הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כתנא קמא נגד רבי עקיבא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות סו ע"א
/מתני'/. מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה, וירושתה - הוא אוכל פירות בחייה, בושתה ופגמה שלה; רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבסתר - לה שני חלקים ולו אחד, ובזמן שבגלוי - לו שני חלקים ולה אחד; שלו ינתן מיד, ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
גמ'. מאי קא משמע לן? תנינא: האב זכאי בבתו בקידושיה - בכסף, בשטר, ובביאה, זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, מקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה; נישאת, יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה, בושתה ופגמה איצטריכא ליה, פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן.
תני תנא קמיה דרבא: מציאת האשה לעצמה, רבי עקיבא אומר: לבעלה.
אמר ליה: השתא ומה העדפה,
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סו עמוד א
דמעשה ידיה היא, אמר רבי עקיבא: לעצמה, מציאתה לא כ"ש!
דתנן: קונם שאני עושה לפיך - אינו צריך להפר, רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו!
אלא איפוך:
מציאת האשה לבעלה, רבי עקיבא אומר: לעצמה...
מבנה הסוגיה:
1.
/מתני'/. מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה, וירושתה - הוא אוכל פירות בחייה, בושתה ופגמה שלה; רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבסתר - לה שני חלקים ולו אחד, ובזמן שבגלוי - לו שני חלקים ולה אחד; שלו ינתן מיד, ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ...
הדין במשנה [="סתם משנה"] שמציאת האשה [כמו מעשי ידיה] שייכים לבעלה.
2.
אמורא כלשהו "מביא" ברייתא לפני רבא:
תני תנא קמיה דרבא: מציאת האשה לעצמה, רבי עקיבא אומר: לבעלה.
בברייתא מובאת מחלוקת בין "תנא קמא" לרבי עקיבא. שיטתו של רבי עקיבא היא כמשנתנו.
3.
רבא מקשה:
אמר ליה: השתא ומה העדפה,
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סו עמוד א
דמעשה ידיה היא, אמר רבי עקיבא: לעצמה, מציאתה לא כ"ש!
דתנן: קונם שאני עושה לפיך - אינו צריך להפר, רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו!
מוכח מהמשנה במסכת נדרים שרבי עקיבא סובר שהעדפה [מה שהאשה הרוויחה יותר מהמצופה] שייכת לעצמה וברור מכך שרבי עקיבא צריך לסבור שגם מציאת האשה לעצמה - ולא כדבריו בברייתא וגם לא כדבריו במשנה.
3.1
וקשה מאד, מדוע רבא מתייחס לברייתא ולא מתייחס באופן ישיר למשנה [שה"סתם משנה" לא כרבי עקיבא].
4.
מיישבת הגמרא:
אלא איפוך
מציאת האשה לבעלה, רבי עקיבא אומר: לעצמה.
החכם שציטט את הברייתא עונה לרבא, שיש "להפוך" את השיטות בברייתא, ולפי זה ה"תנא קמא" בברייתא סובר כ"תנא קמא" במשנה במסכת נדרים, שמשמע שהעדפה וגם מציאתה שייכים לעצמה, ואילו רבי עקיבא סובר - ששני הדברים - העדפה ומציאתה - שייכים לבעלה.
4.1
ויוצא שרבי עקיבא לא כמשנתנו.
5.
מקשים מאמורא:
והא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: בהעדפה שלא על ידי הדחק - כולי עלמא לא פליגי דבעל הוי,
כי פליגי - בהעדפה שעל ידי הדחק,
תנא קמא סבר: לבעלה,
ורבי עקיבא סבר: לעצמה!
הגמרא מקשה מרבי יוחנן שהסביר את המשנה במסכת נדרים. כנראה שהקושיה היא על ההסבר של אותו אמורא שענה לרבא.
5.1
ההנחה היא שרק העדפה שלא על ידי הדחק [שהאשה לא מתאמצת כלל בעשיית עודף המלאכה] דומה למציאתה, ובזה - אומר רבי יוחנן - אין מחלוקת באותה משנה, ולפי זה יוצא שלפי כולם מציאתה תהיה לבעל ולא כבסעיף 4 שאמרו שלרבי עקיבא - לעצמה.
5.2
וקשה, הרי אפשר לבטל את ה"איפוך" - בסעיף 4 - וממילא יתאים לשיטת רבי עקיבא לעיל בסעיף 2!
5.3
אלא כנראה, שה"איפוך" בסעיף 4 לא היה "מלאכותי" ומאולץ, אלא שהחכם שהביא את הברייתא לפני רבא טען שהוא עצמו טעה בציטוט הברייתא, ויש להפוך את שמות החכמים - תנא קמא ורבי עקיבא.
6.
עונה רב פפא:
אמר רב פפא: מציאתה - כהעדפה שעל ידי הדחק דמי,
פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן.
מציאה דומה להעדפה על ידי הדחק [כי כנראה היא התאמצה למצוא את המציאה], וממילא נחלקו בזה רבי עקיבא ו"תנא קמא" - וכמו ה"איפוך"!
הערה: מוכח ש"תנא קמא"="רבנן". במשפט הקודם מובא גם שם "תנא קמא" וגם שם "רבנן"!
7.
הגמרא ממשיכה לדון:
בעי רב פפא: עשתה לו שתים בבת אחת, מהו?
בעי רבינא: שלשה או ד' בבת אחת, מהו?
תיקו.
ראה בהמשך.
8.
סיכומו של דבר כמו ה"איפוך":
מציאת האשה לבעלה, רבי עקיבא אומר: לעצמה.
ולא כמשנתנו.
9.
רמב"ם הלכות אישות פרק כא הלכה ב:
דחקה עצמה ועשת יתר מן הראוי לה א המותר לבעל. היה לו ולה ממון הרבה אפילו היו להן כמה שפחות אינה יושבת לבטלה בלא מלאכה שהבטלה מביאה לידי זמה, אבל אין כופין אותה לעשות מלאכה כל היום כולו אלא לפי רוב הממון ממעטת במלאכה.
מגיד משנה הלכות אישות פרק כא הלכה ב:
[ב] דחקה עצמה וכו'. בפרק מציאת האשה (כתובות דף ס"ו) נחלקו ר"ע ות"ק בהעדפה ע"י הדחק ופסקו בהלכות בשם רבינו האיי גאון ז"ל כת"ק דאמר שהוא לבעל.
הרמב"ם פוסק כתנא קמא בברייתא ולא כרבי עקיבא. מדובר לפי ה"איפוך" בברייתא.
עוד שם בגמרא בעי רב פפא עשתה לו שתים בבת אחת מהו בעי רבינא ג' וד' מהו תיקו ולא נזכרו בעיות אלו בהלכות ולא כתבן ג"כ רבינו ואפשר שהם סוברים דאתיין אליבא דר"ע ואין הלכה כמותו:
10.
רמב"ם הלכות אישות פרק כא הלכה א:
מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה, ומה היא עושה לו, הכל כמנהג המדינה, מקום שדרכן לארוג אורגת, לרקום רוקמת, לטוות צמר או פשתים טווה, ואם לא היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכות האלו אינו כופה אלא לטוות הצמר בלבד, שהפשתן מזיק את הפה ואת השפתים, והטווי היא המלאכה המיוחדת לנשים שנאמר +שמות ל"ה כה+ וכל אשה חכמת לב בידיה טוו.
מגיד משנה הלכות אישות פרק כא הלכה א:
[א] מציאת האשה וכו'. ראש פרק מציאת האשה (כתובות דף ס"ה) משנה כלשון רבינו:
לגבי מציאת האשה הרמב"ם פוסק כפשט לשון משנתנו, ומתאים - לפי מהלך הגמרא - לשיטת "תנא קמא" בברייתא.
11.
ויש לשאול, הרי הכלל הוא, שהלכה כרבי עקיבא מחברו, אלא כנראה, שמצד שני גובר הכלל של הלכה כתנא קמא נגד כל תנא אחר - כולל רבי עקיבא, ובייחוד ששיטת משנתנו - שהיא "סתם משנה" - היא כדעת התנא קמא בברייתא.
12.
שאלה נוספת: לעיל - בסעיף 7 - רב פפא ורבינא העלו שאלות - לפי שיטת רבי עקיבא - ולכן הרמב"ם לא התייחס לשאלות אלה - כי אין הלכה כרבי עקיבא.
12.1
אבל זו עצמה השאלה: הרי אם רב פפא ורבינא התלבטו בקשר לשיטת רבי עקיבא נראה שהלכה כמותו,
או בגלל שהלכה כבתראי - כרבינא,
או בגלל הכלל ש"מדשקיל וטרי אליביה" הלכה כוותיה, כלומר, מכיוון שרב פפא ורבינא דנו בדברי רבי עקיבא היתה צריכה ההלכה להיות כמותו!
13.
עונה על כך "שיטה מקובצת" מסכת כתובות דף סו עמוד א:
ורבינו ישעיה מטראני ז"ל כתב דהלכתא כרבנן
חדא דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים
משמע מדבריו ש"תנא קמא"="רבים", ולכן הלכה כמותו נגד רבי עקיבא.
13.1
ועוד דכמה סתמי סתם ר' כרבנן הכא דתנן מציאת האשה לבעלה כרבנן
והכי נמי תנן בשנים אוחזין
משנתנו היא "סתם משנה", ויש עוד משנה שהיא "סתם משנה" במסכת בבא מציעא, ושתיהן לא כרבי עקיבא, ולכן הלכה כמותם.
13.2
ואף על גב דבעיא דרב פפא ורבינא שייכי אליבא דר' עקיבא לאו דס"ל כוותיה אלא דייקי אמילתא למידע טעמא דידיה ולעולם לא ס"ל כוותיה
ומשום הכי לא שבקינן אורחא דהלכתא דקי"ל הלכה כרבים והלכה כסתם משנה. ע"כ:
למעשה, הוא מתייחס לשאלתנו לעיל בסעיף 12.1.
הוא אומר, שבעצם העלאת הבעיות - שקשורות בשיטת רבי עקיבא - שמעלים רב פפא ורבינא אין משום הוכחה שהם סוברים כרבי עקיבא.
אבל מדוע זה כך, הרי כפי שהערנו לעיל בהרבה מקרים דומים בש"ס כן אומרים שהלכה כאותו חכם שדנים אודות שיטתו - ["מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].
ונראה להסביר:
א. אם רב פפא ורבינא היו מזכירים את שמו של רבי עקיבא במפורש אמנם סימן שרב פפא ורבינא פוסקים כמותו.
ב. אומרים האחרונים בכמה מקומות ש"עורכי הגמרא" כן דנו בשיטות של חכמים קדומים מהם אע"פ שאין הלכה כמותם, וממילא יוצא, שהכלל של "מדשקיל וטרי..." תקף "רק" ביחס ל"סתמא דגמרא", או דווקא לאמוראים קדומים.
13.3
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שיח
כל מקום שאמוראים או סתם התלמוד דנים לפי דעת פלוני ונושאים ונותנים בדבריו, כתבו גאונים שהרי זה מוכיח שהלכה כמותו, ואפילו הוא יחיד נגד רבים, וכן אפילו שהוא נגד כללי הלכה אחרים.
ומכל מקום מצינו כמה פעמים בגמרא שאמוראים היו מתרצים דברי אמוראים אחרים, אף על פי שאינם סוברים כמותם, ולכן יש שראשונים כתבו לדחות ראיה של ראשונים אחרים להלכה מתוך מה שאמוראים נשאו ונתנו בדברי פלוני, שאפשר שבאו לתרץ דבריו ואינם סוברים כך,
ויש שכתבו שמפני כן אין לפסוק כנגד כללי הלכה, כגון כיחיד נגד רבים וכיוצא, אבל במקום שלא נפסקה הלכה הולכים אחר דבריו של זה שהתלמוד
ונראה [וכך קצת משמע ב"יד מלאכי"] שתלוי באיזה סוג של "שקלא וטריא" מדובר.
13.4
בכל אופן יתכן שסוגייתנו, שרב פפא ורבינא מעלים בעיות שמסקנתם היא "תיקו" לא מוגדרת כ"מדשקיל וטרי אליביה", ועוד, שנוגד לכלל של הלכה כרבים, ולכן באמת אין הלכה כרבי עקיבא.
