הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"חד אמר"; "איתמר"; "והלכה כ..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות נו ע"א

ר' אלעזר בן עזריה וכו'. איתמר: רב ורבי נתן, חד אמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, וחד אמר: אין הלכה כר' אלעזר בן עזריה. תסתיים, דר' נתן הוא דאמר הלכה כר' אלעזר בן עזריה, דשמעי' ליה לרבי נתן דאזיל בתר אומדנא, דאמר רבי נתן: הלכה כרבי שמעון שזורי במסוכן, ובתרומת מעשר של דמאי. ורב לא אזיל בתר אומדנא? והא איתמר: מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, בבי רב משמיה דרב אמרי: ארכביה אתרי רכשי, ושמואל אמר: לא ידענא מאי אידון בה; בבי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי רכשי, הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע, הרי היא כמתנת בריא - דאם עמד אינו יכול לחזור בו, הרי היא כמתנת שכיב מרע - שאם אמר הלואתי לפלוני, הלואתו לפלוני; ושמואל אמר לא ידענא מאי אידון בה, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה! אלא תרוייהו אזלי בתר אומדנא, מאן דאמר הלכה - שפיר, מאן דאמר אין הלכה - הכא נמי אומדן דעתא הוא, משום איקרובי דעתא הוא, והא איקרבא ליה דעתא. יתיב רב חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, אמר ליה: פוק קרי קראך לברא, אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, ורב נחמן דידיה אמר: אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרי: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. ואע"ג דלט רב נחמן ואמר: כל דיינא דדאין כרבי אלעזר בן עזריה הכי והכי תיהוי, אפילו הכי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה.

מבנה הסוגיה:

1.

ר' אלעזר בן עזריה וכו'.

במשנה יש מחלוקת בין תנא קמא ורבי אלעזר בן עזריה. תנא קמא אומר שגם אלמנה או גרושה מן האירוסין מקבלת גם את תוספת הכתובה, ורבי אלעזר בן עזריה סובר שהיא לא גובה את תוספת הכתובה, והוא - במשנה - מנמק את שיטתו בכך, שהבעל התכוון לתת לה את תוספת הכתובה רק כדי שתיכנס לחופה [=נישואין].

2.
דיון "ארוך" בגמרא כמי יש לפסוק.

3.

איתמר: רב ורבי נתן,
חד אמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, וחד אמר: אין הלכה כר' אלעזר בן עזריה.

מחלוקת בין רב ורבי נתן כמי יש לפסוק.
ראה ב"פני יהושע" שטוען שצריך לגרוס "רבי יונתן".

3.1
"רבי נתן"
יש תנא בשם זה:

הליכות עולם שער ראשון פרק ג:

"א. בכנויי החכמים אשר לא נקבו בשמות.
אחרים אומרים רבי מאיר.
ויש אומרים רבי נתן. "
כלומר, לפעמים הביטוי במשניות "ויש אומרים" מתייחס לתנא רבי נתן.

ראה באטלס עץ חיים:

"רבי נתן הבבלי" - אב בי"ד בימי רשב"ג - אביו של "רבי". היה חברו של "רבי מאיר". עליו נאמר [מסכת בבא מציעא דף פו עמוד א]: "רבי ורבי נתן סוף משנה".

3.2
יש "רבי נתן" - אמורא בדור הרביעי.

3.3
יש "רבי נתן" בדור השישי [בימי רבינא].

ויש עוד. ראה שם באטלס עץ חיים, כרך ד, עמוד 262.

3.4
ומביא שם גם:
"רבי נתן בר אבא" - אמורא בבלי בדור השני, תלמידם של רב ושמואל.

3.5
לפי כל הנ"ל יש שתי אפשרויות לגבי זיהויו של "רבי נתן" בסוגייתנו.

יתכן שמדובר בתנא שהיה "רבו" של "רבי" ואז יתכן שהלכה כמותו נגד "רב" כי היה "מבוגר" ממנו. וזה בתנאי ש"רב" באמת הכיר את "רבי נתן" זה. אבל לא מקובל לומר "איתמר" על דברי "תנא", וכן לגבי הביטוי "חד אמר...".

3.6
ויותר נראה לומר שמדובר באמורא "רבי נתן" - כבסעיף 3.4 - שהיה תלמידו של "רב".

3.7
לפי הנ"ל נראה בפשטות שהלכה צריכה להיות כ"רב" נגד תלמידו - "רבי נתן", אלא שהגמרא לא יודעת מה אמר "רב".
וזאת בתנאי, שכללי ההכרעה במחלוקת אמוראים תקפים גם לגבי מקרים שהם חלוקים כמי לפסוק ולא "רק" כשנחלקו בסברת עצמם.

3.8
מלבד כל הנ"ל צריך לומר שבמחלוקת במשנה הלכה צריכה להיות בפשטות כ"תנא קמא", לפי הכלל, שהלכה כתנא קמא נגד כל תנא יחיד שחולק עליו.

4.

תסתיים, דר' נתן הוא דאמר הלכה כר' אלעזר בן עזריה, דשמעי' ליה לרבי נתן דאזיל בתר אומדנא,
דאמר רבי נתן: הלכה כרבי שמעון שזורי במסוכן,

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נה עמוד ב

ובתרומת מעשר של דמאי.

הגמרא מנסה להוכיח שרבי נתן פוסק כרבי אלעזר בן עזריה. כי הנימוק של רבי אלעזר בן עזריה הוא שיש אומדנא בדעת הבעל שהוא התכוון לתת לה תוספת כתובה רק אם היא תיכנס לחופה, ולכן, אם נתגרשה או נתאלמה בזמן אירוסיה ולפני שנכנסה לחופה לא מגיעה לה תוספת הכתובה.

4.1

ורב לא אזיל בתר אומדנא? והא איתמר:
מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, בבי רב משמיה דרב אמרי: ארכביה אתרי רכשי,
ושמואל אמר: לא ידענא מאי אידון בה;
בבי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי רכשי, הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע, הרי היא כמתנת בריא - דאם עמד אינו יכול לחזור בו, הרי היא כמתנת שכיב מרע - שאם אמר הלואתי לפלוני, הלואתו לפלוני;

ושמואל אמר לא ידענא מאי אידון בה, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה!

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נו עמוד א

הגמרא מוכיחה שגם רב סובר שכעיקרון מתחשבים באומדנא, ולכן לא ניתן לתלות את מחלוקתם בסוגייתנו בשאלה אם מתחשבים באומדנא או לא מתחשבים באומדנא.

4.2
ומסקנת הגמרא:

אלא תרוייהו אזלי בתר אומדנא,

מאן דאמר הלכה - שפיר, מאן דאמר אין הלכה - הכא נמי אומדן דעתא הוא, משום איקרובי דעתא הוא, והא איקרבא ליה דעתא.

רב ורבי נתן חלוקים בקביעה מהי האומדנא - מהי כוונתו - של אדם שנותן תוספת כתובה לארוסה.

הערה: הגמרא מנסחת "מאן דאמר" ללא הזכרת שם החכם.

5.

יתיב רב חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה,

רב חנינא סובר שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

5.1
רבי ינאי השיב לו:

אמר ליה: פוק קרי קראך לברא, אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

רבי ינאי פוסק שלא כרבי אלעזר בן עזריה. [מדוע בסגנון מיוחד?]

5.2

אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

רב יצחק בר אבדימי בשם "רבינו" פוסק כרבי אלעזר בן עזריה.
לפי רש"י הביטוי "רבינו" מתייחס ל"רב".

5.3
לפי תוס' מדובר ב"רבי".
תוספות מסכת כתובות דף נו עמוד א:

"אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו - פירש בקונטרס רבינו רב
וקשה דא"כ תקשי מהכא תסתיים דרב הוא דאמר כר"א בן עזריה

לכך נראה דרבינו היינו רבי ורב יצחק בר אבדימי דהכא הוא רב יצחק בר אבדימי הקדמון שהיה תלמידו של רבי כדאמרינן בפרק כירה (שבת דף מ:) אמר רב יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ והוא היה רבו של רב דאתנייה לרב כחל בפרק כל הבשר (חולין דף קי. ושם) ומדות בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פז. ושם)."

אם מדובר שרב יצחק בר אבדימי אמר בשם "רב" שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה, הרי הגמרא יכולה לפשוט את הספק בתחילת הסוגיה שנאמר "חד אמר..." - לעיל סעיף 3 - ולהכריע שרב הוא זה שפסק שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

לכן אומר תוס' שמדובר ב"רבי", ורב יצחק בר אבימי היה תלמידו של "רבי".

[אמנם יש אומרים שלפעמים, אם יש הוכחה ברורה - כבסוגייתנו לפי רש"י - מי היה ה"חד אמר.." הרי שהדבר ברור גם בלי שהגמרא צריכה להכריע "תסתיים..."]

[הערה: הוא אמר "משום רבינו" אם מדובר ב"רבי" הרי שמדובר באמורא "משום" תנא, ואם מדובר ב"רב" הרי שמדובר באמורא "משום" אמורא]

5.3.1
וכדברי תוס' עצמם:

תוספות מסכת מועד קטן דף ג עמוד ב:

"אי נמי דכיון דאיתא בהדיא כי הך דלעיל במילי דחרישה אינו צריך לומר תסתיים
דאין דרך הש"ס לומר תסתיים בדבר המפורש בהדיא כל כך."

5.3.2
נראה שמדבריו משמע שאת ה"תסתיים" כתב עורך הסוגיה, ולכן לא סיים בלשון זה כשהדבר ברור מאליו - כדברי תוס', כי אם ה"תסתיים" הוא לשון עורך הגמרא, שנועד לפסוק הלכה כ"תסתיים", הרי שאין סיבה מספקת לא לציין במפורש את ה"תסתיים".

5.4
מכל הדיון לעיל משמע שהיו שני חכמים בשם "רב יצחק בר אבדימי" - תלמיד "רבי" ותלמיד "רב".

וכן, היו שני חכמים שנקראו "רבינו": "רבי" ו"רב".

5.5
על סדר הבאת החכמים - "סדר הדורות" - בסוגייתנו ראה הרב יעקב חיים סופר, "עץ חיים", באבוב, כרך טז עמוד קי.

5.6
ושם מביא, שאפשר ליישב את קושיית תוס' שבאמת לפי רש"י ניתן לומר שהגמרא פושטת - "תסתיים" - את הדיון בתחילת הסוגיה - לעיל סעיף 3 - וקובעת ש"רב" הוא שפסק שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

6.
הערה:
מדוע מי שפוסק שלא כרבי אלעזר בן עזריה לא מנסח באופן חיובי - "הלכה כתנא קמא"!

6.1
משמע שיש יותר סברא לפסוק כרבי אלעזר בן עזריה. ונראה, שגם ללא כללי ההכרעה במשנה [כפי שהבאנו לעיל שלכאורה צריך לפסוק כתנא קמא נגד רבי אלעזר בן עזריה] יש לפסוק כרבי אלעזר בן עזריה מכיוון שרק לגביו "רבי" שיבץ את נימוקו במשנה במפורש [כלומר, בגלל הכרעת "רבי"].

7.
הגמרא ממשיכה להביא חכמים נוספים בדבר השאלה כמי לפסוק במחלוקת במשנתנו:
חכמים בדור המעט אחרי "רב":

אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה,
ורב נחמן דידיה אמר: אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה,

מחלוקת בין רב נחמן - רב נחמן בר יעקב ורבו - שמואל.

הערה: "אמר רב נחמן אמר שמואל... ורב נחמן דידיה אמר" – 7 מופעים בש"ס

7.1
מכאן מוכח שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." אין כוונתו ללמדנו שהתלמיד מסכים לדעת רבו, ואולי בדיוק להיפך, שבכל מקום שלא באה קביעה הפוכה - כבסוגייתנו "ורב נחמן דידיה..." - משמע שהתלמיד כן מסכים לדעת רבו.

8.

ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרי: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

משמע שחכמי נהרדעא מביאים את דברי רב נחמן באופן "הפוך" מדברי הגמרא לעיל בסעיף 7 - "ורב נחמן דידיה אמר...". ואולי "נהרדעי" אומרים שרב נחמן לא אמר בשם עצמו כבסעיף 7 לעיל.

8.1
אם אמנם יש מחלוקת מה פסק רב נחמן מה הקשר לדברים הבאים:

ואע"ג דלט רב נחמן ואמר: כל דיינא דדאין כרבי אלעזר בן עזריה הכי והכי תיהוי, אפילו הכי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

אלא אם נאמר שבסעיף זה מדובר ברב נחמן בר יצחק תלמידו של רבא שחי אחרי רב נחמן בר יעקב - שהוא זה שעליו נאמרו לעיל הסעיפים 7-8 - שהיה רבו של רבא.

8.2
וב"מתיבתא" מובא - על פי הרש"ש - שמדובר כאן ב"רב נחמן בר אבא".

9.
קביעת ההלכה ה"סופית" - "הלכה למעשה":

והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה.

יש כאן שני ביטויים של הכרעה סופית:

בסוף סעיף 8.1 נאמר שלמרות התנגדותו של רב נחמן [רב נחמן בר יצחק או רב נחמן בר אבא] הגמרא - מי שאמר את הביטוי "ואע"ג.." - מכריעה שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

וגם כאן בסעיף 9 מסכמת הגמרא ואומרת "הלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה".

9.1
נראה לומר שאת ההכרעה בסעיף 8.1 אמרו בני הישיבה – רש"י בתקופת אותו "רב נחמן", ואילו את ההכרעה בסעיף 9 אמר "עורך הגמרא". הכוונה לחכמים שהיו עורכי הגמרא עצמה [רב אשי ורבינא], ולא מדובר בסבוראים שבדרך כלל פוסקים בלשון ארמית "והלכתא..."

10.
הערה כללית על כל הסוגיה: הניסוח בדיון היה אם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, ולא אם יש תוספת כתובה לאלמנה או לגרושה מן האירוסין.

תוספת:
אמנם
ראה רש"י מסכת כתובות דף נו עמוד א
והלכה למעשה כו' - הש"ס קא פסיק שכך נמנו וגמרו בני הישיבה.

מי זה "הש"ס קא פסיק" - עורכי הגמרא?
ומי זה "בני הישיבה"? תלמידי רב נחמן?

"הלכה כ..." - חריג. הרבה בסוגיה

"הלכה למעשה" - מופע יחידאי בש"ס במובן זה של סיכום הלכה באופן ישיר.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)