הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"ואמרי לה..." - פירוש חדש

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות מח ע"ב

איתיביה רב הונא לרב אסי, ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי: לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה! 
אמר להו רב: לאו אמינא לכו לא תיזלו בתר איפכא? יכול לשנויי לכו: מסירתה זו היא כניסתה לחופה. 

1.
רב הונא או "חייא בר רב" הקשו על רב אסי [שבקטע הקודם בגמרא הוא חולק על "רב"].
הביטוי "ואמרי לה" מלמד ש"עורך הסוגיא" לא ידע בבירור מי משני האמוראים הללו הקשה את הקושיה.

2.
"רב" [יוצא להגנת בן מחלוקתו - רב אסי] ואומר, שהקושיה אינה מוכחת לגמרי, כי אפשר לפרש את המשנה באופן שמתאים לשיטת רב אסי.

3.
"אמר להו רב", אומר רש"י:
רש"י מסכת כתובות דף מח עמוד ב:

"אמר להו רב - לתלמידו ובנו."

כלומר רב פנה לתלמידו - רב הונא, ולבנו - "חייא".
ומאד קשה, הרי רק אחד מהם הקשה על רב אסי - ראה לעיל סעיף 1.

4.
שיטה מקובצת מסכת כתובות דף מח עמוד ב:

... דמדקאמר איתיביה רב הונא לרב אסי משמע דלדידיה דוקא קשיא. ועוד דרב הונא היינו תלמיד של רב וחייא (הונא) היינו בנו ומסתמא לא פליגי עליה...
ריטב"א
...

בדרך כלל תלמיד לא חולק על רבו ובן לא חולק על אביו

... עוד כתב רש"י אמר להו רב. לתלמידו ובנו. ע"כ. במאי דכתיבנא מובן נמי לשון זה.
ועוד יש לומר דהוקשה לו לרש"י ז"ל דהא ואמרי לה חייא בר רב לרב קאמרינן וכיון שכן מאי אמר להו דקאמר בלשון רבים דהא חדא הוה מאן דמותיב או רב הונא או חייא בר רב.
ותירץ דכיון דחד הוה בנו וחד הוה תלמידו אף על גב דמאן דמותיב הויא חד תרווייהו הוו שכיחי קמיה דרב ולתרווייהו קא מהדר להו לא תזלו בתר איפכא כנ"ל:
ריטב"א

משמע מדבריו, ששני האמוראים שהקשו על רב אסי הם בנו - רב חייא, ותלמידו - רב הונא, הרי שהם ישבו לפניו בלימודם, ולכן פנה לשניהם.

4.1
ונראה להוסיף: כיוון ששניהם היו "מוסמכים" לדבר בשם "רב", הרי שהיו חכמים שונים שיחשבו שהדברים נאמרו בשם "רב" עצמו, ולכן רב פנה אל שניהם כדי "לחנכם" שידייקו בצטטם דברים - הקושיה בסוגייתנו - בשם רב.

5.
מה משמעות הביטוי: "אמר להו רב: לאו אמינא לכו לא תיזלו בתר איפכא? יכול לשנויי לכו..."
הרי הרבה תשובות בש"ס יכולות להיפתח בניסוח של "לאו אמינא לכו לא תיזלו בתר איפכא..." – 12 מופעים בש"ס - על ידי אמוראים שונים. [ונראה שמדובר במשמעויות שונות של הביטוי הנ"ל.]

5.1
ולכן נראה לומר ["חידוש"]: לפי דברינו בסעיף 4.1 "רב" פנה לשני תלמידיו [אחד מהם היה גם בנו] ואמר להם מדוע הם הקשו על רב אסי הרי "רב" כבר לימד אותם שיש שתי אפשרויות להבין את משנתנו! לכן מתאים הניסוח "לאו אמינא לכו לא תיזלו בתר איפכא? יכול לשנויי לכו..."

6.
לפי כל דברינו לעיל נראה לומר דבר חדש ["חידוש" "גדול"]: כאשר שני החכמים שמוזכרים לפני ואחרי הביטוי "ואמרי לה" אין הכוונה שלא היה ידוע לחכמים ול"עורך הגמרא" מי משני החכמים אמר את הדברים המצוטטים.

אלא, הכוונה היא, ששני החכמים עצמם התלבטו אם לומר את מה שנאמר. היה להם ספק אם הדברים מדוייקים [בעיקר כשנוגע לציטוט - משנה וברייתא או דברי רבם - ולא לסברא]. דברינו יכולים להיות מתאימים רק כששני החכמים חיו באותו דור ולמדו יחד באותו בית מדרש - כבסוגייתנו.