הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"זו אינה משנה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות פא ע"ב-פב ע"א
דלמא רבי נתן היא,
דתניא, ר' נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה?
ת"ל: +במדבר ה'+ ונתן לאשר אשם לו!
אלא, לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה,
אלא אי כרבי מאיר אי כר' נתן.
אמר רבא:
א"כ, היינו דשמענא ליה לאביי דאמר זו אינה משנה, ולא ידענא מאי היא.
הערות על הסוגיה:
1.
אמר רב יוסף: כיון דאמור רבנן לא ליזבין, אע"ג דזבין לא הוה זביניה זביני,
רב יוסף מסתמך על ברייתא [בהמשך] שאין רשות ליבם למכור בנכסי יבימתו. ורב יוסף קובע גם שמכר זה לא תקף.
1.1
דתניא: מי שמת, והניח שומרת יבם והניח נכסים במאה מנה, אף על פי שכתובתה אינה אלא מנה - לא ימכור, שכל נכסיו אחראין לכתובתה.
זו הברייתא שמשמע ממנה שאין למכור את נכסי היבמה.
2.
אמר ליה אביי: וכל היכא דאמור רבנן לא ליזבין, אע"ג דזבין לא הוה זביניה זביני?
אביי מבין שרב יוסף פוסק שכל דין "דרבנן" [בדיני ממונות] תקף גם "בדיעבד".
2.1
ועל כך הוא מקשה:
והתנן, בית שמאי אומרים: תמכור, ובית הלל אומרים: לא תמכור,
אלו ואלו מודים, שאם מכרה ונתנה - קיים!
מוכח מהמשנה שגם בית הלל מודים שלמרות שאין לאשה רשות למכור נכסי מילוג, בכל זאת אם מכרה - המכר קיים - בניגוד למסקנה מדברי רב יוסף.
2.2
הערה: מובא כאן ב"מתיבתא" שאת הביטוי "אלו ואלו מודים" אומר "רבי" - "עורך המשנה". כלומר, דברי "רבי" משובצים במשנה כ"סתם"!
3.
שלחוה לקמיה דר' חנינא בר פפי,
רב יוסף ואביי [או רק אחד מהם] בקשו מרבי חנינא בר פפי שיתייחס למחלוקת ביניהם.
וקשה: מדוע שלחו לברר הרי הם עצמם היו גדולי הדור - רב יוסף ואביי! אמנם, מכמה פעמים שאמורא זה מוזכר בש"ס משמע שהיה "גדול"! אבל לא מצינו בכל דיון אחר של רב יוסף ואביי בש"ס שהם ביקשו את התערבותו!
3.1
ותשובתו:
שלחה: כדרב יוסף.
אמר אביי: אטו ר' חנינא בר פפא כיפי תלה לה?
ואביי מבקש מרבי חנינא בר פפא [מדוע השינוי מ"פפי" ל"פפא"?] הוכחות.
3.2
וקצת קשה: האם אמורא לא יכול לקבוע הלכה לפי דעתו האישית? [ושאלה זו תקפה גם לגבי כל המחלוקת בין רב יוסף ואביי.]
4.
שלחוה לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי,
שלחה: כדאביי,
ואי אמר בה רב יוסף טעמא אחרינא שלחו לי.
דומה לדיון בסעיף 3.
וגם כאן יש לשאול: מדוע אין להסתפק בסברא בלבד ומדוע צריך דווקא מקור ממשנה/ברייתא
5.
רב יוסף מביא הוכחה לדבריו:
נפק רב יוסף דק ואשכח,
דתניא: הרי שהיה נושה באחיו ומת, והניח שומרת יבם, לא יאמר הואיל ושאני יורש החזקתי,
אלא מוציאין מיבם ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
רב יוסף מביא הוכחה לדבריו מברייתא.
אבל גם כאן כלעיל [שאלות על ניסוחים מיוחדים בסוגייתנו], מדוע הגמרא לא מנסחת בפשטות "רב יוסף אמר", ומה המשמעות של הסגנון "דק ואשכח". והאם זה באמת היה המקור לדין שהוא - רב יוסף - אמר לעיל בסעיף 1?
6.
אביי מנסה לדחות את ההוכחה מאותה ברייתא ורב יוסף דוחה את דבריו.
א"ל אביי: דלמא דטבא ליה עבדו ליה!
א"ל, תנא תני: מוציאין, ואת אמרת: דטבא ליה עבדו ליה!
אביי יכול היה לשנות גירסא אבל כנראה שאין משנים גירסא בברייתא כדי להקשות ממנה.
7.
עד כאן יש הוכחה לרב יוסף מהברייתא לעיל בסעיף 5.
הדור שלחוה קמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי,
בהמשך לשאלות לעיל על ביטויים ואירועים מיוחדים בסוגייתנו יש לשאול מדוע שלחו לחכם נוסף לברר את העניין.
8.
תשובת רב מניומי היא "זו אינה משנה", כלומר, הברייתא שהביא רב יוסף "אינה משנה".
אמר להו, הכי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: זו אינה משנה.
כמה הערות על ביטוי זה:
8.1
רש"י מפרש:
רש"י מסכת כתובות דף פא עמוד ב:
"אינה משנה - לא נישנית משנה זו בבית המדרש של חכמים ולא סמכינן עלה במידי."
כלומר, הברייתא איננה מוסמכת כי לא נשנית בבית מדרש של חכמים. מעניין שהביטוי בגמרא הוא "אינה משנה" והביטוי ברש"י הוא "משנה זו" למרות שמדובר בברייתא.
8.2
יש מקומות בש"ס שהביטוי "אינה משנה" מתייחס למקור תנאי שלא עבר במסורת רבי חייא ורבי אושעיה [תלמידי "רבי"]. כאן רש"י מדגיש "בבית המדרש של חכמים".
8.3
על כן נראה שרש"י מתכוון לומר, שאמנם עצם קיומה של הברייתא מוסכם אבל הניסוח שלה והפרשנות שלה לא נלמדו בבירור בבתי המדרש של האמוראים הראשונים.
9.
הגמרא מבררת מדוע הברייתא "אינה משנה":
מאי טעמא?
אילימא משום דהוו להו מטלטלי, ומטלטלי לכתובה לא משעבדי,
דלמא רבי מאיר היא, דאמר: מטלטלי משעבדי לכתובה!
ואלא משום דאמר לה את לאו בעלת דברים דידי את,
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף פב עמוד א
דלמא רבי נתן היא,
דתניא, ר' נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה?
ת"ל: +במדבר ה'+ ונתן לאשר אשם לו!
אלא, לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה,
אלא אי כרבי מאיר אי כר' נתן.
הגמרא מסבירה מהו הקושי בברייתא הנ"ל.
9.1
ולכן המסקנה היא:
אמר רבא:
א"כ, היינו דשמענא ליה לאביי דאמר זו אינה משנה, ולא ידענא מאי היא.
[הערה: אביי לא אמר זאת בפירוש].
וכאן שוב יש לומר: הקביעה שהברייתא "אינה משנה" נקבעת לא מכח ידיעה היסטורית אלא מתוכן הדינים בברייתא,
ומתאים לדברינו לעיל בסעיף 8.3.
