הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הא פליגי בה חדא זימנא"  

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות עג ע"א

איתמר: קידשה על תנאי וכנסה סתם,
רב אמר: צריכה הימנו גט, ושמואל אמר: אינה צריכה הימנו גט.
אמר אביי:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עג עמוד א
לא תימא טעמיה דרב, כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה,
אלא טעמא דרב, לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
הא פליגי בה חדא זימנא!
דאתמר: קטנה שלא מיאנה והגדילה, עמדה ונישאת -
רב אמר: אין צריכה גט משני, ושמואל אמר: צריכה גט משני!
צריכא,
דאי אתמר בההיא, בההיא קאמר רב - משום דליכא תנאה, אבל בהא דאיכא תנאה - אימא מודי ליה לשמואל;
ואי אתמר בהא, בהא קאמר שמואל, אבל בהך אימא מודי ליה לרב,
צריכא.

הערה כללית:

1.
בפשטות שאלת הגמרא - הא פליגי בה חדא זימנא! - היא, מדוע רב ושמואל היו צריכים לומר את יסוד מחלוקתם בשתי סוגיות שונות.
והגמרא עצמה מיישבת ["צריכא"] מה החידוש במחלוקתם בכל סוגיה בפני עצמה.

2.
תוספות מסכת כתובות דף עג עמוד א:

והא איפליגו בה חדא זימנא - תימה והא תרווייהו צריכי דאי איתמר קמייתא הוה אמינא דהא דאמר רב צריכה גט היינו מספק דלא ידענא אי בעל לשם קידושין ואם קידשה אחר דלמא משני נמי הוה צריכה גט
ואי איתמר בתרייתא הוה אמינא הא דקאמר שמואל צריכה גט משני היינו מספק ומראשון נמי צריכה גט מדאורייתא דשמא לשם קידושין בעל

שואל תוס', הרי יש "צריכא" אחרת בין שתי הסוגיות. כוונת תוס' להקשות על קושיית הגמרא שאיננה קושיה!

3.
עונה תוס':

ואומר ר"י דהכי פריך והא איפליגו בה חדא זימנא
ואמאי איפליגו בה בשני מקומות דבחד מהנך הו"מ לאשמועינן
והכי הו"ל למימר קידשה על תנאי ובעל רב אמר צריכה גט מראשון ולא משני ושמואל אמר אינה צריכה גט מראשון אלא משני
או בהך בתרייתא לימא והגדילה ועמדה ונישאת רב אמר אינה צריכה גט משני וצריכה גט מראשון ושמואל אמר צריכה גט משני ואינה צריכה גט מראשון מן התורה אבל מדרבנן צריכה.

תוס' מסביר את הביטוי "הא פליגי בה חדא זימנא!" באופן שונה מההסבר המקובל. כאן כוונת קושיית הגמרא - בביטוי "הא פליגי בה חדא זימנא!" - היא, שאפשר בכל אחת מהסוגיות לחדש את כל החידושים שבשתי המחלוקות של רב ושמואל. ותוס' מציע כיצד הגמרא היתה יכולה לנסח את המחלוקת בסוגייתנו ובסוגייה המקבילה במסכת יבמות דף קי.