הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אימא" - שינוי גירסא או פרשנות
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות נח ע"ב
מתני'. המקדיש מעשה ידי אשתו - הרי זו עושה ואוכלת.
המותר - רבי מאיר אומר: הקדש, רבי יוחנן הסנדלר אומר: חולין.
גמ'. אמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה.
קסבר: כי תקינו רבנן - מזוני עיקר, ומעשה ידיה משום איבה, וכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה - הרשות בידה.
מיתיבי: תקנו מזונות תחת מעשה ידיה!
אימא: תקנו מעשה ידיה תחת מזונות...
1.
מחלוקת במשנה [בגמרא בהמשך נפסק כרבי יוחנן הסנדלר]:
מתני'. המקדיש מעשה ידי אשתו - הרי זו עושה ואוכלת.
המותר - רבי מאיר אומר: הקדש, רבי יוחנן הסנדלר אומר: חולין.
2.
מימרא של רב הונא בשם "רב":
גמ'. אמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה.
קסבר: כי תקינו רבנן - מזוני עיקר, ומעשה ידיה משום איבה, וכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה - הרשות בידה.
יש גורסים רק "רב הונא" ולא את "רב".
יש אומרים שהביטוי "קסבר" בא ללמדנו שמדובר בהסבר של הגמרא ולא של רב הונא עצמו!
2.1
משמע שחיוב מזונות לאשה הוא מדרבנן ולא מדאורייתא, וזו עיקר התקנה.
2.2
מעשה ידיה "כנגד" מזונות. לכן האשה יכולה לוותר על שניהם!
3.
קושיה מברייתא:
מיתיבי: תקנו מזונות תחת מעשה ידיה!
מהברייתא משמע שעיקר התקנה היתה לטובת הבעל - "מעשי ידיה לבעלה" והחיוב במזונות הוא "כנגד" "מעשי ידיה".
3.1
לפי זה יוצא שזכות הביטול היא לבעל: לא יקבל מעשי ידיה וממילא לא יתחייב במזונותיה.
ולהיפך מדברי רב הונא ו"רב".
4.
מיישבת הגמרא:
אימא: תקנו מעשה ידיה תחת מזונות.
הגמרא "הופכת" את לשון הברייתא - ובהתאם לדינו של "רב" בסעיף 2.
4.1
משמע שהביטוי "אימא" בא לומר שיש לשנות את הגירסא בברייתא!
4.2
שיטה מקובצת מסכת כתובות דף נח עמוד ב:
"אימא מעשה ידיה כו'. וקצת קשה היכי משני אימא תקינו מעשה ידיה וכו'
הוא מקשה, כיצד אפשר "להפוך" את משמעות הברייתא!
4.3
קצת קשה עליו, שהרי מצינו כך הרבה פעמים בש"ס!
4.4
המשך דבריו:
פי' דהכי קאמר תקנו מזונות תחת מעשה ידיה כלומר תקנו מזונות ותחתם מעשה ידיה
הוא מיישב [לפי הבנתי]:
בברייתא כתוב:
מיתיבי: תקנו מזונות תחת מעשה ידיה!
הביטוי "תחת" כולל בעצמו שתי משמעויות מנוגדות:
אפשרות א:
הדין ברישא הוא "תחת" – הוא משני - לדין בסיפא, והדין בסיפא - מעשי ידיה - הוא העיקר, ולא כרב הונא בשם "רב" אלא כמקשן.
אפשרות ב:
הדין בסיפא הוא "תחת" - משני - לדין ברישא, והדין ברישא - "מזונות" - הוא העיקר, וכדינו של רב הונא בשם "רב"!
4.5
הערה חשובה:
לפי ההסבר בסעיף הקודם - סעיף 4.4 יוצא שהביטוי "אימא" הוא בגדר פרשנות - של המלה "תחת" - ולא של שינוי גירסא ממש!
4.6
המשך ה"שיטה מקובצת":
ולהכי הפך ועקם הלשון ולא קאמר להדיא תקנו מעשה ידיה תחת מזונות
משום דעיקר מאי דאתא לאשמועינן היינו לאפוקי מהני תנאי דסברי מזונות דאורייתא וכיון דכן להכי פתח ותני תקנו מזונות לומר דמזונות דרבנן כנ"ל."
והלשון המיוחדת בברייתא נועדה להדגיש שחובת המזונות היא מדרבנן! ולא נועדה ללמדנו איזו תקנה קדמה לתקנה האחרת.
