גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקמ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף ז ע"ב

גדרי פנים חדשות בסעודת שבע ברכות והמסתעף

תנו רבנן, מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה, אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות (ז ע"ב). הבה נעסוק בכמה בגדר דין זה של פנים חדשות וכמה פרטים היוצאים ממנו.

הנה התוס' (ד"ה והוא) כתבו: "דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר", וכ"כ הרא"ש (בפסקיו כאן סי' יג ובתוספותיו), וביארו האחרונים ביסוד הענין, כי חיוב ברכת חתנים הוא מחמת השמחה, וכשלא מתרבה השמחה יותר ממה שהיתה אתמול לא חלה חובת ברכה מחדש, אבל כשמתרבה השמחה, יש כאן שמחה חדשה המחייבת ברכה, והפנים החדשות הן גורמות לריבוי השמחה (עי' חידושי הגרי"ז סטענסיל; ערוה"ש אה"ע סי' סב; קהלות יעקב על מכילתין סי' ו).

מאידך הביאו (שם) את לשונו של הרמב"ם (הל' ברכות פ"ב ה"י) שכתב בתו"ד: "... במה דברים אמורים, כשהיו האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות, אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין, מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין", ומשמע מלשונו, שחובת ברכת חתנים היא על כל מי שנהנה או השתתף בשמחת חתן וכלה, אכן מי שכבר שמע או בירך הברכות כבר יצא ידי חובתו זו, ולכן אין כאן חובת ברכה מחודשת, ולכן כשמשתתף בשמחה מי שעדיין לא שמע הברכה, ולא יצא ידי חובתו זו, מברכים עתה בשבילו ברכות הללו.

וכמה הלכתא גבירתא תלו האחרונים ביסוד חקירה זו. ראשית, כי לדעת הרמב"ם לכאו' אין צורך שיהיו אנשים שמרבים בשבילם השמחה, כי לא ריבוי השמחה גורם הברכה, ואכן הרמב"ם לא הזכיר תנאי כזה כלל. [בשו"ע (אה"ע סי' סב ס"ח) מובאת שיטת הרא"ש והתוס' בשם יש אומרים, ולא מובאת דעה החולקת על זה, ויש לברר מנהג העולם בזה, מה שנהגו להביא כפנים חדשות סתם אורחים שלא מרבים בשבילם השמחה. ובס' 'ברכת חתנים' (ירושלים תשס"ד, דיני שבע ברכות עמ' רד) מובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמקילים לצרף כל אדם - כל עוד שאינו בזוי - אע"ג שאין מרבים השמחה בשבילו, ועכצ"ל שסומכים בזה על דעת הרמב"ם, על אף שאינו מובא בשו"ע].

שבתות וימים טובים - הנה תוס' (שם) כתבו ששבת אנו מחשיבים אותה כפנים חדשות, כמו שאמרו באגדה "מזמור שיר ליום השבת, אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן נאמר שירה", כי מרבים לכבודה בשמחה ובסעודה (וכ"כ הרא"ש שם, ומובא בשו"ע שם). וכתב הקה"י (שם) ששיטה זו עולה יפה רק לפי הסברא שריבוי השמחה גורם חיוב ברכת חתנים, ופנים חדשות גורמת ריבוי השמחה, ובשבת יש ממילא ריבוי השמחה. אבל לדעת הרמב"ם, שפנים חדשות גורמת חיוב ברכת חתנים משום שעדיין לא שמע הברכות, אינו מובן מדוע שבת לבד נחשבת כפנים חדשות (עי' שו"ע שם שיו"ט דינו כשבת לענין זה, וכמו כן יו"ט שני דינו כשבת, כי גם ביו"ט שני יש ריבוי של שמחה. ועי' מאירי שצידד לחלק בין שבת ליו"ט, ואף אי נימא שיו"ט דינו כשבת, יו"ט שני אין דינו כשבת, וע"ש בדבריו שמפורש בהם גדר נוסף בדין של פנים חדשות, וראה עוד 'עבודת ישראל' לסוכות ד"ה ביום השבת).

אשה קטן ועבד - הנה לדעת הרמב"ם, קטן - פשיטא שאינו נחשב לפנים חדשות, מאחר שאינו בר חיובא, ואילו באשה ועבד אפשר לדון אם חלה עליהם חובת ברכה זו, ואם חכמים תקנו עליהם חובה זו הם נחשבים פנים חדשות, ואילו לדעת שאר ראשונים - הרי יתכן שאם מרבים בשמחה בשבילם הם נחשבים פנים חדשות (וכ"כ החת"ס בחידושיו כאן). לעומת זה יש להביא דברי הריטב"א (כאן) שכתב כדברי התוס' ביסוד הדין של פנים חדשות, וכתב במפורש שאין אשה נחשבת פנים חדשות (ועי"ש מש"כ בזה, ועי' פ"ת אה"ע שם סקי"ד).

מי שעמד בשעת החופה ולא היה עדיין בסעודה - לדעת הרמב"ם פשיטא שאינו נחשב כפנים חדשות, כי כבר שמע הברכות, ומה לנו שלא השתתף בסעודת הנישואין או סעודת שבע ברכות, הלא כבר שמע הברכות, והיאך יתחדש כאן חיוב ברכה מחדש (עי' כס"מ שם). ואילו לדעת הרא"ש, הגם שכל הקהל היה בשעת החופה ושמעו ברכת חתנים, מברכים ברכות חתנים בסעודת החתונה, כי מאחר שחובת הברכה היא בגלל ריבוי השמחה, מוטלת חובה זו עתה כשנתרבתה השמחה, וגם אם כבר שמע הברכות בשעת החופה, הרי עתה מתרבה השמחה בשביל אדם זה שמשתתף בסעודה בפעם ראשונה (ואכן כ"ה בטור אה"ע שם, וכ"כ הרמ"ך בהגהותיו על הרמב"ם שם, וכן כתב בשו"ע שם ס"ז שכן פשט המנהג).

כענין זה יש לדון במי שהגיע בסעודת שבע ברכות אחר הסעודה קודם ברכת השבע ברכות, ולא השתתף בסעודה אלא ששמע ברכת חתנים, כשמשתתף שוב בסעודה נוספת - האם נחשב כפנים חדשות, דלדעת הרמב"ם לא נחשב פנים חדשות, כי כבר שמע הברכות, ולשאר ראשונים יתכן שנחשב פנים חדשות, כי עתה מתרבה השמחה בשבילו (עי' ריטב"א כאן).

יצאו הפנים חדשות קודם ברכת חתנים - לדעת הרמב"ם לכאורה אין מקום לברך, כי מאחר שיצאו הפנים חדשות, ואילו הנשארים כבר שמעו, מה מקום עוד לברך (וכן הכריע בשו"ת 'האלף לך שלמה' אה"ע סי' קז, וכ"נ מדברי ה'גנת ורדים' או"ח כא סכ"ח). אכן, לדעת שאר ראשונים, שזה תלוי בריבוי השמחה, הרי בשעת הסעודה היה כאן ריבוי שמחה מחמת הפנים חדשות, כבר יש כאן חובת ברכת חתנים, ומה לנו שיצאו הפנים חדשות (ראה ספר 'ברכת חתנים' הנ"ל עמ' רא בשם פוסקי זמננו להקל בזה).

כיוצא בזה יש לדון באם ישתתפו 'פנים חדשות' הללו - שיצאו עתה קודם ברכת חתנים - בסעודה נוספת של שבע ברכות, האם נחשבים כפנים חדשות, דלדעת הרמב"ם נראה שנחשבים עתה שוב כפנים חדשות, כי עדיין לא שמעו הברכות, ועתה יש עליהם שוב חובה לברך, ואילו לדעת שאר הראשונים אינם נחשבים פנים חדשות, כי בסעודה זו אין ריבוי שמחה בשבילם מאחר שכבר השתתפו בסעודת שבע ברכות.