הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
והלכתא; מימרא של תנאים
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות מג ע"ב-מד ע"א
אלא אי אתמר הכי אתמר, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: הואיל וברשותו נכתבין.
ומיגבא מאימת גביא?
אמר רב הונא: מנה מאתים מן האירוסין, ותוספת מן הנשואין;
ורב אסי אמר: אחד זה ואחד זה מן הנשואין.
ומי אמר רב הונא הכי? והאתמר: הוציאה עליו שתי כתובות, אחת של מאתים ואחת של שלש מאות,
ואמר רב הונא: באתה לגבות מאתים - גובה מזמן ראשון, שלש מאות - גובה מזמן שני;
ואם איתא, תיגבי מאתים מזמן ראשון ומאה מזמן שני!
ולטעמיך, תיגבי חמש מאות כולם,
מאתים מזמן ראשון, תלת מאה מזמן שני!
אלא חמש מאות מ"ט לא גביא? כיון דלא כתב לה צביתי ואוסיפית לך תלת מאה אמאתים,
הכי קאמר לה: אי מזמן ראשון גביאת - גביא מאתים, אי מזמן שני גביאת - גביא תלת מאה,
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מד עמוד א
הכא נמי היינו טעמא דלא גביא, מדלא כתב לה אוסיפית לך מאה אמאתים, אחולי אחילתיה לשעבודא קמא.
אמר מר: אי בעיא בהאי גביא, אי בעיא בהאי גביא.
לימא, פליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן: שני שטרות היוצאין בזה אחר זה - ביטל שני את הראשון!
לאו מי איתמר עלה, אמר רב פפא: ומודה ר"נ, דאי אוסיף ביה דיקלא - לתוספת כתביה?
הכא נמי הא אוסיף לה מידי.
ת"ש, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום ר"א בר"ש: מנה מאתים מן האירוסין, ותוספת מן הנישואין;
וחכ"א: אחד זה ואחד זה מן הנישואין.
והלכתא: אחד זה ואחד זה מן הנישואין.
1.
יש בגמרא מחלוקת בין רב הונא לרב אסי. עיקר הדיון בסוגיה הוא לפי רב הונא.
2.
בסוף הסוגיה הגמרא מביאה "תא שמע..." פתיחה למחלוקת תנאים בין רבי אלעזר בן רבי שמעון וחכמים.
רבי אלעזר בן רבי שמעון כרב הונא, וחכמים - כדברי רב אסי.
3.
הגמרא היתה יכולה לומר על מחלוקת האמוראים "כתנאי" - כמו מחלוקת התנאים, או כשאלה - "לימא כתנאי" [שני הביטויים מובאים פעמים רבות בש"ס. "לימא כתנאי"+"נימא כתנאי" - 73 מופעים בש"ס; "כתנאי" 80 - מופעים בערך].
4.
עונה הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף מד עמוד א:
מאי הוי עלה דכתובה ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל וכו'. פירוש ולעיל לא ידעינן לה להאי ברייתא ולהכי לא אמרינן דתנאי היא.
הברייתא לא היתה ידועה בתחילת הסוגיה. "לא ידע... להא... ברייתא" - 40 מופעים בערך בכל פרוייקט השו"ת. מוזר!!! כנראה מדובר בסוגיה מיוחדת שנערכה בידי "עורך הסוגיה" ולא בידי "עורך הגמרא"!
אבל עדיין לא מובן, מדוע עכשיו בסוף הסוגיה לא נאמר "לימא כתנאי" - שזהו כנראה ביטוי של "עורך הגמרא" לעומת הביטוי "תא שמע" - ביטוי של עורך הסוגיה. ואולי הברייתא לא נחשבת כברייתא מוסמכת לגמרי [מסיבה כלשהי - ראה בהמשך] ומברייתא שאיננה "מוסמכת" לא מקשים "לימא כתנאי", אבל לצורך הכרעה - בסוף הסוגיה - היא כן "נחשבת".
4.1
ויש להעיר: הרי פעמים רבות בש"ס מובאת בסוף דיון בסוגיה ברייתא לצורך הכרעה וכד' והראשונים לא מעירים שהברייתא לא הובאה בתחילת הדיון כי "לא ידעינן להא ברייתא"
ומה המיוחד בסוגייתנו?
5.
כמה דוגמאות נוספות לביטוי הנ"ל: "לא ידע... לה... ברייתא"
5.1
רשב"ם מסכת פסחים דף קא עמוד ב
... ה"ג במתני' דבי רב הינק כוותיך ותו יתיב רב חסדא וקאמר משמיה דנפשיה ולא גרסי' מתני' אתא לאשמועי'. ושיבוש גמור הוא שכן הוא שיטת הגמרא להשמיענו האמורא דבר המפורש בברייתא דזימנין שאין הכל בקיאין בברייתא
וגם האמורא עצמו זימנין דלא ידע לה לההיא ברייתא עד דמייתי ליה סייעתא מיני'.
ולפי שראו דיתיב רב חסדא וקאמר משמיה דנפשיה וטעו לומר מכלל שחזר בו ממה שאמר למעלה משמיה דרב הונא והגיהו בספרים קושיא זו ואינה אלא שני דברים אמר רב חסדא בההיא ברייתא חדא משמיה דרב הונא וחדא משמיה דנפשיה:
5.2
תוספות מסכת יומא דף כו עמוד ב:
"ואין להקשות מהא דאמר לעיל אי משכחת תנא דאית ליה חמש משמע דהש"ס לא הוה משכח תנא דאית ליה ה' פייסין והא תנא דהכא דאית ליה י"ז אית ליה ה' פייסין די"ל לעיל אכתי לא ידע להא ברייתא דהכא."
5.3
חדושי הרשב"א מסכת עירובין דף ל עמוד ב:
"... והא דאוקי הכא פלוגתיהו דר' יוסי בר' יהודה באהל זרוק בההיא סברא קמייתא דהתם היא ולא ידע לה לההיא ברייתא דהתם דר' יוסי בר' יהודה, ..."
5.4
חדושי הרשב"א מסכת עירובין דף ל עמוד ב:
"... והא דאוקי הכא פלוגתיהו דר' יוסי בר' יהודה באהל זרוק בההיא סברא קמייתא דהתם היא ולא ידע לה לההיא ברייתא דהתם דר' יוסי בר' יהודה, ולכשתמצא לומר דרבי ור' יוסי בר' יהודה לאו באוהל זרוק פליגי הני תנאי דהכא פליגי בה ולעולם בשעת זריקתן, דהכין משמע הכא דר' יהודה שרי ליכנס ממש עם השידה תיבה ומגדל:"
5.5
ויש להעיר: ההסבר שלנו לעיל בסעיף 4 לא תקף בהכרח בדוגמאות שהבאנו לעיל. אבל הכרח לומר, שמדובר בשאלות/בעיות הנוגעות לעקרונות יסוד של "עריכת הסוגיה", ושל "עריכת הגמרא".
6.
עד כאן נראה בפשטות שהלכה צריכה להיות כרב אסי כי חכמים סוברים כמותו.
7.
והגמרא מכריעה כחכמים:
והלכתא: אחד זה ואחד זה מן הנישואין.
לפעמים אחרי הביטוי "והלכתא" מובא שם החכם שמכריעים כמותו, ולפעמים מוזכרת ההלכה עצמה - כבסוגייתנו.
8.
אלא שקשה, הרי בין כך הלכה כחכמים ומה מחדשת ה"והלכתא".
עונה הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף מד עמוד א:
והלכתא אחת זו ואחת זו מן הנשואין. ומשום דרב הונא קים ליה כר"א בן שמוע איצטריך למפסק הלכתא כרבנן.
בין מחלוקת האמוראים היה ראוי לפסוק כרב הונא שהוא "גדול" יותר מרב אסי, ולכן מדגישה ה"והלכתא" שיש לפסוק כחכמים בברייתא.
9.
תוספות מסכת כתובות דף מד עמוד א:
והלכתא אחד זה ואחד זה מן הנשואין -
תימה לרבינו יצחק דהשתא מסקינן דאחד זה ואחד זה מן הנשואין אף על גב דאוסיף לה ופליגא אדרב נחמן דאמר לעיל אי אוסיף דיקלא לתוספת אדעתא דתוספת כתביה ולא ביטל שני את הראשון
וזהו תימה דהלכתא כרב נחמן בדיני
9.1
הוא טוען שהלכה צריכה להיות כרב נחמן כי בממונות הלכה כרב נחמן [נגד כל אמורא אחר].
9.2
ורפרם ורב אחא איפלגו אליביה
וסיבה נוספת שיש לפסוק כרב נחמן בגלל ששני האמוראים - רפרם ורב אחא - נחלקו בדבריו, ומתאים לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה" - הלכה כמותו.
10.
ודייקינן נמי בשילהי הכותב (לקמן כתובות דף פט: ושם) כוותיה
ואור"י דהכא אף על גב דאיכא תוספת ביטל את הראשון וטעמא משום דליכא שטר כתובה באירוסין אלא מתנאי ב"ד הלכך נתבטל תנאי ראשון ע"י שטר,
אבל לעיל דאיכא שני שטרות כשהוסיף בשני לא ביטל את הראשון הואיל והוא בידו עדיין...
וי"ל שאינו רוצה לפשוט אלא מן המשנה או מברייתא ואף על גב דאיכא לאוכוחי ממילתא דר' אלעזר ב"ר שמעון ורבנן הא נמי מימרא היא דרב יהודה אמר שמואל אמרה משמיה ואינה ברייתא ...
כאן קובע תוס' שהברייתא בסוגייתנו איננה ממש ברייתא אלא היא מימרא של תנאים - רבי אלעזר בן שמעון וחכמים - שמובאת על ידי האמורא רב יהודה בשם שמואל.
10.1
בזה מיושבת שאלתנו לעיל בסעיפים 3-4 ובסעיף 7 - המחלוקת בין רבי אלעזר בן רבי שמעון וחכמים איננה בברייתא אלא היא "מימרא" של תנאים, ויתכן שבזה אין תקף בהכרח הכלל שהלכה כחכמים נגד תנא יחיד.
