הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר"; "והלכתא"; "משמיה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות פ ע"ב
איבעיא להו: בעל שמכר קרקע לפירות, מהו? מי אמרינן מאי דקני (לה) אקני, או דלמא כי תקינו ליה רבנן פירות לבעל -
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף פ עמוד ב
משום רווח ביתא, אבל לזבוני לא?
יהודה מר בר מרימר משמיה דרבא אמר: מה שעשה עשוי,
רב פפא אמר משמי' דרבא: לא עשה ולא כלום.
אמר רב פפא: הא דיהודה מר בר מרימר - לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר,
דההיא איתתא דעיילה ליה לגברא תרתי אמהתא, אזל גברא נסיב איתתא אחריתי עייל לה חדא מנייהו, אתאי לקמיה דרבא, צווחה לא אשגח בה;
מאן דחזא סבר, משום דסבר: מה שעשה עשוי,
ולא היא, משום רווח ביתא, והא קא רווח.
והלכתא: בעל שמכר קרקע לפירות - לא עשה ולא כלום.
מ"ט? אביי אמר: חיישינן שמא תכסיף,
רבא אמר: משום רווח ביתא.
מאי בינייהו? איכא בינייהו: ארעא דמקרב למתא; אי נמי, בעל אריס הוא;
אי נמי, זוזי וקא עביד בהו עיסקא.
מבנה הסוגיה - הערות שונות:
1.
איבעיא להו: בעל שמכר קרקע לפירות, מהו? מי אמרינן מאי דקני (לה) אקני, או דלמא כי תקינו ליה רבנן פירות לבעל -
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף פ עמוד ב
משום רווח ביתא, אבל לזבוני לא?
יהודה מר בר מרימר משמיה דרבא אמר: מה שעשה עשוי,
רב פפא אמר משמי' דרבא: לא עשה ולא כלום.
מחלוקת בין שני תלמידי רבא לגבי התשובה ל"איבעיא".
שניהם אמרו "משמיה דרבא". מדוע לא נאמר הביטוי "אמר יהודה מר... אמר רבא"] וכן לגבי רב פפא, שהרי כך בדרך כלל מקובל כשמדובר בתלמיד שאמר את דברי רבו.
2.
רב פפא מערער על דברי חברו:
אמר רב פפא: הא דיהודה מר בר מרימר - לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר,
רב פפא טוען שיהודה מר בר מרימר לא שמע את הדין במפורש מרבא אלא הוא הסיק כך מהתנהגותו של רבא.
2.1
דההיא איתתא דעיילה ליה לגברא תרתי אמהתא, אזל גברא נסיב איתתא אחריתי עייל לה חדא מנייהו, אתאי לקמיה דרבא, צווחה לא אשגח בה;
מאן דחזא סבר, משום דסבר: מה שעשה עשוי,
ולא היא, משום רווח ביתא, והא קא רווח.
רב פפא אומר "ולא היא", כלומר, המסקנה מהתנהגותו של רבא ["ולא אשגח בה"] איננה כפי שהבין יהודה מר בר מרימר, אלא רבא נהג כך מסיבה אחרת.
2.2
נראה לחדש ["חידוש"]: גם רב פפא עצמו למד את דינו מהתנהגותו של רבא, ומכך שרב פפא הסביר את התנהגותו של רבא באופן מסויים הרי שרב פפא עצמו מסיק מכך ש"לא עשה ולא כלום", ולרבא היתה סיבה נקודתית מדוע במקרה שבא לפניו הדין "מה שעשה עשוי".
2.3
אם ההסבר הנ"ל - בסעיף 2.2 נכון מובן הביטוי "משמיה דרבא" - לעיל בסעיף 1 - ותשובה לשאלתנו שם, דהיינו, כאשר תלמיד אומר הלכה "בעקיפין" מרבו הרי הלשון הוא : "אמר רב... משמיה...".
[וצריך לומר שהלשון בסעיף 1 "משמיה" נקבע על ידי "עורך הגמרא"!]
2.4
אמנם, הסבר זה לא מוכח בש"ס, אבל בכל זאת מתאים לסוגייתנו מפני שרב פפא שהוא עצמו זה שחולק הוא גם גם זה שאומר את הביטוי "לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר".
3.
קובעת הגמרא את ההלכה:
והלכתא: בעל שמכר קרקע לפירות - לא עשה ולא כלום.
מ"ט? אביי אמר: חיישינן שמא תכסיף,
רבא אמר: משום רווח ביתא.
מאי בינייהו? איכא בינייהו: ארעא דמקרב למתא; אי נמי, בעל אריס הוא;
אי נמי, זוזי וקא עביד בהו עיסקא.
מי אמר את ה"והלכתא"? ראה הרב זיני "רבנן סבוראי", עמוד 196.
ונראה לומר בפשטות, שאת ה"והלכתא" אמר רב פפא עצמו כדי לשלול את דברי חברו יהודה מר בר מרימר, ורב פפא עצמו הביא את מחלוקת אביי ורבא שנימקו את הדין.
