טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל – אייל
"... הכי קמיבעיא ליה: טומאת עצמו מנין? ת"ל: לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך, ולהלן הוא אומר: בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל, ותנא דבי רבי ישמעאל: אפי' טמא וטהור אוכלין על שולחן אחד בקערה אחת ואינן חוששין, וקאמר רחמנא: ההוא דאמרי לך התם בשעריך תאכלנו, הכא לא תיכול" (יבמות, עג ע"ב).
פירוש: הָכִי קָמִיבָּעֲיָא לֵיהּ [כך נשאלה לו]: טוּמְאַת עַצְמוֹ של המעשר, מִנַּיִן שאסור לאכול ממנו כשהוא טמא בטומאת עצמו? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ" (דברים יב, יז), וּלְהַלָּן (הלאה) בהמשך לגבי קרבנות שנפסלו הוּא אוֹמֵר "בִּשְׁעָרֶיךָ תּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" (שם טו, כב), וְתָנָא דְּבֵי [ושנה החכם מבית מדרשו] של ר' יִשְׁמָעֵאל: אֲפִילּוּ טָמֵא וְטָהוֹר אוֹכְלִין עַל שׁוּלְחָן אֶחָד בִּקְעָרָה אַחַת וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין, וְקָאָמַר רַחֲמָנָא [ואמרה התורה]: הַהוּא דְּאָמְרִי לָךְ הָתָם [אותו דבר שאמרתי לך שם] "בִּשְׁעָרֶיךָ תּאכֲלֶנּוּ" שאין הבדל אם הוא טמא או שהוא טהור והבשר טמא הָכָא [כאן] במעשר לֹא תֵּיכוּל [תאכל], ואם כן למדנו שאסור לאכול אותם בטומאת עצמן (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אייל שם באנגלית: Deer שם מדעי: Cervidae
הנושא המרכזי: לזיהוי האייל ומאפייניו.
לריכוז המאמרים שנכתבו על הצבי וקישוריות הקש/י כאן.
האיילים (במקורות נכתב "איל" וצורת הנקבה "איילה") הם משפחה של בעלי פרסות הנכללת בתוך תת סדרת מעלי הגירה (Ruminantia) ומהווה חלק מסדרת שסועי הפרסה. האייל נמנה בין שבע החיות הטהורות: "איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (דברים, יד ה'). בבראשית (מט כ"א) מופיעה האילה בברכת יעקב לבניו: "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר". האייל בזיהוי המקובל בימינו זהה לאיל המקראי ומופיע בשפות שמיות רבות. זיהויו לא מוטל בספק הן משום שמתאימים לו כל הדימויים והתיאורים במקרא והן משום שבכל התרגומים והפירושים במהלך הדורות האייל תורגם כפירושו היום. כך למשל תרגמו השבעים, אונקלוס, הוולגטה, הפירושים הארמיים ועוד. האייל מוזכר במקרא 21 פעמים הרבה יותר מכל שש החיות הטהורות האחרות ובנוסף לכך הוא נכתב הראשון מביניהם. המקרא ייחס לאייל מעלות רבות והוא שימש כסמל בהקשרים שונים. שורש השם איל פירושו אומץ או כוח כפי שאנו מוצאים בתהילים (פח ה'): "נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל". מפרש רש"י: "אין איל - אין כח כמו אילותי לעזרתי חושה". משערים שגם השם אלוקים נגזר משורש זה.
בין מעלות האיל אנו מוצאים את הזריזות: "מְשַׁוֶּה רגליו רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַעֲמִדֵנִי" (שמואל ב', כב ל"ד). ה' אֲדנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (חבקוק, ג י"ט). "מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי" (תהלים, יח ל"ד). "אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה" (ישעיהו, לה ו). האילים מבטאים אצילות ולכן ירמיהו משווה את השרים הנודדים לחפש מקלט לאיילים: "וַיֵּצֵא מן מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לא מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלא כחַ לִפְנֵי רוֹדֵף" (איכה, א ו'). האיילה היא סמל למסירות לעפריה ולכן הנביא תיאר את האסון הנגרם על ידי הבצורת כמצב שאפילו היא נאלצת לנטוש את צאצאיה: "כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא" (ירמיהו, יד ה'). החיבה וההערכה לאייל מתבטאת בכמה פסוקי מקרא: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים, ב ז') או "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים וכו'" (שיר השירים, ב ט'). אשת נעורים הושוותה לאילה: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד" (משלי, ה י"ט).
בתקופת הראשונים נקראו האיילים בטעות בשם צבי דבר המרמז על האפשרות שהאיילים היו בעלי מסורת אכילה כדוגמת הצבי (1). למרות הזיהוי הוודאי התעורר בעת האחרונה פולמוס לגבי כשרותם של האיילים משום שיש הסוברים שחסרה מסורת אכילה ברורה ובגלל נוכחות ניבים אצל הזכרים בחלק מהמינים. החלפה נפוצה נוספת היא בין האיל שהוא זכר הכבשים ממשפחת הפריים לבין בני משפחת האיילים. משפחת האיילים דומה ברוב תכונותיה למשפחת הפריים השייכת אף היא למעלי הגירה ועיקר ההבדלים בין המשפחות הם במבנה הקרניים. הבדלים אלו באים לידי ביטוי בשפה האנגלית שבה קרני האיילים נקראים Antler ואילו קרני הפריים נקראים Horn. למשפחת האיילים יש קרניים מסועפות בניגוד לקרניים העשויות חטיבה אחת אצל הפריים.
קרני האיילים עשויות עצם וגדלות בכל שנה מחדש בדרך כלל בקיץ, ולרוב רק הזכרים בעלי קרניים. הקרן מתחילה להתפתח אצל האיילים הצעירים, כאשר בתחילה יש לאייל שתי בליטות על הראש שמהן מתפתחות הקרניים. בזמן התפתחותן של הקרניים, עוטפת אותן רקמת עור מיוחדת העשירה בכלי דם, והיא מספקת לקרניים חמצן וחומרי מזון הנחוצים לגדילתם. רקמה זו נשארת על הקרניים למשך מספר חודשים, עד להתקשחות העצם שבקרן. לאחר מכן רקמת העור מתייבשת וניתקת מהקרן קרעים קרעים. לבסוף, בעקבות התפתחות של רקמת ניתוק בין הקרן לעצם הגולגולת, נושרת הקרן מאליה. במזרח הרחוק נחשבות קרני האיילים בתקופת הצמיחה כאשר הן מכוסות בעור כסגולה להגברת כוח גברא. ייתכן ואכן יש השפעה מסוימת לאור כך שבתקופה זו העור המצפה את הקרן מכיל את הורמון המין הזכרי – טסטוסטרון. היום מגדלים כמה מינים למטרה זו. ברוב המינים הקרן גדולה ומסועפת יותר ככל שהזכר מבוגר וחזק. בניגוד למצב הקיים באיילים הרי שבמשפחת הפריים יש קרניים גם לנקבות, אם כי קטנות יותר, והקרן עשויה כעין שפופרת מחומר קרני הממוקמת על בסיס גרמי. הקרניים במשפחת הפריים קבועות במהלך כל החיים.
.jpg)
תמונה 1. אייל הכרמל - נקבה (מימין) וזכר. חלק מהרקע עבר חיתוך על מנת לקצר את המרחק בין בני הזוג. מקור:
 |
|
 |
|
תמונה 2. איל אדמוני צילם: Mathias Bigge |
|
יתמונה 3. יחמור - זכרים במאבק |
הרחבה
מיני האיילים בארץ ישראל
האיילים הם משפחה המונה כ – 40 מינים מהם חיו בארץ ישראל אייל הכרמל (תמונה 1), אייל אדמוני (תמונה 2) והיחמור (תמונה 3). אייל הכרמל (Capreolus capreolus) הוא מין של אייל קטן שהיה נפוץ בישראל עד תחילת המאה ה-20 בחורש הים תיכוני בגליל ובכרמל (תת המין Capreolus capreolus coxi). הנרי בייקר טריסטראם (1866 ו-1876) דיווח על איילי כרמל בגבעות בצפון-מזרח הגליל ובכרמל. ישראל אהרוני (1908) דיווח על שימוש בקרני אייל הכרמל בתעשיית הצמר בסביבות צפת, ולהערכתו היו בסביבותיה בלבד כמה מאות זוגות. אהרוני (1946) תיאר איך רכש את ראשו של הפרט האחרון של אייל הכרמל שניצוד בסביבות עספיא בשנת 1912. כיום נעשים ניסיונות להשיב אותו לטבע.
גם היחמור חי בעבר בארץ ישראל והיה נפוץ באזור הכרמל והגליל, אך נכחד בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20. בשנת 1925 עדיין נמכרו בשוקי ירושלים קרני יחמורים, שהובאו כנראה מירדן. בארץ ישראל חי תת מין הנקרא יחמור פרסי (Dama dama mesopotamica). גופו של היחמור שרירי וחזק, וגוני פרוותו הסמיכה נעים בין חום או אדום לכתום כהה, וזהו גם מקור שמו (בארמית 'חמרא' פירושו 'אדום').
יתכן אם כן ששלושת מיני האיילים שחיו בארץ ישראל מיוצגים בפסוק "איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" כמינים הכשרים לאכילה. מינים אלו עלו על שולחנו של שלמה המלך כמתואר בפסוק: "עשרה בקר בראים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים" (מלכים א', ה ג'). ההקבלה בין הכתוב בספר מלכים ובין הממצא הארכיאולוגי מאפשרת לנו לזהות את היחמור ואת האיל (2). ההפרדה בין שני מיני איילים אלו (איל הכרמל והיחמור) בכתובים לא מפתיעה לאור הבדלי המבנה הגדולים בין שני מינים אלו בפרטים שונים ובמיוחד בגדלם. ממדידות שנערכו באזורנו עולה שהיחמור גדול ומגושם בהרבה מאייל הכרמל. משקל הזכר מגיע ל – 100 ק"ג ומשקל הנקבה כ – 60 ביחמור ואילו משקל אייל הכרמל עד 30 ק"ג. איל הכרמל הקטן יותר, העדין והזריז סימל לאבותינו מהירות, אצילות ויופי בניגוד ליחמור המגושם (נושא זיהוי האייל והיחמור נתון למחלוקת וראו במאמר "איל וצבי ויחמור").
האייל בספרות חז"ל
מבנה הקרן
כפי שתואר לעיל קרני משפחת האיילים שונות מקרני הפריים בכך שהן מפוצלות בניגוד לקרני הפריים העשויות חטיבה אחת. השימוש באילה כדוגמה לאור המתפצל לכיוונים שונים מחוור היטב: "רבי אומר: אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן. ... אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי? דכתיב: למנצח על אילת השחר, מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן" (יומא, כט ע"א). עדות נוספת לקשר בין האיילים למבנה הקרניים המסועף מופיעה בבבלי במסכת חולין (נט ע"א). הגמ' שואלת מהם סימני החיה בניגוד לבהמה, על מנת להתיר חלבה. לאחר סקירה של כמה סימנים מסכמת הסוגיה שבכל מקרה שקרני בעל החיים מפוצלות אין צורך לחפש סימן נוסף: "הלכך היכא דמיפצלא לא דינא ולא דיינא היכא דלא מיפצלא בעינן כרוכות חדורות וחרוקות והוא דמיבלע חירקייהו". רש"י במקום מפרש: "מפוצלות - פורקייר"ש בלע"ז" כלומר ממוזלג. אמנם הגמ' לא מזכירה את האייל בשמו אך לאור כך שהאיילים לא בויתו עד ימינו (מלבד איל הצפון שעבר ביות חלקי) די היה בסימן בודד שהוא פיצול או הסתעפות הקרניים כדי לקבוע שבעל החיים הוא חיה (3). בניגוד לכך בפריים יש צורך בסימנים נוספים על מנת להפריד בין המינים המבויתים (שור, עז, שה) שהם בכלל בהמה לבין המינים שלא בויתו כמו הצבי הנכלל בכלל החיות.
קלות רגלים
תכונה נוספת של האיילים היא קלות רגליהם: "אמר להו: הבו לי איגרתא, אמרו ליה: איגרתא בארעא דמצרים היא. ומאן ניזיל? ניזיל נפתלי, דקליל כי איילתא, דכתיב: נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר וכו'" (סוטה, יג ע"א).
האילה כמשל לחיבה
"דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת? לומר לך: מה אילה זו, כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת" (יומא, כט ע"א). "אמר רב זירא: למה נמשלה אסתר לאילה? לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה" (יומא, כט ע"א). בדומה למאמר זה: "אמר רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב אילת אהבים ויעלת חן וגו'. למה נמשלו דברי תורה לאילת? לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה" (עירובין, נד ע"ב). בהקשר זה אנו מוצאים: "חולל אילות תשמור אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת, אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה, ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה, בין רגע לרגע לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?" (בבא בתרא, טז ע"ב).
(1) רש"י (חולין, נט ע"ב): "והרי צבי דאין מפוצלות. לא ידענא מאי קאמר דהא ודאי מפוצלות הן ונראה בעיני שמה שאנו קורין צבי לא היו הם קורין צבי אלא אותן הנקראים שטיינבו"ק וקרנים שלהן אינן מפוצלין:
(2) מעניינת העובדה שאייל הכרמל והיחמור שונים מרוב המינים האחרים של האיילים בהעדר ניבים בלסת העליונה גם אצל הזכר. נוכחות הניבים מהווה סימן חשוב לכשרותו של בעל החיים.
(3) המאפיין את הבהמות בניגוד לחיות הוא הביות.
מקורות עיקריים:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 31-32.
לעיון נוסף:
ע. פז, 'בשבילי ארץ התנ"ך', הוצאת מודן, 2006.
בפורטל הדף היומי: "מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן"; "מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
