הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"מחלוקת בין שני "סתם משנה"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות צה ע"א

וכי קנו מידה מאי הוי? תימא: נחת רוח עשיתי לבעלי!
מי לא תנן: לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל,
אלמא יכולה היא שתאמר: נחת רוח עשיתי לבעלי!
א"ר זירא אמר רב חסדא,
לא קשיא:
הא ר"מ, הא ר' יהודה;
דתניא: כתב לראשון ולא חתמה לו, לשני וחתמה לו - איבדה כתובתה, דברי ר"מ;
ר' יהודה אומר: יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי, אתם מה לכם עלי.
ורבי סתם לה הכא כר"מ, וסתם לה התם כר' יהודה?
אמר רב פפא: בגרושה ודברי הכל.
רב אשי אמר: כולה ר"מ היא, ועד כאן לא קאמר ר"מ התם - אלא בשני לקוחות, דאמרי לה: אי איתא דנחת רוח עבדת - לקמא איבעי לך למיעבד, אבל בלוקח אחד אפילו רבי מאיר מודה, ומתני' - דכתב ליה לאחר.

מבנה הסוגיה:

1.

גמ'. וכי כתבה ליה מאי הוי?
והתניא: האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו, ואין לי עסק בה, וידי מסולקת הימנה - לא אמר כלום!

הכא במאי עסקינן - בשקנו מידה.

2.

וכי קנו מידה מאי הוי? תימא: נחת רוח עשיתי לבעלי!

הגמרא מקשה שהאשה - במשנתנו - יכולה לומר שלא התכוונה ברצינות גמורה לדבריה שהיא מסלקת עצמה מהחוב.

3.

והגמרא מוכיחה את סברת קושייתה ממשנה במסכת גיטין דף נה:

מי לא תנן: לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל,

אלמא יכולה היא שתאמר: נחת רוח עשיתי לבעלי!

4.
רבי זירא מיישב:

א"ר זירא אמר רב חסדא,

לא קשיא:
הא ר"מ, הא ר' יהודה;

משנתנו היא כרבי מאיר - שכנראה סובר שאשה לא יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי - והמשנה שמובאת ממסכת גיטין היא כרבי יהודה.

4.1
ציטוט הברייתא שבה מובאת המחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה:

דתניא: כתב לראשון ולא חתמה לו, לשני וחתמה לו - איבדה כתובתה, דברי ר"מ;
ר' יהודה אומר: יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי, אתם מה לכם עלי.

5.
הגמרא מקשה קושיה עקרונית:

ורבי סתם לה הכא כר"מ, וסתם לה התם כר' יהודה?

תירוץ הגמרא לעיל - בסעיף 4 - היה שיש לפנינו שתי משניות חולקות - משנתנו והמשנה במסכת גיטין. שתי המשניות הן "סתם משנה", והרי כל סתם משנה נקבעה על ידי "רבי" עצמו ויוצא אפוא ש"רבי" סותר את עצמו, כי כל "סתם משנה" לא רק שהיא מבטאת - בפשטות - את דעתו של "רבי", אלא ש"רבי" - כך קובע בש"ס רבי יוחנן - קבע שהלכה כמותה.

5.1
כמה פעמים בש"ס הגמרא מקשה מ"סתם משנה" על "סתם משנה" בניסוח של "מאי קא משמע לן תנינא חדא זימנא" כמו שמסביר בעל "הליכות עולם":

הליכות עולם שער שני פרק ב:

לג...
ואין שיטת הגמרא להקשות מאי קא משמע לן תנינא חדא זימנא מתרי תנאי אלא מסתם משנה לסתם משנה ועל רבי קא פריך מאי קמ"ל רבי הא תנינא חדא זימנא.

5.2

אבל הניסוח בסוגייתנו - "ורבי סתם לה הכא כר"מ, וסתם לה התם כר' יהודה" - הוא מופע יחידאי בש"ס.

6.

אמר רב פפא: בגרושה ודברי הכל.

רב פפא מיישב את הסתירה בין שתי המשניות - שהן באמת לפי שיטת רבי יהודה בברייתא [ראה "שוטנשטיין", הערה 26]. אמנם רב פפא לא מדגיש במפורש את העניין ששתי המשניות הן לפי רבי יהודה כפי שכן מודגש להיפך בהמשך על ידי רב אשי.

7.
רב אשי מיישב:

רב אשי אמר: כולה ר"מ היא,
ועד כאן לא קאמר ר"מ התם - אלא בשני לקוחות, דאמרי לה: אי איתא דנחת רוח עבדת - לקמא איבעי לך למיעבד,
אבל בלוקח אחד אפילו רבי מאיר מודה, ומתני' - דכתב ליה לאחר.

רב אשי מיישב ואומר ששתי המשניות מתאימות לדעת רבי מאיר. ההתאמה דווקא לדעת רבי מאיר נועדה כנראה לכך, ששתי המשניות יתאימו גם לכלל של "סתם משנה רבי מאיר".

7.1
דוגמא לכך:
רש"י מסכת בבא מציעא דף פ עמוד ב:

"... ומהדר לאוקמא כרבי מאיר משום דסתם משנה רבי מאיר."

7.2

לפי הסעיפים לעיל 6-7 יוצא שרב אשי חולק על תירוצו של רב פפא, ששתי המשניות הן כרבי יהודה.

8.
רמב"ם הלכות אישות פרק יז הלכה יא:

הבעל שמכר נכסיו ואחר כך ח כתבה אשתו ללוקח דין ודברים אין לי עמך והסכימה למעשיו אף על פי שקנו ממנה הרי זו טורפת, שלא כתבה לו אלא שלא תהיה בינה ובין בעלה קטטה ויש לה ט לומר נחת רוח עשיתי י לבעלי,

אבל אם קנו מיד האשה תחלה שאין לה שיעבוד על מקום זה ואחר כך מכר אותו הבעל אינה טורפת אותו.
וכן אם מכר הבעל ואמר לאשתו לכתוב ללוקח דין כ ודברים אין לי עמך ולא כתבה ולא הסכימה למעשיו ונפסד המכר
וחזר הבעל ומכר לאיש אחר בין אותה שדה בין שדה אחרת
ואחר שמכר הבעל הסכימה למעשיו וקנו מידה שאין לה שיעבוד על שדה זו אינה יכולה לטרוף, שאינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי שהרי בראשונה כשלא רצת לא הלכה ברצון בעלה.

אומרים הפרשנים שרב אשי בסוגייתנו פסק כרבי מאיר לפי דבריו לעיל "אבל בלוקח אחד אפילו רבי מאיר מודה".

8.1
ויש להקשות: הרי הכלל הוא שבמחלוקת בין רבי יהודה ורבי מאיר [בברייתא בסעיף 4.1 לעיל] הלכה צריכה להיות כרבי יהודה [וממילא כהסברו של רב פפא - בסעיף 6 לעיל]!

8.2
אלא יש לומר שלרב אשי יש סמכות "לסטות" מכללי ההכרעה בין התנאים!

9.
פסקי רי"ד מסכת כתובות דף צה עמוד א:

... ומקשה ור' סתם לן הכא כר' מאיר, והתם במסכת גיטין [מסכת גיטין דף נה עמוד ב] סתם לן כר' יהודה,
אמ' רב פפא בגרושה ודברי הכל.
פי' מתני' מיירי בגרושה ואחר כך כתבה ללוקח שאין לה לומר עכשיו נחת רוח עשיתי לבעלי.
רב אשי אמ' כולה ר' מאיר היא...
ולעולם מתני' ביושבת תחת בעלה מיירי ולא בגרושה,

ואף על גב דפליגי ר' מאיר ור' יהודה בשני לקוחות, וקימ' לן בכל דוכתא ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה, הכא כיון דרב אשי דהוא בתרא אוקי סתם מתני' בשני לקוחות וכר' מאיר

עד כאן משמע מדבריו כדברינו לעיל בסעיף 8-8.2.
הערה: הוא מתייחס אל רב אשי "רק" "דהוא בתרא" [והכלל הוא "הלכה כבתראי"], ולא במעמד משמעותי יותר של "עורך הגמרא"

9.1
ונראה שהוא בא להוסיף:

קימ' [="קיימא"] לן מחלוקת דברית' [=דברייתא] וסתם מתני' [=מתניתין] הלכה כסתם מתני'.

הוא כנראה בא לומר כך: אמנם רב אשי הסביר את שתי המשניות כרבי מאיר, אבל אולי אין בזה עצמו הוכחה שרב אשי מתכוון לפסוק כרבי מאיר , ויתכן שהלכה צריכה להיות כרבי יהודה [בברייתא לעיל בסעיף 4.1] על פי הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר

9.2
ולכן הוא מוסיף ומדגיש שהמחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה מובאת בברייתא ואילו שתי המשניות הן "סתם משנה" - וכרבי מאיר [לפי הסברו של רב אשי] - והכלל הוא ש"הלכה כסתם משנה" נגד "מחלוקת" בברייתא!

יוצא אפוא, שהכרעת הרמב"ם היא לפי כללי הפסיקה!
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)