סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"חד אמר"; "איתמר"; "והלכה כ..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות נו ע"א


ר' אלעזר בן עזריה וכו'. איתמר: רב ורבי נתן, חד אמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, וחד אמר: אין הלכה כר' אלעזר בן עזריה. תסתיים, דר' נתן הוא דאמר הלכה כר' אלעזר בן עזריה, דשמעי' ליה לרבי נתן דאזיל בתר אומדנא, דאמר רבי נתן: הלכה כרבי שמעון שזורי במסוכן, ובתרומת מעשר של דמאי. ורב לא אזיל בתר אומדנא? והא איתמר: מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, בבי רב משמיה דרב אמרי: ארכביה אתרי רכשי, ושמואל אמר: לא ידענא מאי אידון בה; בבי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי רכשי, הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע, הרי היא כמתנת בריא - דאם עמד אינו יכול לחזור בו, הרי היא כמתנת שכיב מרע - שאם אמר הלואתי לפלוני, הלואתו לפלוני; ושמואל אמר לא ידענא מאי אידון בה, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה! אלא תרוייהו אזלי בתר אומדנא, מאן דאמר הלכה - שפיר, מאן דאמר אין הלכה - הכא נמי אומדן דעתא הוא, משום איקרובי דעתא הוא, והא איקרבא ליה דעתא. יתיב רב חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, אמר ליה: פוק קרי קראך לברא, אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, ורב נחמן דידיה אמר: אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרי: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. ואע"ג דלט רב נחמן ואמר: כל דיינא דדאין כרבי אלעזר בן עזריה הכי והכי תיהוי, אפילו הכי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה.

מבנה הסוגיה:

1.

ר' אלעזר בן עזריה וכו'.

במשנה יש מחלוקת בין תנא קמא ורבי אלעזר בן עזריה. תנא קמא אומר שגם אלמנה או גרושה מן האירוסין מקבלת גם את תוספת הכתובה, ורבי אלעזר בן עזריה סובר שהיא לא גובה את תוספת הכתובה, והוא - במשנה - מנמק את שיטתו בכך, שהבעל התכוון לתת לה את תוספת הכתובה רק כדי שתיכנס לחופה [=נישואין].

2.

דיון "ארוך" בגמרא כמי יש לפסוק.

3.

איתמר: רב ורבי נתן,
חד אמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, וחד אמר
: אין הלכה כר' אלעזר בן עזריה.

מחלוקת בין רב ורבי נתן כמי יש לפסוק.
ראה ב"פני יהושע" שטוען שצריך לגרוס "רבי יונתן".

3.1
"רבי נתן"
יש תנא בשם זה:
הליכות עולם שער ראשון פרק ג:

"א. בכנויי החכמים אשר לא נקבו בשמות.
אחרים אומרים רבי מאיר.
ויש אומרים רבי נתן. "
כלומר, לפעמים הביטוי במשניות "ויש אומרים" מתייחס לתנא רבי נתן.

ראה באטלס עץ חיים:

"רבי נתן הבבלי" - אב בי"ד בימי רשב"ג - אביו של "רבי". היה חברו של "רבי מאיר". עליו נאמר [מסכת בבא מציעא דף פו עמוד א]: "רבי ורבי נתן סוף משנה".

3.2
יש "רבי תנן" - אמורא בדור הרביעי.

3.3
יש "רבי נתן" בדור השישי [בימי רבינא].

ויש עוד. ראה שם באטלס עץ חיים, כרך ד, עמוד 262.

3.4
ומביא שם גם:
"רבי נתן בר אבא" - אמורא בבלי בדור השני, תלמידם של רב ושמואל.

3.5
לפי כל הנ"ל יש שתי אפשרויות לגבי זיהויו של "רבי נתן" בסוגייתנו.

יתכן שמדובר בתנא שהיה "רבו" של "רבי" ואז יתכן שהלכה כמותו נגד "רב" כי היה "מבוגר" ממנו. וזה בתנאי ש"רב" באמת הכיר את "רבי נתן" זה. אבל לא מקובל לומר "איתמר" על דברי "תנא", וכן לגבי הביטוי "חד אמר...".

3.6
ויותר נראה לומר שמדובר באמורא "רבי נתן" - כבסעיף 3.4 - שהיה תלמידו של "רב".

3.7
לפי הנ"ל נראה בפשטות שהלכה צריכה להיות כ"רב" נגד תלמידו - "רבי נתן", אלא שהגמרא לא יודעת מה אמר "רב".
וזאת בתנאי, שכללי ההכרעה במחלוקת אמוראים תקפים גם לגבי מקרים שהם חלוקים כמי לפסוק ולא "רק" כשנחלקו בסברת עצמם.

3.8

מלבד כל הנ"ל צריך לומר שבמחלוקת במשנה הלכה צריכה להיות בפשטות כ"תנא קמא", לפי הכלל, שהלכה כתנא קמא נגד כל תנא יחיד שחולק עליו.

4.

תסתיים, דר' נתן הוא דאמר הלכה כר' אלעזר בן עזריה, דשמעי' ליה לרבי נתן דאזיל בתר אומדנא,
דאמר רבי נתן: הלכה כרבי שמעון שזורי במסוכן, ובתרומת מעשר של דמאי.

הגמרא מנסה להוכיח שרבי נתן פוסק כרבי אלעזר בן עזריה. כי הנימוק של רבי אלעזר בן עזריה הוא שיש אומדנא בדעת הבעל שהוא התכוון לתת לה תוספת כתובה רק אם היא תיכנס לחופה, ולכן, אם נתגרשה או נתאלמה בזמן אירוסיה ולפני שנכנסה לחופה לא מגיעה לה תוספת הכתובה.

4.1

ורב לא אזיל בתר אומדנא? והא איתמר:
מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, בבי רב משמיה דרב אמרי: ארכביה אתרי רכשי,
ושמואל אמר: לא ידענא מאי אידון בה;
בבי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי רכשי, הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע, הרי היא כמתנת בריא - דאם עמד אינו יכול לחזור בו, הרי היא כמתנת שכיב מרע - שאם אמר הלואתי לפלוני, הלואתו לפלוני;
ושמואל אמר לא ידענא מאי אידון בה, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה!

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נו עמוד א

הגמרא מוכיחה שגם רב סובר שמתחשבים באומדנא, ולכן לא ניתן לתלות את מחלוקתם בסוגייתנו בשאלה אם מתחשבים באומדנא או לא מתחשבים באומדנא.

4.2

ומסקנת הגמרא:

אלא תרוייהו אזלי בתר אומדנא,
מאן דאמר הלכה - שפיר, מאן דאמר אין הלכה - הכא נמי אומדן דעתא הוא, משום איקרובי דעתא הוא, והא איקרבא ליה דעתא.

רב ורבי נתן חלוקים בקביעה מהי האומדנא - מהי כוונתו - של אדם שנותן תוספת כתובה לארוסה.

5.

יתיב רב חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה,

רב חנינא סובר שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

5.1
רבי ינאי השיב לו:

אמר ליה: פוק קרי קראך לברא, אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

רבי ינאי פוסק שלא כרבי אלעזר בן עזריה.

5.2

אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

רב יצחק בר אבדימי בשם "רבינו" פוסק כרבי אלעזר בן עזריה.
לפי רש"י הביטוי "רבינו" מתייחס ל"רב".

5.3
לפי תוס' מדובר ב"רבי".
תוספות מסכת כתובות דף נו עמוד א:

"אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו - פירש בקונטרס רבינו רב
וקשה דא"כ תקשי מהכא תסתיים דרב הוא דאמר כר"א בן עזריה

לכך נראה דרבינו היינו רבי ורב יצחק בר אבדימי דהכא הוא רב יצחק בר אבדימי הקדמון שהיה תלמידו של רבי כדאמרינן בפרק כירה (שבת דף מ:) אמר רב יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ והוא היה רבו של רב דאתנייה לרב כחל בפרק כל הבשר (חולין דף קי. ושם) ומדות בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פז. ושם)."

אם מדובר שרב יצחק בר אבדימי אמר בשם "רב" שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה, הרי הגמרא יכולה לפשוט את הספק בתחילת הסוגיה שנאמר "חד אמר..." - לעיל סעיף 3 - ולהכריע שרב הוא זה שפסק שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

לכן אומר תוס' שמדובר ב"רבי", ורב יצחק בר אבימי היה תלמידו של "רבי".

[אמנם יש אומרים שלפעמים, אם יש הוכחה ברורה - כבסוגייתנו לפי רש"י - מי היה ה"חד אמר.." הרי שהדבר ברור גם בלי שהגמרא צריכה להכריע "תסתיים..."]

וכדברי תוס' עצמם:

תוספות מסכת מועד קטן דף ג עמוד ב:

"אי נמי דכיון דאיתא בהדיא כי הך דלעיל במילי דחרישה אינו צריך לומר תסתיים
דאין דרך הש"ס לומר תסתיים בדבר המפורש בהדיא כל כך."

5.4
מכל הדיון לעיל משמע שהיו שני חכמים בשם "רב יצחק בר אבדימי" - תלמיד "רבי" ותלמיד "רב".

וכן, היו שני חכמים שנקראו "רבינו": "רבי" ו"רב".

5.5
על סדר הבאת החכמים - "סדר הדורות" - בסוגייתנו ראה הרב יעקב חיים סופר, עץ חיים", באבוב, כרך טז עמוד קי.

5.6
ושם מביא, שאפשר ליישב את קושיית תוס' שבאמת לפי רש"י ניתן לומר שהגמרא פושטת - "תסתיים" - את הדיון בתחילת הסוגיה - לעיל סעיף 3 - וקובעת ש"רב" הוא שפסק שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

6.
הערה:
מדוע מי שפוסק שלא כרבי אלעזר בן עזריה לא מנסח באופן חיובי - "הלכה כתנא קמא"!

6.1
משמע שיש יותר סברא לפסוק כרבי אלעזר בן עזריה. ונראה לי, שגם ללא כללי ההכרעה במשנה [כפי שהבאנו לעיל שלכאורה צריך לפסוק כתנא קמא נגד רבי אלעזר בן עזריה] יש לפסוק כרבי אלעזר בן עזריה מכיוון שרק לגביו "רבי" שיבץ את נימוקו במשנה במפורש.

7.
הגמרא ממשיכה להביא חכמים נוספים בדבר השאלה כמי לפסוק במחלוקת במשנתנו:
חכמים בדור המעט אחרי "רב":

אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה,
ורב נחמן דידיה אמר: אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה
,

מחלוקת בין רב נחמן - רב נחמן בר יעקב ורבו - שמואל.

7.1
מכאן מוכח שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." אין כוונתו ללמדנו שהתלמיד מסכים לדעת רבו, ואולי בדיוק להיפך, שבכל מקום שלא באה קביעה הפוכה - כבסוגייתנו "ורב נחמן דידיה..." - משמע שהתלמיד כן מסכים לדעת רבו.

8.

ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרי: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

משמע שחכמי נהרדעא מביאים את דברי רב נחמן באופן "הפוך" מדברי הגמרא לעיל בסעיף 7 - "ורב נחמן דידיה אמר..."

8.1
אם אמנם יש מחלוקת מה פסק רב נחמן מה הקשר לדברים הבאים:

ואע"ג דלט רב נחמן ואמר: כל דיינא דדאין כרבי אלעזר בן עזריה הכי והכי תיהוי, אפילו הכי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

אלא אם נאמר שבסעיף זה מדובר ברב נחמן בר יצחק תלמידו של רבא שחי אחרי רב נחמן בר יעקב - שהוא זה שעליו נאמרו לעיל הסעיפים 7-8 - שהיה רבו של רבא.

8.2
וב"מתיבתא" מובא - על פי הרש"ש - שמדובר כאן ב"רב נחמן בר אבא".

9.
קביעת ההלכה ה"סופית" - "הלכה למעשה":

והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה.

יש כאן שני ביטויים של הכרעה סופית:

בסוף סעיף 8.1 נאמר שלמרות התנגדותו של רב נחמן [רב נחמן בר יצחק או רב נחמן בר אבא] הגמרא - מי שאמר את הביטוי "ואע"ג.." - מכריעה שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

וגם כאן בסעיף 9 מסכמת הגמרא ואומרת "הלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה".

9.1
נראה לי לומר שאת ההכרעה בסעיף 8.1 אמרו בני הישיבה בתקופת אותו "רב נחמן", ואילו את ההכרעה בסעיף 9 אמר "עורך הגמרא". הכוונה לחכמים שהיו עורכי הגמרא עצמה [רב אשי ורבינא], ולא מדובר בסבוראים שבדרך כלל פוסקים בלשון ארמית "והלכתא..."

10.
הערה כללית על כל הסוגיה: הניסוח בדיון היה אם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, ולא אם יש תוספת כתובה לאלמנה או לגרושה מן האירוסין.

------------------

11.

תוספת ארוכה לגבי "רבי נתן" ו"איתמר":

שו"ת יחוה דעת חלק ו הקדמה וקונטרס "יביע אומר":

11.1

ואם כן איך יתכן שרבי נתן יהיה חבירו של רבי. ולפי מה שכתבנו לעיל ניחא, דאשכחן שהרב קורא לתלמידו "רבי"...

ולכאורה יש להעיר במה שמצינו בכתובות (נה א)

סוגייתנו:

איתמר, רב ורבי נתן, חד אמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה וחד אמר אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.
והרי לשון "איתמר" שייך לגבי מימרא של אמוראים, ואילו בתנאים שייך לשון תניא או תנו רבנן, וכמו שכתב בסדר הדורות (ערך רבי יהודה הנשיא אות ד').

ולגבי רבי נתן שהיה רבו של רבן שמעון בן גמליאל ורבי, לא יכון לשון "איתמר" ואף רב תנא הוא ופליג.

11.2
"חד אמר..." - לגבי תנאים:

ומיהו מצינו ביומא (נז ב), איתמר ר' יאשיה ור' יונתן חד אמר מערבין וחד אמר אין מערבין. וכתבו התוספות ישנים שם (ונדפס בדף נח סע"ב), שאף על פי שתנאים הם נקט בלשון מימרא,

ונראה שהיו תנאים אחרונים כמו רבי חייא ורבי שמעון ברבי. ע"ש.
והריטב"א בחידושיו שם כתב, שמפני שלא נשנית מחלוקתם לא במשנה ולא בברייתא, אלא שהאמוראים היו מקובלים שנחלקו בזה, ואיתמר הכי בבי מדרשא מפי האמוראים, להכי קאמר לשון איתמר. ע"ש.

משמע מדבריו שדברי תנאים שאינם במשנה/ברייתא נחשבים כדברי אמוראים. כי מובאים במסורת אמוראים.

11.3
שייך לומר לשון "איתמר" גם לגבי תנאים בדור האחרון:

ומה שהקשה בספר יד מלאכי (כלל ה') על דברי התוספות ישנים, שהרי בכמה מקומות מובאים דברי רבי יאשיה ורבי יונתן בלשון ברייתא, לא קשיא מידי, שכוונתם פשוטה לפניה ששייך גם לשון איתמר לגבי תנאים אחרונים כרבי יאשיה ורבי יונתן, ולא באו לשלול תניא או תנו רבנן בדבריהם...

משום שבו בפרק לא מסיימי איזו סברת רבי יאשיה ואיזו סברת רבי יונתן, ואילו בברייתא תמיד מיוחסים הדברים למי שאמרם, רבי פלוני אוסר ורבי פלוני אומר. ע"ש.
ואף טעם זה שייך בההיא דכתובות (נה א) הנ"ל.

גירסא בסוגייתנו "רב ורבי יונתן" [ולא: "רב ורבי נתן"]:

אולם בתוספות מנחות (ל' סע"ב) הגירסא שלהם בכתובות (נה א), היא, רב ור' יונתן. ובהגהות מלאכת יום טוב למנחות שם, כתב, שכן הגירסא הנכונה, שהרי רבי נתן חבירו של רבי מאיר, ולא היו מקדימים לו את רב. ע"ש.
ויש לדחות לפי מה שכתבנו לעיל (הוריות ג ב), שאין הגמרא מקפידה על כך.
ואפשר עוד לפי מה שכתב הרדב"ז, וכן בספר בן יהוידע (עירובין נג א) ד"ה ויהי בימי אמרפל,

11.4

דהיכא דקאמר בגמרא חד אמר וחד אמר, (ולא מסיימי), המימרא הראשונה לחכם הראשון, והשניה לשני. ע"ש.

הדעה הראשונה שמובאת אחרי "חד אמר" נאמרה על ידי החכם שמוזכר ראשון.
וקשה לי: אם כן מדוע שמו לא הוזכר על יד המימרא שלו. כבר כתבתי על כך: כדי שלא תוכרע ההלכה באופן חד משמעי.

ולפי זה עדיף טפי למינקט ברישא חד אמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, בלשון חיוב, וחד אמר אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, ולא להיפך. ודו"ק.

קושיה על הגירסא של "רבי יונתן":

(ובאמת שגם אם הגירסא רבי יונתן, אכתי הרי בודאי דהוה קשיש מרב. ואם נאמר כמו שכתב בסדר תנאים ואמוראים וסיעתו, שרב חי שלש מאות שנה, ובעל כרחך שתחלת שנותיו בימי התנאים, (עיין חולין צה ב), בלאו הכי ניחא מה שהקדימו לרבי נתן. ועיין במש"כ לעיל בהוריות (ג ב).

11.5
ומכאן הוא מרחיב אודות "רבי נתן":

ואנכי הרואה להגאון רד"ל (במבוא לפרקי דרבי אליעזר אות מה) שכתב, סתם רבי נתן [התנא שנזכר בש"ס הוא חבירו של רבי מאיר, וקטן ממנו, כי לא היה זקן אף בימי רבי, שרבי קראו נתן הבבלי בשמו. אלא דמהא דאמרינן בבבא מציעא (נט ב) במחלוקת של רבי אליעזר וחכמים בדין תנורו של עכנאי, אשכחיה רבי נתן לאליהו וכו', משמע שהיה עוד רבי נתן בימי רבי אליעזר.

11.6
וכל דבריו משפיעים על מה שהבאנו בסעיפים 3.5-3.7 אם יש כלל הכרעה במחלוקת בין "רב" ו"רבי נתן".



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר