הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מחלוקת בהלכה - דברי אלוקים חיים

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות נז ע"א

מאי קמ"ל? הא קמ"ל, דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו, ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא.

 

1.
מבלי להיכנס לפירוט המחלוקות בסוגייתנו פשט הכלל הוא: עדיף להסביר מחלוקת בין שני אמוראים באופן שהם חלוקים ביניהם בסברות שונות ולא להסביר באופן שהם חלוקים מה אמר חכם אחר [תנא או אמורא].

2.
הקדמת דברי הריטב"א לדברי רש"י מפאת פשיטותם:

חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף נז עמוד א:

מאי קמ"ל רב פפא. כלומר דמאי האי דקאמר אי לאו דאמר רבי אבהו הא הוה אמינא הא דהא מכל מקום כבר אמרה רבי אבהו, ומהדרינן דנפקא מינה לעלמא דכל כהאי גונא טפי אית לן למימר דפליגי אמוראי גופייהו אליבא דנפשייהו מלמימר דפליגי אמוראי אליבא דחד אמורא,

2.1
הוא מסביר ומדגיש :

כלומר דטפי שייך לומר דפליגי רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי גופייהו שזה אומר מה שנראה לו לפי דעתו וזה אומר מה שנראה לו לפי דעתו ולא תשקר חד מינייהו אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים,

העיקרון הוא שעדיף לומר [ולהסביר את הסוגייה] כך, ששני אמוראים נחלקו בסברת עצמם כדי להסביר מהי סברת אמורא אחר, ולא שנחלקו מבחינה עובדתית מה אמר אותו אמורא מסויים. וסברות שניהם מוגדרות כ"אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

2.2

אבל כשאנו אומרים שהתלמידים חולקים בדברי רבותיהם זה אומר כך אמר וזה אומר כך אמר נראה דחד מינייהו משקר או שכח קבלתו

אם שני אמוראים נחלקו מה אמר חכם אחר [או אפילו לגבי רבם] יוצא שאחד מהם או "משקר" או ששכח מה באמת אמר אותו אמורא [אפילו כשמדובר ברבם] ואומר את דבריו ב"נדמה"! [ולא מדובר בשקר].
הערה: ואולי הכוונה היא שהתלמיד לא מצטט את דברי רבו, אלא הוא מסביר את דבריו.

2.3

והא ליכא למימר כל היכא דאפשר וכדפירש רש"י ז"ל,

הוא מסכם שאת האפשרות השניה המתוארת בסעיף 2.2 אין לומר אם ניתן להסביר בסוגיה מסויימת באופן של סעיף 2.1

2.4

ואף על גב דהא פליגי רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אליבא דתנאי במאי פליגי, התם נמי בסברא פליגי שהרי לא למדו מן התנאים ולא קבלו מהם אלא שאומר כל אחד מאלו האמוראים מה שנראה לו שהוא ראוי לומר שנחלקו התנאים.

הוא מוסיף שכך הוא הכלל גם כאשר נחלקו אמוראים בהסבר מחלוקת תנאים [ולא רק בהסבר תוכן דברי תנא מסויים].
לכאורה משמע מדבריו שאין אמורא ששמע [למד או קיבל באופן ישיר] דין/מימרא מתנא [מרבי יוסי ומרבי יהודה בסוגייתנו?]

3.
רש"י מסכת כתובות דף נז עמוד א:

הא קמ"ל - דהיכא דאשכחן אמוראי דפליגי אהדדי כל חד אליבא דנפשיה
ותרי אמוראי אחריני דפליגי בפלוגתא דהנך אמוראי

הוא מוסיף "נקודה" שלא מוזכרת בדברי הריטב"א:
זוג אמוראים נחלקו באותה מחלוקת של זוג אחר של אמוראים [והם נחלקו בדברי תנאים] - כבסוגייתנו.

3.1

ואית לן לפרושי מילתא בתרי לישני חדא מינייהו מיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו שכל אחד אומר סברא שלו כגון רבי יוחנן ורבי יהושע ואינך תרי אמוראי [אליבא דחד] לא מיפלגי אלא אמרי חדא מלתא

הסבר אחד בגמרא: שני אמוראים מסבירים כמו שני אמוראים אחרים [אותן סברות].

3.2
ושיטה אחרת בגמרא:

וחדא מן לישנא מיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד כגון רב דימי ורבין ומשויא מלתא דתרי אמוראי קמאי חדא מלתא

שני אמוראים נחלקו מה אמר אמורא קדום להם.

3.3

שבקינן ההיא לישנא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד ונקטינן ההיא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו דכי פליגי תרי אליבא דחד
מר אמר הכי אמר פלוני
ומר אמר הכי אמר פלוני
חד מינייהו משקר

יש בעיה בהסבר שבסעיף 3.2 כי יוצא שאמורא מסויים משקר!

3.4

אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר
כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא
אין כאן שקר
כל חד וחד סברא דידיה קאמר
מר יהיב טעמא להיתירא
ומר יהיב טעמא לאיסורא

מר מדמי מילתא למילתא הכי
ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא

רש"י מסביר שמחלוקת בהלכה על סמך סברות שונות היא "חוקית". והוא מביא שני "סוגים" של "נימוקים":

א. סברות שונות

ב. "מדמי מילתא למילתא" - קביעת הלכה על סמך הלכה אחרת שהיא "דומה".

3.5
לגבי ההסבר בסעיף הקודם - סעיף 3.4 - הוא מדגיש דבר חשוב:

ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא
שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט.

כל דעה בפני עצמה נחשבת כ"דברי אלוקים חיים" כי היא יכולה להיות מוסכמת במקרה אחר גם לפי מי שחלק עליה - "שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט." 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)