סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 917

"הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד"

כתובות נ ע"א

דורשת הגמ' על פסוק זה "זה הלומד תורה ומלמדה". מסביר רש"י "משמעות הפסוק 'הון ועושר בביתו' – שאין הממון כלה, ואעפ"כ "צדקתו עומדת לעד". במה דברים אמורים, זה הלומד תורה ומלמדה, מתקיימת בו הרי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד - על שטרח ללמד לתלמידים".

המהרש"א בחד"א מחדש על סמך דרשה זו חידוש נפלא, וכך כותב המהרש"א, הדמיון בזה ללומד, ומלמד, למי שיש לו עושר ונותן ממנו צדקה, לפי שבצדקה דרשו חז"ל שהנותן אינו חסר כלום, אבל הוא מוסיף ברכה כמו שאמר הפסוק "ובחנוני נא בזאת" כן הלומד תורה ומלמדה לאחרים, אף שזמנו יקר עליו והלומד לאחרים גוזל מזמן לימודו, אינו חסר מתורתו כלום אלא עוד מוסיף לו הלימוד כצדקה, ובחנוני נא' בזאת, כדאיתא "הרבה למדתי מרבותי, ויותר מהם מחברי, ומתלמידי יותר מכולם". כשם שבצדקה הנותן לעולם אינו חסר, כך גם בצדקה רוחנית,

המלמד לאחרים לעולם אינו חסר, ולמרות שלכאורה הזמן שלומד האדם עם אחרים הוא על חשבון הלימוד שלומד בעצמו.

בספר חוט המשולש, מסופר על החת"ס כשבהיותו עסוק בישיבתו עם לימוד התלמידים, היה נראה לבני הבית שחינוך ילדיו שלו מוזנח קצת, כאשר נשאל על כך ענה: נא' בפסוק, "כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה", לא נאמר לכאורה בפסוק מה חונן אותו בן אדם, ומה הוא מלוה, אם המדובר בכסף או בדברים אחרים, אמר הגאון בעל החת"ס שהכונה היא לאדם שחונן ומלוה לאחרים את היום שלו, הוא עסוק כל היום למען תועלת האחרים, ואדם כזה שמלוה או חונן את כל היום עבור אחרים, לכאורה יש מקום לחשוש לבניו שלו, וזו כוונת המקרא "כל היום חונן ומלוה", אדם שמוכן לחונן את האחרים, ולהלוות לאחרים את כל היום שלו, מבטיח לו הפסוק וזרעו של אותו מלוה יחונן לברכה. אין אדם נפסד מגמ"ח רוחנית עם הזולת.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)