הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מני... לעולם"; "השתא דאתית להכי"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות סד ע"ב
מתני'. המשרה את אשתו על ידי שליש - לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין.
אמר רבי יוסי: לא פסק לה שעורין אלא ר' ישמעאל, שהיה סמוך לאדום...
גמ'. מני מתניתין?
לא רבי יוחנן בן ברוקא, ולא ר"ש!
דתנן: וכמה שיעורו? מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד, מזונו לחול ולא לשבת, דברי ר"מ, רבי יהודה אומר: לשבת ולא לחול; וזה וזה מתכוונין להקל;
ר' יוחנן בן ברוקא אומר: ככר הלקוח בפונדיון מארבע סאין לסלע;
ר"ש אומר: שתי ידות לככר משלש ככרות לקב, חציה לבית המנוגע, וחצי חציה לפסול את הגוייה, וחצי חצי חציה לקבל טומאת אוכלין;
מני?
אי רבי יוחנן בן ברוקא, תמני הויין!
ואי ר"ש, תמני סרי הויין!
לעולם ר' יוחנן בן ברוקא, וכדאמר רב חסדא: צא מהן שליש לחנווני, הכא נמי אייתי תילתא שדי עלייהו.
אכתי תרתי סרי הויין! אוכלת עמו לילי שבת.
...
כמאן? כרבי חידקא, דאמר: ארבע סעודות חייב אדם לאכול בשבת?
אפילו תימא רבנן, דל חדא לארחי ופרחי.
השתא דאתית להכי,
אפילו תימא ר' שמעון, לרבנן - דל תלת לארחי ופרחי, לרבי חידקא - דל תרתי לארחי ופרחי.
1.
הגמרא שאלה כמי משנתנו לגבי המחלוקות במשנה במסכת עירובין דף פב.
2.
ושם פוסק הרמב"ם:
רמב"ם הלכות עירובין פרק א הלכה ט:
וכמה שיעור האוכל שמשתתפין בו כגרוגרת לכל אחד ואחד מבני המבוי או מבני המדינה, והוא שיהיו שמונה עשר או פחות, אבל אם היו מרובים על זה שיעורו שתי סעודות שהן כשמונה עשר גרוגרות שהן כששה ביצים בינוניות, אפילו היו המשתתפין אלפים ורבבות שתי סעודות לכולן.
3.
ומסביר ה"כסף משנה":
כסף משנה הלכות עירובין פרק א הלכה ט:
[ט] וכמה שיעור האוכל שמשתתפין בו וכו'. שיעורו שתי סעודות שהן כי"ח גרוגרות שהם כשש ביצים בינוניות בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ב:) במשנה במזון ב' סעודות דעירוב ר"י בן ברוקא אומר מככר בפונדיון מד' סאין בסלע ר"ש אומר משתי ידות לקב חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול בה את הגויה ובגמרא תנא וחצי חציה לטמא טומאת אוכלים ותנא דידן מ"ט לא תני טומאת אוכלים משום דלא שוו שיעורייהו להדדי דתניא כמה שיעור חצי פרס שיעור שתי ביצים חסר קימעא דברי רבי יהודה וכו'
ופסק רבינו כר"י בן ברוקא משום דאמרינן בגמרא (עירובין דף פ"ג) גבי כמה הוא שיעור חצי פרס
א"ר חסדא זו דברי ר' יהודה ורבי יוסי אבל חכ"א כביצה ומחצה שוחקות זהו חצי פרס
מאן חכמים ר"י בן ברוקא.
ומשמע לרבינו דמדאפקיה בלשון חכמים הלכתא כוותיה וכ"כ ה"ה והוא מדברי הרשב"א בת"ה
3.1
הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא כי הגמרא קובעת שהביטוי "חכמים" בדברי רב חסדא הכוונה לרבי יוחנן בן ברוקא.
ולכן הלכה כמותו.
3.2
הערה: פעמים רבות הגמרא מכנה בשם "חכמים" את "תנא קמא", למשל. בכל זאת לא דומה לדבריו כאן, כי כאן הגמרא עצמה קובעת "מאן חכמים רבי יוחנן בו ברוקא" [="ומאן חכמים - רבי יוחנן בן ברוקה"]
3.3
ועוד דסתם לן כוותיה בסוף פאה כמו שכתבו התוספות בפ' כל כתבי (שבת קי"ח)...
סיבה נוספת לפסוק כרבי יוחנן בן ברוקא - כי יש "סתם משנה" כמותו.
3.4
ובסוגייתנו - מסכת כתובות דף סד - הגמרא עונה: "לעולם רבי יוחנן בן ברוקא". משמע מניסוח זה שהלכה כמותו.
4.
רמב"ם הלכות אישות פרק יב הלכה י:
כמה מזונות פוסקין לאשה,
פוסקין לה לחם שתי סעודות בכל יום סעודה בינונית של כל אדם באותה העיר שאינו לא חולה ולא גרגרן, ומאותו מאכל של אנשי אותה העיר אם חטים חטים ואם שעורים שעורים וכן אורז או דוחן או משאר מינין שנהגו בהן, ופוסקין לה פרפרת לאכול בה הפת כגון קטנית או ירקות וכיוצא בהן, ושמן לאכילה ושמן להדלקת הנר ופירות ומעט יין לשתות אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין. ופוסקין לה שלש סעודות בשבת ובשר ו או דגים כמנהג המקום, ונותן לה בכל שבת ושבת מעה כסף לצרכיה כגון פרוטה לכבוס או למרחץ וכיוצא בהן.
5.
המשך סוגייתנו:
אפילו תימא רבנן, דל חדא לארחי ופרחי.
שצריך מנה נוספת עבור אורחים.
6.
השתא דאתית להכי,
אפילו תימא ר' שמעון, לרבנן - דל תלת לארחי ופרחי, לרבי חידקא - דל תרתי לארחי ופרחי.
כלומר שמשנתנו יכולה להיות גם לפי רבי שמעון - לגבי המזונות לאשה ולא קשור לסוגיה במסכת עירובין.
אפשר לומר שהביטוי "השתא דאתית להכי" נאמר בבית המדרש, אבל גם אפשר לומר ש"עורך הגמרא" השתמש בביטוי "השתא דאתית להכי", כביטוי שמלמד - כנראה - שכך פוסקת הסוגיה.
7.
גם ראה מה שכתבנו על מסכת עירובין דף פב לגבי "סדר הדורות" רבי יוחנן בן ברוקה
בגמרא:
משנה. כמה הוא שיעורו? מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד, מזונו לחול ולא לשבת, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: לשבת ולא לחול, וזה וזה מתכוונים להקל. רבי יוחנן בן ברוקה אומר: מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע. רבי שמעון אומר: שתי ידות לככר משלש לקב, חצייה לבית המנוגע, וחצי חצייה לפסול את הגוייה.
לכאורה יש במשנה 4 דעות. יש מחלוקות אם רבי יוחנן בן ברוקה חי בזמן רבי שמעון ורבי יהודה ורבי מאיר, או שהוא חי הרבה שנים קודם [בדור השני של החורבן – הרמב"ם בהקדמה למשנה]. לפי הנראה ממשנתנו משמע כדעה הראשונה, אלא אם כן נאמר שרבי יוחנן בן ברוקה מובא אחרי רבי מאיר ורבי יהודה כי הלכה כמותו ולכן נשנה בסוף המשנה [הרא"ש פוסק באמת כמותו]. ויש אומרים שסדר הזכרת התנאים במשנתנו הוא לפי הסדר של המיקל יותר אל המחמיר יותר [ואז לא מתחשבים ב"סדר הדורות"]. [ראה "ילקוט ביאורים", עמוד כב-כג] – וראה גם בדף הבא.
