הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הא פליגי בה חדא זימנא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות סא ע"ב
מתני'. המדיר את אשתו מתשמיש המטה,
ב"ש אומרים: שתי שבתות,
בית הלל אומרים: שבת אחת.
...
אמר רב: מחלוקת - במפרש, אבל בסתם - דברי הכל יוציא לאלתר ויתן כתובה;
ושמואל אמר: אפי' בסתם נמי, ימתין שמא ימצא פתח לנדרו.
הא פליגי בה חדא זימנא!
דתנן: המדיר את אשתו מליהנות לו, עד שלשים יום - יעמיד פרנס, יותר מכאן - יוציא ויתן כתובה;
ואמר רב: לא שנו אלא במפרש, אבל בסתם - יוציא לאלתר ויתן כתובה;
ושמואל אמר: אפי' בסתם נמי, ימתין שמא ימצא פתח לנדרו!
צריכא,
דאי איתמר בהא, בהא קאמר רב משום דלא אפשר בפרנס, אבל בההיא דאפשר בפרנס - אימא מודי ליה לשמואל;
ואי איתמר בההיא, בהך קאמר שמואל, אבל בהא - אימא מודי ליה לרב, צריכא.
1.
רב ושמואל חלוקים כיצד להסביר את המחלוקת במשנה בין בית הלל לבית שמאי.
2.
שואלת הגמרא:
"הא פליגי בה חדא זימנא"
הרי כבר נחלקו רב ושמואל באותו עיקרון לגבי הסבר משנה אחרת - דומה.
3.
הגמרא מיישבת מדוע רב ושמואל צריכים לומר את דעתם הזהה לגבי ההסבר לשתי המשניות השונות.
3.1
הערות לגבי קושיית הגמרא - בסעיף 2:
הביטוי "הא פליגי בה חדא זימנא" - 5 מופעים בש"ס.
ביטוי דומה מאד ובאותה משמעות ממש - "והא איפליגו בה חדא זימנא" - 4 מופעים בש"ס.
וביטוי דומה אבל במשמעות של הסבר וסיוע ולא של קושיה - "ואזדו לטעמייהו" - 25 מופעים בש"ס.
4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רמג:
ואזדו לטעמייהו, כתב בזה כלל מחודש מוהר"ש אלגאזי בספר גופי הלכות כלל רט"ז בשם ספר החכמה דהיכא דפליגי בפירושא דמתני' או ברייתא אז שייך למימר ואזדו לטעמייהו כלומר מה שזה פירש כך וזה פירש כך משום דאזדו לטעמייהו
והיכא דפליגי בסברא דנפשייהו פריך והא איפליגו בה חדא זימנא והיכא דפליגי בסברא דנפשייהו וקאמר ואזדו לטעמייהו מסיק בגמרא צריכה עכת"ד וכ"כ רשב"ם והתוס' בפרק המוכר את הבית דף ס"ה א' דדרך הגמרא הוא לומר ואזדו לטעמייהו וצריכא כי היכי דלא תיקשי והא איפליגו בה חדא זימנא ע"כ,
ולי המך קשה דהא בפ"ט דפסחים דף צ"ג א' מצינו דקאמר ואזדו לטעמייהו על מחלוקת ר' ור' נתן דפליגי אליבא דנפשייהו ולא הוזכר שם שום צריכות וכן מצינו עוד בפ"ק דר"ה דף י"ב ב' במחלוקת ר"א ור' יהושע ובפרק הערל דף ע"ב ב' ובפרק מרובה דף ע"ז ב' ובכריתות דף ו' ב' ובשום א' מאלו לא עביד הש"ס צריכותא וכן בפ"ה דכתובות דף פ"א ב' ובפ"ח דמנחות דף ע"א ב' מצינו דפליגי אמוראי בפירוש המשנה ופריך תלמודא והא איפליגו בה חדא זימנא ואם כדבריהם הול"ל ואזדו לטעמייהו
ולולי דבריהם היה נראה לפק"ד לומר דכל היכא דקאמר ואזדו לטעמייהו בפלוגתא דנפשייהו ולא עביד צריכותא הוא משום דקים ליה לתלמודא דבאותם שני הדינים איפליגו בהו בבת אחת ואיתאמרו תרווייהו בחדא זימנא בבי מדרשא וחלקן לשנים מפני שהם ענינים חלוקים
וכשאומר והא איפליגו בה חדא זימנא הוא משום דידע תלמודא דבתרי זמני איפליגו בהו ועיין כיוצא בזה באות המם גבי מאן תנא וכו' דלא כפלוני, וקושטא קאי שאחרי מופלג שכתבתי כן מצאתי שכוונתי לדעת שר וגדול בישראל ה"ה הריטב"א ז"ל הובאו דבריו בהליכות אלי כלל תרס"ה ובכללי מוהריק"א דף ק"ה ב' וז"ל נראה דאף על גב דדרך הגמרא למעבד צריכות כי פליגי תרי אמוראי בתרי דיני שזה נשמע מזה מ"מ פעמים לא מצריך משום דידע בגמרא דבהנהו תרי דיני איפליגו האמוראים בחדא זימנא אלא דהגמרא פלגינהו להכי לא צריך לאצרוכי עכ"ד ובזה יתורץ שפיר מה ששמעתי מקשים בס"פ כל שעה דף מ' ב' גבי מחלוקת אביי ורבא בנא ומבושל ובזוג וחרצן דאמאי לא הרגיש ש"ס לאקשויי והא איפליגו בה חדא זימנא או למימר ואזדו לטעמייהו כיון דתרווייהו בחדא שיאטא שייטי וחד טעמא אית להו ובמ"ש ניחא דאפשר שפיר דמסדרי התלמוד הוה קים להו דבחדא זימנא איפליגו בתרווייהו כן נלפק"ד ועיין רשב"ם בב"ב דף ק"ז ב' ד"ה הלכתא:
4.1
ה"יד מלאכי" מסביר מה ההבדל בין "ואזדו לטעמייה" לבין "והא איפליגו בהו חדא זימנא". [וכן לגבי "הא פליגי בה חדא זימנא!" - בסוגייתנו.]
4.2
בתחילה מביא הסבר:
"ואזדו לטעמייהו" - כשהאמוראים מסבירים משנה.
"והא איפליגו בהו חדא זימנא" – כשמדובר בסברות עצמאיות ["סברא עצמאית"].
4.3
הוא דוחה הסבר זה, ובאמת גם בסוגייתנו - מסכת כתובות דף סא - הסבר זה לא מתאים כי בסוגייתנו מדובר על הסבר משנה.
4.4
והוא מסביר באופן שונה:
"ואזדו לטעמייהו" - כשהאמוראים אמרו את שני העניינים באותו זמן בבית המדרש.
"והא איפליגו..." כשהאמוראים אמרו את שני העניינים בזמנים נפרדים, ולכן זה בא כקושיה - מדוע היה להם צורך לחזור על אותם עקרונות. - כמו בסוגייתנו.
5
ההסבר השני שלו קצת קשה לי - שהניסוחים תלויים בעובדה ההיסטורית אם דבריהם בנושאים השונים נאמרו באותו זמן או לא.
5.1
ואולי אפשר לומר שקושיית הגמרא בסוגייתנו היא על המשנה השניה שמובאת בסוגייתנו, שהיא ממש כמשנתנו אלא שלא מדובר בה על בעל שהדיר את אשתו מתשמיש המטה - הנושא במשנתנו - אלא שהבעל הדיר את אשתו מליהנות לו - באופן כללי.
ורב ושמואל נחלקו לגבי שתי המשניות כיצד להסבירם. למעשה - ובאופן עקיף - הקושיה היא על ייתור המשנה השניה, ואולי יותר נכון לומר שהקושיה היא על ייתור משנתנו שהיא מקרה פרטי של המשנה השניה!
