סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מחלוקת בהלכה - דברי אלוקים חיים

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות נז ע"א


מאי קמ"ל? הא קמ"ל, דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו, ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא.

1.
מבלי להיכנס לפירוט המחלוקות בסוגייתנו פשט הכלל הוא: עדיף להסביר מחלוקת בין שני אמוראים באופן שהם חלוקים ביניהם בסברות שונות ולא להסביר באופן שהם חלוקים מה אמר חכם אחר [תנא או אמורא].

2.

אני מקדים את דברי הריטב"א לדברי רש"י מפאת פשיטותם:

חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף נז עמוד א:

מאי קמ"ל רב פפא. כלומר דמאי האי דקאמר אי לאו דאמר רבי אבהו הא הוה אמינא הא דהא מכל מקום כבר אמרה רבי אבהו, ומהדרינן דנפקא מינה לעלמא דכל כהאי גונא טפי אית לן למימר דפליגי אמוראי גופייהו אליבא דנפשייהו מלמימר דפליגי אמוראי אליבא דחד אמורא,

2.1
הוא מסביר ומדגיש :

כלומר דטפי שייך לומר דפליגי רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי גופייהו שזה אומר מה שנראה לו לפי דעתו וזה אומר מה שנראה לו לפי דעתו ולא תשקר חד מינייהו אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים,

העיקרון הוא שעדיף לומר [ולהסביר את הסוגייה] כך, ששני אמוראים נחלקו בסברת עצמם כדי להסביר מהי סברת אמורא אחר, ולא שנחלקו מה אמר אותו אמורא מסויים. וסברות שניהם מוגדרות כ"אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

2.2

אבל כשאנו אומרים שהתלמידים חולקים בדברי רבותיהם זה אומר כך אמר וזה אומר כך אמר נראה דחד מינייהו משקר או שכח קבלתו

אם שני אמוראים נחלקו מה אמר חכם אחר [או אפילו לגבי רבם] יוצא שאחד מהם או "משקר" או ששכח מה באמת אמר אותו אמורא [או אפילו "רבו"] ואומר את דבריו ב"נדמה"!

2.3

והא ליכא למימר כל היכא דאפשר וכדפירש רש"י ז"ל,

הוא מסכם שאת האפשרות השניה המתוארת בסעיף 2.2 אין לומר אם ניתן להסביר בסוגיה מסויימת באופן של סעיף 2.1


2.4

ואף על גב דהא פליגי רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אליבא דתנאי במאי פליגי, התם נמי בסברא פליגי שהרי לא למדו מן התנאים ולא קבלו מהם אלא שאומר כל אחד מאלו האמוראים מה שנראה לו שהוא ראוי לומר שנחלקו התנאים.

הוא מוסיף שכך הוא הכלל גם כאשר נחלקו אמוראים בהסבר מחלוקת תנאים [ולא רק בהסבר תוכן דברי תנא מסויים].

3.

רש"י מסכת כתובות דף נז עמוד א:

הא קמ"ל - דהיכא דאשכחן אמוראי דפליגי אהדדי כל חד אליבא דנפשיה
ותרי אמוראי אחריני דפליגי בפלוגתא דהנך אמוראי

הוא מוסיף "נקודה" שלא מוזכרת בדברי הריטב"א:
זוג אמוראים נחלקו באותה מחלוקת של זוג אחר של אמוראים - כבסוגייתנו.

3.1

ואית לן לפרושי מילתא בתרי לישני חדא מינייהו מיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו שכל אחד אומר סברא שלו כגון רבי יוחנן ורבי יהושע ואינך תרי אמוראי [אליבא דחד] לא מיפלגי אלא אמרי חדא מלתא

הסבר אחד בגמרא: שני אמוראים מסבירים כמו שני אמוראים אחרים [אותן סברות].

3.2
ושיטה אחרת בגמרא:

וחדא מן לישנא מיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד כגון רב דימי ורבין ומשויא מלתא דתרי אמוראי קמאי חדא מלתא

שני אמוראים נחלקו מה אמר אמורא קדום להם.

3.3

שבקינן ההיא לישנא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד ונקטינן ההיא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו דכי פליגי תרי אליבא דחד מר אמר הכי אמר פלוני ומר אמר הכי אמר פלוני חד מינייהו משקר

יש בעיה בהסבר שבסעיף 3.2 כי יוצא שאמורא מסויים משקר!

3.4

אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא אין כאן שקר כל חד וחד סברא דידיה קאמר מר יהיב טעמא להיתירא ומר יהיב טעמא לאיסורא
מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא

רש"י מסביר שמחלוקת בהלכה על סמך סברות שונות היא "חוקית". והוא מביא שני "סוגים" של "נימוקים":

א. סברות שונות

ב. "מדמי מילתא למילתא" - קביעת הלכה על סמך הלכה אחרת שהיא "דומה".

3.5
לגבי ההסבר בסעיף הקודם - סעיף 3.4 - הוא מדגיש דבר חשוב [לדעתי]:

ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא
שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט
.

כל דעה בפני עצמה נחשבת כ"דברי אלוקים חיים" כי היא יכולה להיות מוסכמת במקרה אחר גם לפי מי שחלק עליה - "שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט."

4.

קשור קצת אולי גם לדברים הבאים:

מנחות דף נה

בגמרא:

אלא פשיטא דאיכא כהן, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן? אין, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן.
אמר רב פפא, שמע מינה: דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמי ולא מוקמינן בתרי תנאי.

רב פפא קובע כלל: עדיף לדחוק ולהעמיד 2 חלקי משנה בשתי אוקימתות כדי של תהיה סתירה בין שני החלקים ולא להעמיד כל חלק מהמשנה לפי תנא אחר. העמדת כל חלק כתנא אחר הגיונית יותר מפני שמחלוקת התנאים בין כך כבר קיימת [בסוגייתנו] במקום אחר [ולא מדובר שהמחלוקת תיווצר במשנה המדוברת עקב העמדת שני חלקיה במחלוקת תנאים]
ויש להבהיר: הביטוי "טעמי" הכוונה ל"אוקימתא", כלומר, שמדובר במקרה מסויים שהדין המדובר הוא דווקא במקרה זה ולכן הדין שונה במקרה אחר. כללו של רב פפא נראה הגיוני מפני שהוא כלל פרשני וגורם ל"מיעוט" מחלוקות. כמו כן יש להדגיש שבמימרא של רב פפא מודגש שכלל זה נכון אפילו שהעמדת 2 חלקי המשנה בשתי אוקימתות היא "דחוק" – כנראה בגלל שאין רמז בטקסט המשנה לאוקימתא זו.

5.

ראה גם ב"יד מלאכי" כללי התלמוד כלל קכח: [/"תרי תנאי"/]

דחקינן ומוקמינן מתניתין בתרי טעמי ואליבא דחד תנא ולא מוקמינן בתרי תנאי ובחד טעמא. הכי איתא בפרק האומר [דף] ס"ג ב' דעל מאי דאקשי שם תלמודא רישא בחד טעמא ומציעתא וסיפא בחד טעמא קמשני אמר ר' ינאי אין אמר ר"ל ש"מ מדר' ינאי דחקינן ומוקמינן וכו' ואף על גב דרב יוסף בר אמי שם בעא לאוקמי למתניתין בחד טעמא כבר כתב הרא"ש שם וי"א הלכה כרב יוסף דמוקי מתניתין בחד טעמא אבל הרמב"ם ז"ל כתב... 



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר