הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"רב יוסף... וסייעוהו מן השמים"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות מב ע"ב

איתיביה, ר"ש אומר: אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב - הרי הן של עצמה;
ואי אמרת ממון הוי להורישו לבניו, לעצמה אמאי? דאחין בעי מיהוי!
אמר רבא: האי מילתא קשאי בה רבה ורב יוסף עשרין ותרתין שנין, ולא איפרק עד דיתיב רב יוסף ברישא ופירקה,
שאני התם, דאמר קרא: +דברים כ"ב+ ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף, לא זיכתה תורה לאב אלא משעת נתינה,
וכי קאמר רבה ממונא הוי להורישו לבניו - בשאר קנסות.

1.
אביי מקשה על רבה בהסבר דינו של רבי שמעון במשנתנו.

2.
רבא מספר שרבה ורב יוסף דנו בשאלה זו בכל 22 שנות שימושו של רבה כראש ישיבת פומפדיתא. ורק כשמת רבה ורב יוסף מילא את מקומו הצליח רב יוסף ליישב את הקושיה.

3.
רש"י מסכת כתובות דף מב עמוד ב:

עשרין ותרתין שנין - הן היו ימי שררתו של רבה ומת וישב רב יוסף בראש וסייעוהו מן השמים לפרקה להיות לו לשם לפי שהיה רבה חריף ולכך קראוהו עוקר הרים ורב יוסף היה בעל שמועות ומשנה וברייתא לכך קראוהו סיני.

משמע מרש"י שרבא בא לשבח את רב יוסף שלמרות שלא היה חריף כרבה בכל זאת הוא הצליח ליישב את קושיית אביי.

ונראה מרש"י שאופי תרוצו של רב יוסף בסוגייתנו - שהוא דורש את הפסוק באופן מיוחד - הוא "סיני" ולא "עוקר הרים". ואולי יש לדייק מרש"י שרב יוסף היה "בעל שמועות", כלומר, מסביר ומוסר את דיני רבותיו במדוייק.

3.1
אלא שקשה, אם רב יוסף מסר את דברי רבותיו מדוע הוא לא הצליח ליישב את קושיית אביי במשך כל 22 שנות שלטונו של רבה, כששניהם דנו בדבר.

3.2
ואולי נלמד מכאן שגם כדי למסור "שמועה" באופן נכון ומדוייק צריך ש"יסייעוהו מן השמים" [כדברי רש"י]. ויותר מכך - צריך לשם כך לקבל תפקיד של ראש ישיבה בפומפדיתא.
ובעניין זה יש הרבה פרשנים שמסבירים בסוגייתנו שעצם מינויו של רב יוסף לראש ישיבה נתן לו "כח" וסמכות לחדש, וכדי שלא "יזלזלו" במי שהוא "רק" "סיני"="בקי"!

3.3
ואולי נאמר יותר מזה: דווקא בגלל שרב יוסף ניסה ליישב את קושיית אביי על רבה חברו של רב יוסף [ושהיה גם רבו כששימש 22 שנה כראש ישיבה לפניו] לכן זכה ליישב בכוחות עצמו כשעלה להיות ראש ישיבה אחרי מות רבה.

3.4
אלא שקשה, מדוע סיפור זה "נולד" דוקא לגבי קושיית אביי בסוגייתנו [ומובא בסוגיה נוספת בש"ס - אם מחשבה מטמאת - מסכת בבא קמא דף סו וכן "קצת" במסכת הוריות דף יד], ובעיקר קשה, שכל הדיון הוא על שיטת רבי שמעון במשנתנו כשחכמים חולקים עליו והלכה כמותם.