הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מדשקיל וטרי אליביה"; "ותסברא"
יבמות עא ע"א-ע"ב
בעי רב חמא בר עוקבא:
קטן ערל, מהו לסוכו בשמן של תרומה?
ערלות שלא בזמנה מעכבא, או לא מעכבא?
א"ר זירא, ת"ש: אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשיה, ועבדיו בשעת אכילה, מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה? ת"ל: +שמות י"ב+ אז אז לגזירה שוה;
בשלמא עבדיו משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה, כגון דזבנינהו ביני ביני, אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה היכי משכחת לה?
לאו דאתילוד בין עשיה לאכילה,
ש"מ: ערלות שלא בזמנה הויא ערלות.
אמר רבא: ותסברא? +שמות י"ב+ המול לו כל זכר אמר רחמנא ואז יקרב לעשותו, והאי לאו בר מהילא הוא!
אלא, הכא במאי עסקינן - כגון שחלצתו חמה.
וניתוב ליה כל שבעה, (דאמר שמואל: חלצתו חמה - נותנין לו כל שבעה)!
דיהבינן ליה כל שבעה.
ונימהליה מצפרא! בעינן מעת לעת.
והתני לודאה: יום הבראתו כיום הולדו;
מאי לאו, מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת, אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת!
לא, עדיף יום הבראתו מיום הולדו, דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת, ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת.
רב פפא אמר: כגון דכאיב ליה עיניה לינוקא, ואיתפח ביני וביני.
רבא אמר: כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין.
רב כהנא בריה דרב נחמיה אמר: כגון טומטום, שנקרע ונמצא זכר ביני וביני.
רב שרביא אמר: כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור.
ומי חיי?
והתניא: כיון שיצא לאויר העולם, נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן, אין יכול לחיות אפילו שעה אחת!
הכא במאי עסקינן - כגון דזנתיה אישתא.
אישתא דמאן? אילימא אישתא דידיה, אי הכי, כל שבעה בעי!
אלא דזנתיה אישתא דאימיה.
ואיבעית אימא: ה"מ היכא דלא מעוי, אבל היכא דמעוי מחייא חיי.
מבנה הסוגיה:
1.
בעי רב חמא בר עוקבא:
קטן ערל, מהו לסוכו בשמן של תרומה?
הגמרא מציגה בעיה בקשר לכהן קטן בשמונת הימים שלפני הברית האם מותר לרחצו בשמן של תרומה.
2.
הגמרא מסבירה את יסוד הבעיה:
ערלות שלא בזמנה מעכבא, או לא מעכבא?
האם מה שעדיין לא נמול מגדיר את מצבו כ"ערל", וממילא מנוע מלהנות מתרומה.
4.
נניח הנחה ראשונה:
"ערלות שלא בזמנא... לא מעכבא" - כלומר, תינוך בשמונת הימים הראשונים לא מוגדר כ"ערל"!
5.
א"ר זירא, ת"ש: אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשיה, ועבדיו בשעת אכילה, מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה? ת"ל: +שמות י"ב+ אז אז לגזירה שוה;
רבי זירא פותח ב"תא שמע", ומצטט דרשה מברייתא, שגם מילת זכרו וגם מילת עבדיו מעכבים גם לשחוט קרבן פסח וגם לאכילת הפסח ביום יד בניסן.
5.1
בשלמא עבדיו משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה, כגון דזבנינהו ביני ביני, אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה היכי משכחת לה?
לאו דאתילוד בין עשיה לאכילה,
הדרשה מתאימה רק למקרה של תינוק בימים שלפני ברית המילה, שאז לא היה נימול בזמן שחיטת קרבן הפסח ונימול לפני אכילת קרבן הפסח, שנחשב כאילו לא נימול, ואף אביו לא יהיה רשאי לאכול מקרבן הפסח.
5.2
מסקנת ההוכחה:
ש"מ: ערלות שלא בזמנה הויא ערלות.
מי אומר את ה"שמע מינה..."?
בפשטות, רבי זירא עצמו אומר זאת, והכוונה היא שגם לגבי תרומה הדין כך [וכמו בקרבן פסח] שאין לסוך תינוק בשמן של תרומה בשמונת הימים שלפני ברית המילה.
הערה: אם נניח שאת הביטוי "שמע מינה..." ניסח "עורך הגמרא" אז יתכן לומר, שכוונתו היא להכריע כך את ההלכה למסקנה. [ברוב המופעים בש"ס כשמביאים הוכחה לאחד הצדדים ב"איבעיא להו" לא מסיימים ב"שמע מינה" בשלב שבתוך מהלך הדיון!]
6.
אמר רבא: ותסברא? +שמות י"ב+ המול לו כל זכר אמר רחמנא ואז יקרב לעשותו, והאי לאו בר מהילא הוא!
רבא דוחה את הוכחת רבי זירא והוא מפרש/דורש מהפסוק שערלות פוסלת רק כאשר האדם כבר חייב במילה.
6.1
ואת הברייתא הוא מפרש שמדובר שבנו של הכהן היה חולה בזמן ההקרבה ונתרפא לפני האכילה ואם לא נימול אזי הוא מעכב את אביו מאכילת הפסח:
אלא, הכא במאי עסקינן - כגון שחלצתו חמה.
לפי רבא יוצא - בשלב זה - לגבי הבעיה שהועלתה בסוגייתנו שערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות, וניתן לסוך בשמן של תרומה את הקטן.
6.2
הגמרא דנה [דיון פנימי]:
וניתוב ליה כל שבעה, (דאמר שמואל: חלצתו חמה - נותנין לו כל שבעה)!
דיהבינן ליה כל שבעה.
רבא "מתקן" ומוסיף, שמדובר כשעברו כבר שבעה ימים מאז שהתרפא וממילא חלה עליו חובת ברית מילה.
6.3
בכל שלב פנימי [כאן ובהמשך] הגמרא מנסה לומר שבכל זאת לא צריך פסוק [בברייתא] כי כבר היה ראוי למילה לפני שחיטת הפסח בי"ד בניסן.
ויוצא אפוא שבשלב הראשון שבכל שלב פנימי אין הוכחה להסברו של רבא, ולכאורה נפשט ש"ערלות שלא בזמנה הויא ערלות"!
אבל באמת לא כך, שהרי גם הוכחתו של רבי זירא נדחתה!
6.4
או שנאמר שגם הסברו הראשוני של רבא נדחה.
6.5
או שעדיף לומר שבשלב כזה אין כלל הכרעה בבעיה הראשונה של הסוגיה!
6.6
ונימהליה מצפרא! בעינן
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עא עמוד ב
מעת לעת.
מהלך כמו לעיל בסעיפים 6.2-6.5 וכהסברנו לעיל בסעיף 6.3.
6.7
והתני לודאה: יום הבראתו כיום הולדו;
מאי לאו, מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת, אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת!
לא, עדיף יום הבראתו מיום הולדו, דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת, ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת.
כנ"ל
7.
שלא כמו רבא מובא הסבר של רב פפא. אפשרות נוספת שיהיה ראוי האב למול את בנו רק בשעת אכילת הפסח שהוצרך הפסוק לרבות שהוא מעכב את אביו מלאכול הפסח.
רב פפא אמר: כגון דכאיב ליה עיניה לינוקא, ואיתפח ביני וביני.
בכאב עיניים לא צריך לחכות שבעת ימים שיתרפא לכן יש מצב שראוי מילה בזמן אכילת הקרבן.
7.1
וממילא נדחית הוכחת רבי זירא, ונראה שצריך לומר שהמסקנה היא כדברינו לעיל בסעיפים 6.2-6.5, כלומר, או שנפסק הפוך מרבי זירא או שנשאר ספק.
8.
רבא אמר: כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין.
אפשרות נוספת כמו בסעיף 7.
8.1
הערה חשובה: לעיל רבא כבר אמר את הסברו, ועליו נסוב כל הדיון בסוגיה. לכן יש גורסים לעיל "רבה" ["הגהות וציונים", אות ה], וכאן זו דעת "רבא".
8.2
וראה ב"מנחת יהודה", שמשאיר לעיל את הגירסא "רבא" וכאן משנה ל"רב אשי", וזה הגיוני, כי רב אשי חי אחרי רב פפא יחד עם רב כהנא ורב שרביא.
וראוי לציין שכמה מופעים בש"ס בכתבי יד ניתן לומר "רב אשי" במקום "רבא" [כי "רב א'" נראה כקיצור של רב אשי.
8.3
ונראה לומר ["חידוש"]: באמת מדובר ברבא עצמו ולאחר שפירושו לעיל נדחה הוא אומר פירוש חדש [כאילו נאמר "אלא אמר רבא"].
9.
רב כהנא בריה דרב נחמיה אמר: כגון טומטום, שנקרע ונמצא זכר ביני וביני.
אפשרות נוספת כמו בסעיף 7.
10.
רב שרביא אמר: כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור.
אפשרות נוספת כמו בסעיף 7.
10.1
דיון פנימי בסעיף 10:
ומי חיי?
והתניא: כיון שיצא לאויר העולם, נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן, אין יכול לחיות אפילו שעה אחת!
הכא במאי עסקינן - כגון דזנתיה אישתא.
אישתא דמאן? אילימא אישתא דידיה, אי הכי, כל שבעה בעי!
אלא דזנתיה אישתא דאימיה.
ואיבעית אימא: ה"מ היכא דלא מעוי, אבל היכא דמעוי מחייא חיי.
11.
רמב"ם הלכות תרומות פרק יא הלכה ז:
אבל סכין את הקטן בשמן תרומה בתוך שבעה, שהנולד כל שבעה אינו חשוב ערל.
כסף משנה הלכות תרומות פרק יא הלכה ז:
אבל סכין את הקטן וכו'. בר"פ הערל (דף ע"א) בעיא דאיפשיטא:
הוא טוען שהרמב"ם פסק כך כי כך הוכרע בסוגייתנו.
זה מתאים רק אם נאמר כדברינו לעיל בסעיף 6.2-6.5 ואז המסקנה היא ש"ערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות"
12.
ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד נו, שיש ראשונים שפוסקים שהספק בסוגיה לא נפשט, והכרעת הרמב"ם היא בגלל שכך נפסק בירושלמי.
וזה מתאים לצד אחד שהעלינו בסעיפים 6.2-6.5 לעיל.
ואולי בגלל ה"ותסברא?" - לעיל בסעיף 6 - ולא כ"שמע מינה", כלומר, ה"ותסברא" מלמדנו מהי דעתו של "עורך הגמרא".
13.
ונראה לומר ["חידוש"]: עצם העובדה שכמה אמוראים מחפשים דרך להעמיד את הברייתא לא כרבי זירא מלמדתנו שאותם האמוראים - רבה; רבא; רב פפא ורב כהנא - פוסקים שלא כרבי זירא, אלא ש"ערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות" - וכרמב"ם. הנ"ל מתאים לכלל שכל דעה ש"מדשקיל וטרי אליביה" הלכה כמותה.
