סקר
מסכת בבא קמא:





 

מהו זמן ההיריון המקסימלי האפשרי? / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

יבמות עו ע"א


נשתהה הולד במעי אמו

הגמרא ביבמות (פ ע"ב) כותבת שאשה שהלך בעלה למדינת הים, ונולד לה בן י"ב חודש אחר כך, לדעת רבה תוספאה יש להכשיר את הילד שנולד לה, ואינו ממזר מכיוון שאומרים ש'אישתהי הולד במעיה' (כלומר, ההיריון היה יותר מט' חודשים).הגמרא בנדה (לח ע"א) כותבת שזמן ההיריון של אישה הוא 271-273 ימים. מזה מסיק התוספות (שם ד"ה שיפורא) שאין הלכה כרבה תוספאה. אמנם רמב"ם פסק (איסורי ביאה טו, יט) כרבה תוספאה, שההיריון יכול להמשיך עד י"ב חודש.נודע ביהודה (קמא סט) דן באופן שאישה התעברה זמן קצר לפני מות בעלה, וילדה בת לאחר כעשרה חודשים, ורוצה לפטור עצמה מייבום על סמך זה שהבת היא בתה מבעלה, וכותב שאין כוונת תוספות לפסוק שלא כרבה תוספאה בעקרון, אלא רק לומר שמן הסתם ההיריון הוא לא ארוך מ 273 ימים, אמנם אם האישה תטען שהיא התעברה מבעלה וההיריון התארך, גם תוספות יודה בזה שהלכה כרבה תוספאה.

בתשובות מיימוניות (הובא בדרכי משה סימן ד אות ג, וכן ברמ"א שם סעיף יד)כתב שלמרות שהדין שאומרים שאשתהי, אם במשך הזמן שהבעל לא היה, היה בין האישה לאדם אחר מעשה מכוער, הרי שלא תולים ב'אישתהי'. שני הסברים נאמרו באחרונים לאמירה זו: גר"א (לג) ובית שמואל (יח) מבארים, שהסיבה שתולים בכך שהוולד השתהה במעיה, למרות שאין זה מצוי, היא בגלל חזקת הכשרות שיש לאשה, כלומר, שהיא מוחזקת לצדקת. אך אם יש עדים שהאישה התנהגה בצורה בלתי צנועה, הרי שהיא מאבדת את חזקת הכשרות שלה, ולכן לא ניתן להעמיד על חזקת כשרות. כתב סופר (אבן העזר ו) כותב שדעת ההגהות מיימוניות היא שההלכה אינה כרבה תוספאה, אלא שבמקרה שתינוק נולד אחרי י"ב חודש הדבר נחשב לספק, והתירו אותו מלהיות ממזר. לדעתו, רמ"א עצמו מקל יותר מההגהות מיימוניות, וסובר שהלכה כרבא תוספאה.

חתם סופר (ג, קלג) חולק להלכה על דברי רמ"א וסובר שגם במקום שאין לה חזקת כשרות עדיין אומרים אישתהי. ערוך השולחן (ס"ק כב) גם הוא כותב שאין ללמוד מההגהות מיימוניות שבדין הנידון הולד ממזר, כיון שההגה"מ עסק באיסור אשה לבעלה, ובזה אמר שאם היא היתה מעוברת י"ב חודש אחרי שבעלה הלך, ולא טענה שזה מבעלה, היא אסורה לבעלה, אבל לעניין הולד, גם אם היא לא טוענת אנחנו טוענים לגביו שהוא מהבעל, וההיריון השתהה.

בפד"ר ד עמוד 366- 367 טוענים שלא רק על מנת להוציא את הולד מחזקת ממזר אומרים אשתהי, אלא גם בדינים אחרים, כמו בדיון האם הבעל הוא אבי הילד הנידון, אומרים אשתהי, ומביאים ראייה מהנודע ביהודה שהובא לעיל, שמדבר על יבמה לשוק. אלא שיש לדחות דבריהם ששם הדיון איסורי ולא ממוני, ובדיון ממוני אין להחליט לפי סברת אשתהי, כמו שלא הולכים בממון אחר הרוב. וכמו שכתב בחתם סופר (ג, ה) שאין להוריש לילד שנולד י"ב חודש אחרי פטירת הבעל מנכסי הבעל (אכן למעשה גם בפד"ר שם לא חייבו את הבעל במזונות לילד, אלא רק הורו לרושמו כאבי הילד).

למעשה בימינו:
אין מידע רפואי ברור כמה זמן יכול הולד להשתהות בבטן האישה ולחיות, וזאת מכיון שאחרי קצת יותר מ-9 חודשים מיילדים את האישה מחשש לסכנה, ובמדינות 'עולם שלישי' שבהן לא מתערבים רפואית, אין גם מעקב על גיל ההיריון. אך מתוך בדיקה נראה שבעבר נרשמו מקרים רפואיים של נשים שילדו לאחר כשנה ולד חי. אמנם, אם יש מידע על גיל ההיריון על ידי בדיקות אחרות כגון אולטרה סאונד, לא ברור אם יעזור דין 'אשתהי', שהרי ישנה עדות רפואית על גיל ההריון.

סיכום:
רבה תוספאה מכשיר את הולד גם אם נולד במרחק של י"ב חודש מאז שהבעל הלך, ונחלקו תוספות ורמב"ם אם הלכה כדבריו. יש הסוברים שגם לתוספות הלכה היא כרבה תוספאה אם האשה טוענת שזה מבעלה, ורק כשלא טוענת כלום אין לתלות בשיהוי.
במקרה שהיה דבר כיעור בין האישה לגבר אחר, כתב רמ"א שאין לתלות בשיהוי, ושני טעמים נאמרו לכך: א. שהיא איבדה את חזקת כשרותה. ב. שלא סומכים על רבה תוספאה אלא בתור ספק, וכשמצטרף משהו אחר לא מקילים כשיטתו.
בענייני ממון החתם סופר כתב שאין לסמוך על אשתהי, שלא כפד"ר שהוזכר.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר