הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"משנה ראשונה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות מח ע"ב
מתני'. לעולם היא ברשות האב - עד שתכנס
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מח עמוד ב
לרשות הבעל לנשואין.
מסר האב לשלוחי הבעל - הרי היא ברשות הבעל.
הלך האב עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל - הרי היא ברשות האב.
מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל - הרי היא ברשות הבעל.
גמ'. מאי לעולם?
לאפוקי ממשנה ראשונה, דתנן: הגיע זמן ולא נישאו - אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, קמ"ל: לעולם.
1.
הגמרא מדגישה שהביטוי "לעולם" במשנה בא לומר שהדין הוא לא כמו ב"משנה ראשונה" [תקופה קדומה של חכמים].
המשנה ראשונה, היא המשנה להלן בכתובות דף נז.
מסכמת הגמרא "קמ"ל לעולם", כלומר משנתנו באה ללמד, שארוסה איננה אוכלת בתרומה אפילו אם הגיע זמנה להינשא לפי התחייבות הבעל ועדיין לא נישאה.
2.
תוספות מסכת כתובות דף מח עמוד ב:
לאפוקי ממשנה ראשונה - אף על גב דתנן בהדיא בפ' אף על פי (לקמן כתובות דף נז.) זו משנה ראשונה ב"ד של אחריהם אמרו כו' כן דרך התנאים להשמיענו בקוצר אף על גב דכבר השמיענו במקום אחר וכה"ג איכא בריש ברכות דף ב.).
תוס' אומר שהגמרא בדף נז כבר קבעה שאין הלכה כאותה משנה, כי בית דין של אחריהם [אחרי המשנה הראשונה - המשנה עצמה בדף נז] קבע כך. בכל זאת מקובל בש"ס, שתנאים מלמדים "בקיצור" [בסוגייתנו - על ידי הביטוי "לעולם"] במשנה דין שכבר נקבע במקום אחר.
3.
של"ה - כללי התלמוד (ב) כלל רבי אות קח:
קח. דרך התנא בהרבה מקומות לאשמועינן מילתא אגב אורחיה [או מדיוקא] על ידי רמז, ואף על גב דההיא מילתא מפרש לה בסיפא בהדיא, אי נמי משנה שלמה במקום אחר
הוא אומר [לכאורה] את אותו עיקרון של התוס' לעיל. והוא מדגיש שיתכן שהדין עצמו כבר נאמר במשנה שלמה, או שהוא נאמר כבר אפילו באותה משנה שיש בה התוספת הרומזת לאותו דין.
3.1
והוא מדגים:
כי הא דריש ברכות דף ב א) דקתני משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן כו', ולא תני בהדיא משעת צאת הכוכבים, לאשמועינן [מילתא] אגב אורחיה דכהני אכלי בתרומה בהערב שמש, וכפרה לא מעכבא [להו].
ואף על גב דמשנה שלמה היא במסכת נגעים (פי"ד מ"ג), העריב שמשו אוכל בתרומה [הביא כפרתו אוכל בקדשים], כן כתבו התוספות שם (ברכות דף ב שם ד"ה והא).
3.2
אלא שקצת קשה: בדוגמא שהוא מביא ממסכת ברכות מדובר שהגמרא עצמה מדגישה שהמשנה מלמדת "אגב אורחיה" - ביטוי שלא מוזכר בסוגייתנו.
[ומדוע באמת כך?]
3.3
והוא מביא את הדוגמא מסוגייתנו:
וכי האי גוונא בכתובות בפרק נערה (כתובות מח ב ד"ה לאפוקי), לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה. מאי לעולם, לאפוקי ממשנה ראשונה. ואף על גב דבהדיא תני לה בפרק אף על פי (שם כתובות דף נז א): זו משנה ראשונה, בית דין שלאחריהם אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.
אבל אין בדבריו מענה על שאלתנו בסעיף 3.2.
3.4
הוא מביא דוגמא נוספת:
וכן בריש מציעא (בבא מציעא דף ב א וע"ש בתוד"ה שנים) ובריש יבמות דף ב ב). ואין להקפיד בכך, הואיל ולא קתני בבא יתירה בשביל כך, ואין אריכות לשון [כל כך] ניחא ליה לתנא לרמוז ולדייק כשימצא מקום לרמוז בו.
4.
הערה כללית:
אם "רבי" סידר את סדר [עריכת/כתיבת] המשניות לפי סדר כרונולוגי-היסטורי אז אולי יש להקשות, כיצד יתכן שהוא כתב במשנתנו ביטוי ["לעולם"] שרומז לדין במשנה אחרת [שמשובצת "רק" בהמשך המשניות]!
אלא צריך לומר ש"רבי" כתב/ערך את כל המשניות רק אחרי שכבר ידע מה יהיה הניסוח והדין בשאר המשניות [לפחות - באותה מסכת], וסדר המשניות נקבע לפי תוכנם - כאשר כל משנה כבר "ידעה" את המשניות האחרות! [קשור לנושא "יש סדר למשנה"]
4.1
אמנם "משנה ראשונה" קובעת דין שהיה נכון בתקופה מסויימת, אבל הניסוח הסופי של אותה משנה - על ידי "רבי" - התחשב והתייחס גם למשניות ש"נוצרו" יותר מאוחר.
