הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

המשנה ותקנת אושא - מה קדם?   

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות עח ע"ב

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בין שנפלו לה נכסים עד שלא נתארסה, בין שנפלו לה נכסים משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות. 
כמאן? דלא כרבי יהודה ולא כר' חנינא בן עקביא! 
אינהו דאמרי כרבותינו; 
דתניא, רבותינו חזרו ונמנו: בין שנפלו לה עד שלא תתארס, ובין שנפלו לה משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות. 
משניסת, אלו ואלו מודים. 
לימא, תנינא לתקנת אושא! 
דא"ר יוסי בר' חנינא: באושא התקינו, האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות! 
מתניתין - בחייה ולפירות, תקנת אושא - בגופה של קרקע ולאחר מיתה. 

מבנה הסוגיה:

1.

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בין שנפלו לה נכסים עד שלא נתארסה, בין שנפלו לה נכסים משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות.
כמאן? דלא כרבי יהודה ולא כר' חנינא בן עקביא!

רב ושמואל פוסקים שלא כמשנתנו [לעניין הנכסים אחרי הנישואין].

2.
עונה הגמרא:

אינהו דאמרי כרבותינו;
דתניא, רבותינו חזרו ונמנו: בין שנפלו לה עד שלא תתארס, ובין שנפלו לה משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות.
משניסת, אלו ואלו מודים.

רב ושמואל פסקו כ"רבותינו" בברייתא.

2.1
אומר הריטב"א, שרב ושמואל לא ניסחו את פסיקתם - כמקובל - "הלכה כרבותינו..." [/"הלכה כרב..." - שם הרב/] - כי ברייתא זו לא היתה מקובלת וידועה בבית המדרש!

2.2
"שיטה מוקבצת":

ולא נהירא דממה נפשך אי ידעו כוחן דרבותינו הכי קאמרי אמאי אמרי ליה משמיה דנפשייהו ולא משמיה דרבותינו
ואי לא ידעי כוחן דרבותינו הדרא קושיא לדוכתא כי אמרוה רב ושמואל כמאן אמרוה לא כרבי יהודה ולא כרבי חנינא
והנכון דה"פ אינהו דאמור כרבותינו כו' פי' וכי אמרוה רב ושמואל מעיקרא לאו משמיה דנפשייהו אמרו לה אלא משמיה דרבותינו אמרוה כנ"ל:

הוא עונה על השאלה מדוע רב ושמואל לא אמרו במפורש בשם רבותינו, דהיינו שהגמרא היתה צריכה לומר "רב ושמואל אמרו משום רבותינו", והתשובה היא שהם באמת אמרו בשם רבותיהם.
אבל אין בזה תשובה לשאלת הריטב"א.

2.3
אבל קצת קשה: רב ושמואל יכלו לנסח כך: "הלכה כרבותינו בין שנפלו..." כלומר, להדגיש את המקור לפסיקתם וגם לנסח את תוכן הפסיקה. יתכן שבגלל אריכות לשון הפסק אין לכלול את שני העניינים !!!

3.

לימא, תנינא לתקנת אושא!
דא"ר יוסי בר' חנינא: באושא התקינו, האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות!

הגמרא שואלת האם משנתנו כוללת את תקנת אושא?

מתניתין - בחייה ולפירות, תקנת אושא - בגופה של קרקע ולאחר מיתה.

והגמרא מסבירה מה הוסיפה תקנת אושא על המשנה.

4.
לכאורה יוצא שתקנת אושא "נוצרה" אחרי כתיבת/עריכת המשנה. וקשה, הרי "רבי" - "עורך המשנה" - חי אחרי תקופת "אושא".

5.
רמב"ם הלכות אישות פרק כב הלכה ז:

כל נכסים שיש לאשה בין נכסי צאן ברזל בין נכסי מלוג הבעל אוכל כל פירותיהן בחייה ואם מתה בחיי בעלה יורש בעלה הכל, לפיכך אם מכרה האשה נכסי מלוג אחר שנשאת אף על פי שאותן הנכסים נפלו לה קודם שתתארס ד הבעל מוציא הפירות מיד הלקוחות ה כל ימי חייה,
אבל לא * גוף הקרקע שאין לו כלום בגוף נכסי מלוג עד שתמות.

מתה בחייו מוציא הגוף מיד הלקוחות בלא דמים, ואם הדמים שלקחה מן הלקוחות קיימין בעצמן מחזירן ללקוחות, ואינו יכול לומר שמא מציאה הן.

5.1
הגהות מיימוניות הלכות אישות פרק כב הלכה ז:

[ד] כדאיתא התם מתניתין בחייה ולפירות תקנת אושא בגופה של קרקע ולאחר מיתה ע"ש ע"כ:
[ה] כרבותינו דחזרו ונמנו שכן סוברים רב ושמואל ולא כתנאי דמתניתין וכן סובר אבי"ה באביאסף:
* [טור שם כתב לפיכך מכרה בטל לאלתר שהוא מוציא מיד הלוקח הגוף והפירות וע"ש]:

5.2
מגיד משנה הלכות אישות פרק כב הלכה ז:

[ז] כל נכסים שיש לאשה וכו'. מסקנא דגמרא בפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות דף ע"ח:) רב ושמואל דאמרי תרווייהו בין שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס בין שנפלו לה נכסים משנתארסה ונשאת [ומכרה] הבעל מוציא מיד הלקוחות
ופרק נערה (כתובות דף נ') א"ר יוסי ברבי חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ופי' שגוף הקרקע מכור ואם ימות הוא בחייה זכו הלקוחות
וכן מבואר בירושלמי פרק הכותב וכן מבואר בדברי רבינו ופשוט הוא.

ולכשמתה היא בחייו מוציא הבעל הגוף מתקנת אושא ונחלקו הגאונים ז"ל אם הוא מוציאן בלא דמים ורבינו האיי ז"ל הכריע בלא דמים וכ"כ בהלכות
וקי"ל הבעל מוציא מיד הלקוחות בלא דמים ואי איתנהו להנהו דמי דשקלה אתתא מהדר להו ללוקח ולא יכול למימר הבעל דלמא מציאה אשכחה ע"כ.
והן הן דברי רבינו...

הרמב"ם פוסק כדברי רב ושמואל בסוגייתנו וכתקנת אושא.

6.
לגבי סעיף 4 לעיל, האם משנתנו היא אחרי תקנת אושא או לפניה:

שיטה מקובצת מסכת כתובות דף עח עמוד ב:
בשם הריטב"א:

ומיהו השתא לדידן דאית לן תקנת ארוסה האי תנאה מהני לגופה של קרקע שאם מכרה ונתנה קיים שאם לא כתב לה כן היה מוציא מיד הלקוחות גופה של קרקע לאחר מיתה משום תקנת אושא
ואפשר דמתני' אית לה תקנת אושא דהא רבי דמסדר למתני' בתר תקנת אושא הוא דהולכי אושא קדמי כמה שני לרבי

כעיקרון, צריך לומר שהמשנה כבר כוללת בתוכה את תקנת אושא.

אלא דאנן לא אמרינן אלא דלאו הכרחא הוא דמתני' אית לה תקנת אושא אבל אפשר דאית לה
והכי משמע בגמרא דמקשינן ואימא מפרי סליק נפשיה מגופה של קרקע לא סליק נפשיה וכמו שאפרש בגמרא בע"ה כן כתב ריב"ש שם בריש הכותב:

בכל אופן ניתן לומר שהמשנה לא כוללת את תקנת אושא.

6.1
ועל זה צריך לומר, או ש"רבי" לא פסק כתקנת אושא, או ש"רבי" השאיר את המשנה כצורתה לפני תקנת אושא כ"משנה ראשונה לא זזה ממקומה" כדי שנוכל ללמוד מה בדיוק קבעה תקנת אושא.

6.2
וראה גם מה שכתבנו על מסכת כתובות דף מט.
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)