלכה נפסקה שם כשמואל - וכאנשי גליל - ו"ניזונת תנן"!

4.

המשך סוגייתנו:

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף צו עמוד א

תא שמע, אמר רבי זירא אמר שמואל: מציאת אלמנה לעצמה;
אי אמרת בשלמא הניזונת תנן - שפיר,
אלא אי אמרת ניזונת תנן - ניהוו כבעל, מה בעל מציאת אשה לבעלה, הכא נמי מציאת אשה ליורשים!

הגמרא רוצה להוכיח מדינו של שמואל בסוגייתנו שצריך לפרש במשנתנו "הניזונת תנן".

וקשה מאד: הרי שמואל עצמו פסק בדף נד - לעיל בסעיף 3.2 - "ניזונת תנן"!

5.
דוחה הגמרא את ההכרח של ההוכחה שבסעיף הקודם - סעיף 4:

לעולם אימא לך: ניזונת תנן, טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה? דלא תיהוי לה איבה,
הני תיהוי להו איבה.

6.
תוספות מסכת כתובות דף צה עמוד ב:

ניזונת תנן וכאנשי גליל כו' - הא לא מבעיא ליה היכי סתם תנא דמתני' ולענין הלכתא כמאן
דהא אשכחן פלוגתא דרב ושמואל בהא לעיל שילהי נערה (דף נד. ושם)

תוס' מעיר כדברינו לעיל בסעיף 3: כלומר, מדוע הגמרא מציגה בכלל את הבעיה, הרי בנושא שבסוגייתנו כבר נחלקו רב ושמואל. משמע שקושיית תוס' היא על עצם העלאת ה"איבעיא" בגמרא, שהרי כבר דנו בה חכמים!

6.1
תוס' מחזק את קושייתו:

ועוד היכי פשיט בתר הכי מדשמואל הא שמואל פסק לעיל כאנשי גליל

כדברנו לעיל בסעיף 4.

7.
ולכן תוס' מפרש את ה"איבעיא" באופן שונה:

אלא נראה לי הכי פירושו ניזונת תנן וכאנשי גליל שהיא ניזונת על כרחן של יתומין והלכך מעשה ידיה שלהן אבל לאנשי יהודה שמדעתם ניזונת ויכולין לסלקה אין מעשה ידיה שלהן או הניזונת תנן וכאנשי יהודה דאפילו לאנשי יהודה דאי בעו לא יהבי לה אפ"ה מעשה ידיה שלהן, מ"ר.

8.

תוספות מסכת כתובות דף צו עמוד א:

... ואומר רבינו תם דאלמנה דקאמר שמואל קאי אמתני' ולאו משום דבלאו הכי לא פשיט שפיר דהניזונת תנן כמו שהוכחתי דעל כרחך אליבא דאנשי יהודה קאמר שמואל ודוקא מציאתה אבל מעשה ידיה ליתומים אלא כי היכי דלא תקשי דשמואל אדשמואל דאיהו סבירא ליה כאנשי גליל לעיל (ד' נד.) ...

כוונת תוס' [בלי קשר להסברו של רש"י] ששמואל בסוגייתנו לא בא לפסוק אלא להסביר מהי דעת התנא במשנתנו.

8.1
לפי זה אולי ניתן גם ליישב את הסברו של רש"י לעיל: שמואל מסביר את דעת משנתנו למרות ששמואל עצמו פסק - לעיל בסעיף 3.2 - כאנשי גליל. יוצא אפוא, שניתן ללמוד מכאן כלל, שגם אם חכם מסויים מסביר את דעתו של תנא או את "סתם משנה" אין בזה כדי להוכיח שהא פוסק כך.

8.2
ולכאורה קשה, שהרי הכלל המקובל הוא להיפך - "מדשקיל וטרי" - שאם דנים על דיעה מסויימת סימן שסוברים כמותה. והרי הסבר המשנה על ידי שמואל בוודאי נכלל בכלל זה.

8.3
ואולי הכלל הנ"ל - מדשקיל וטרי" - איננו תקף כשידוע לנו שאותו חכם כבר פסק באופן שונה. ומכיוון שסוגייתנו מובאת אחרי הסוגיה בדך נב ובדף נד [ונאמר שיש משמעות ל"סדר הסוגיות"] ניתן לומר, שהיא כבר ידעה מה פסק שמואל, ולכן ניתן לומר ששמואל בסוגייתנו "רק" מסביר את המשנה אבל הוא עצמו לא פוסק כהסבר שלו.

8.4
והרמב"ן מעלה אפשרות ששמואל בסוגייתנו באמת חזר בו ממה שפסק לעיל בדף נד [ראה "מתיבתא" הערות ב-ג].

9.

הערה חשובה: כל הדיון לעיל מתאים רק לשלב זה בסוגיה - עד סוף סעיף 4 לעיל - אבל הגמרא דחתה את כל השלב הזה - לעיל בסעיף 5.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר