סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 921

"מיתה שכיחא מכירה לא שכיחא"

כתובות פג ע"ב

דעתו של כל בעל שנושא אשה שיש לה נכסים לירושתה, מוכן הוא לוותר על כמה וכמה זכויות ולא לוותר על ירושתה, והגמ' מסבירה משום ש"מיתה שכיחה", כיון שמוות שכיח, לכן דעתו של הבעל על נכסיה של האשה, שהרי השכיחות של המוות גורמת לכך שדעתו תהיה על נכסיה לאחר מותה. תוס' בד"ה "מיתה שכיחא" כותבים כך: "שמא משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה". לתוספות היה קשה מדוע דעתו של הבעל על ירושת האשה, מנין לו שהיא תמות לפניו אם מיתה שכיחה, יכול בהחלט לקרוא שהוא ימות והיא תחיה, לכן כותבים התוס' מיתה שכיחא- כיון שרוב פעמים מסתכנת בלידה.

ע"פ דברי תוס' אלו נבין את פרושו של האבן עזרא בפר' אמור, נא' לגבי כהנים שאסורים להטמא למת, מלבד לשבעת הקרובים, "לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחתו". נשאלת השאלה מדוע הקדימה התורה אמו לפני אביו, בשעה שבכל התורה כולה הזכר קודם לנקבה. כותב על כך האבן עזרא "דעפ"ר זכרים חיים יותר מנקבות, ואמו מתה קודם לאביו". האחרונים תמהים מנין לו לאבן עזרא שלנקבות יש אורך חיים קצר יותר מאשר לזכרים, ומהי הסברה בזה, אבל ע"פ דברי התוס' הדברים מובנים "רוב פעמים מסתכנת בלידה" ולכן פתחה התורה במקרה השכיח ביותר.

הגאון המפורסם רבי יהושע מקוטנא מוסיף על סמך דברי אב"ע אלו יחד עם ההסבר ע"פ דברי התוס' רעיון נפלא. האחרונים שואלים על האב"ע שאלה נוספת, בהמשך פר' אמור נצטווה הכה"ג לא להטמא לאף אחד משבעת הקרובים וכך נא' "על כל נפשות מת לא יבוא לאביו ולאמו לא יטמא". כאן נקטה התורה לאביו קודם לאמו ולכאורה היה על התורה גם כאן לגבי הכה"ג לכתוב לאמו ולאביו לא יטמא. הגאון מקוטנא מיישב את הקושיה בצורה גאונית, הגמ' במס' שבת לא: מביאה על ג' דברים נשים מתות בלידתן, אחד מן הדברים הוא חוסר צניעות, מה שגורם לאשה להסתכן בלידה ולמות הרי"ז משום חוסר צניעות, והנה הגמ' במס' יומא מז. מביאה את הספור המפורסם של האשה הקמחית שזכתה שכל בניה שמשו בכהונה גדולה. כאשר שאלו אותה במה זכתה ענתה מעולם לא ראו כותלי ביתי מחלפות שערי.

מעתה נראה עד כמה נפלאים הדברים, כאשר התורה מתייחסת לכהן הדיוט, למשפחה רגילה, להורים שבניהם הם כהנים הדיוטים, כותבת התורה את מיתת האם קודם מיתת האב "לאמו ולאביו" זאת משום שמיתת האם שכיחה יותר למיתת האב, זאת ע"פ דברי תוס' אצלנו בכתובות משום דרב פעמים מסתכנת בלידה, כל זאת כאשר המדובר בכהן הדיוט, כאשר התורה מתייחסת לכה"ג עליו נא' "והכהן הגדול מאחיו", אם התורה מתייחסת לכה"ג על כרחינו שאמו היא אשה כזו המתנהגת בצניעות מופלגת שהרי זהו השכר לאשה המתנהגת בצניעות שבנה מתמנה להיות כה"ג. כאשר מתנהגת בצניעות אין שום סברה שאורך החיים שלה יהיה פחות מאורך החיים של הבעל, שהרי דברי האב"ע מבוססים על דברי תוס' אצלנו משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה, וע"פ דברי הגמ' במס' שבת אין גם שום סברה שאשתו תסתכן בלידה אלמלא העבירה של חוסר צניעות, נמצא שאמו של כה"ג, לה אין את הבעיה של חוסר צניעות ושוב משתווה אורך חייה לאורך חיי הבעל, ואנו חוזרים לסדר התקין שהזכר קודם לנקבה, ולכן ביחס לכה"ג בדיוק נפלא כתבה התורה "לאביו ולאמו".

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)