הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
דעת "דבר אחר"
יבמות נד ע"א
מנא הני מילי? דתנו רבנן: +דברים כ"ה+ יבמה יבא עליה - מצוה.
דבר אחר: יבמה יבא עליה - בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון.
והא אפיקתיה למצוה!
למצוה +דברים כ"ה+ מואם לא יחפוץ האיש נפקא, הא חפץ - יבם, וכי אתא קרא - בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון.
תניא אידך:
יבמה יבא עליה - כדרכה,
ולקחה - שלא כדרכה,
ויבם - ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה,
ויבמה - בעל כרחה.
ד"א:
יבמה יבא עליה - בין בשוגג כו'.
והא אפיקתי' לכדרכה!
ההוא +דברים כ"ה+ מלהקים לאחיו שם נפקא, במקום שמקים שם,
וכי אתא קרא - בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון.
מבנה הסוגיה:
1.
מנא הני מילי?
הגמרא מחפשת מקור בתורה לדין במשנתנו, שיבמה נקנית בביאה "בין בשוגג בין במזיד..."
2.
הגמרא מביאה ברייתא:
דתנו רבנן: +דברים כ"ה+ יבמה יבא עליה - מצוה.
בפשטות משמע מהפרשנים שכוונת הדרשה ללמדנו שיש מצוה להקדים דין יבום לדין חליצה וכרבנן שחולקים על אבא שאול לעיל - במסכת יבמות דף לט עמוד ב. ודרשה זו לא מובאת כמענה לשאלת הגמרא "מנא הני מילי?". התשובה לשאלת הגמרא תובא בדרשה הבאה.
2.1
לכאורה ניתן לומר - שלא כפרשנים - שכוונת הדרשה הנ"ל בברייתא היא לענות [כבר בדרשה זו] על שאלת הגמרא, ש"מצוה" הכוונה חובה, ו"חובה" מבוצעת אפילו בשוגג, במזיד וכו' - כדין משנתנו.
3.
לפי הפשט: הברייתא מביאה דרשה אחרת מאותו פסוק:
דבר אחר: יבמה יבא עליה - בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון.
בדרשה זו הברייתא עונה באופן ישיר על שאלת הגמרא - שמאותו פסוק נלמד באופן ישיר, שהיבם קונה את היבמה "בין בשוגג..."
3.1
לפי דברינו לעיל בסעיף 2.1 לא ברור, שהרי זאת היא בדיוק הדרשה גם של ה"תנא קמא" בברייתא.
3.2
ואפשר אולי לומר: בדרשה הראשונה - "למצוה" - הכוונה - שרק בדיעבד תופס ייבום "באונס" וכד', ולפי ה"דבר אחר" - מותר אפילו לכתחילה [לאנוס את היבמה!].
4.
לפי הפשט:
והא אפיקתיה למצוה!
הרי מאותו פסוק כבר נלמד "למצוה" - כבסעיף 2 לעיל.
4.1
לפי החידוש שחידשנו - בסעיף 3.2 - נסביר, שקושיית הגמרא היא, שאי אפשר שהדין הנלמד נדרש גם "לכתחילה" וגם "בדיעבד" - מאותו פסוק.
5.
עונה הגמרא:
למצוה +דברים כ"ה+ מואם לא יחפוץ האיש נפקא, הא חפץ - יבם, וכי אתא קרא - בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון.
הדין שיש מצוה ביבום - או להקדים יבום לחליצה - נלמד מפסוק אחר.
5.1
האם לפי זה ה"דבר אחר" חולק על הרישא בברייתא? כנראה שכן.
[ראה קצת קשר "שוטנשטיין", הערה 11]
ולפי ה"דבר אחר" לומדים מהפסוק "יבמה יבא עליה" את הדין שבמשנתנו "בין בשוגג בין במזיד"
5.2
ולפי חידושנו והסברנו בסעיף 4.1 הדרשה מלמדת שרק "בדיעבד" או רק "לכתחילה". כלומר, שרק בדיעבד אם אנס את היבמה - נקרא יבום!
ואת הדין כיצד לבצע לכתחילה לומדים מהפסוק השני שמובא בגמרא "אם לא יחפוץ..."
6.
הגמרא מביאה ברייתא אחרת:
תניא אידך:
יבמה יבא עליה - כדרכה,
ולקחה - שלא כדרכה,
ויבם - ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה,
ויבמה - בעל כרחה.
ברייתא זו לומדת את הדין של בעל כרחה [="בין באונס"] מ"ויבמה" ולא מ"יבמה יבא עליה" כהברייתא הראשונה.
7.
הגמרא מקשה מהברייתא הראשונה:
ד"א:
יבמה יבא עליה - בין בשוגג כו'.
והא אפיקתי' לכדרכה!
ההוא +דברים כ"ה+ מלהקים לאחיו שם נפקא, במקום שמקים שם,
וכי אתא קרא - בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון.
ראה ב"שוטנשטיין", הערה 20 את סיכום הדרשות.
8.
אבל קשה על המהלך הפשוט בגמרא, כיצד הגמרא מקשה, הרי יתכן שיש מחלוקת בין שתי הברייתות!
9.
אלא יש לומר, שכל הדינים שמובאים בדרשות שבשתי הברייתות הן נכונות והיו מקובלות על כל הברייתות, וכל הדיון הוא רק מהיכן הן נלמדות!
10.
אולי נוכל להסיק מהדברים הבאים בקשר לסוגייתנו:
הליכות עולם – יבין שמועה – כללים נוספים
כלל ש"ע.
בל מקום שאומר הברייתא על פסוק אחד דרשא אחת ואח"כ אומר דבר אחר וכו' שורש הענין הוא דבר אחר ולא הפירוש הראשון. אמנם מצינו סוף פ"ק דע"ז דף כ א) ת"ר לא תחנם לא תתן להם חן,
ד"א[=דבר אחר] לא תתן להם מתנה,
ד"א[=דבר אחר] לא תתן להם חנייה,
וכתב רש"י ז"ל כולהו שמעת מהאי קרא, הרי שאומר דבר אחר ור"ל הפירוש הראשון וגם דבר אחר אני דורש.
כלומר, כאשר כתוב בברייתא "דבר אחר" בדרשת פסוקים הרי שהלימוד העיקרי הוא הלימוד השני שבא אחרי הביטוי "דבר אחר".
ולפי רש"י - כמובא בדבריו - אפשר לומר, שהדרשה השניה ["דבר אחר..."] מתאימה לדעת כולם, גם לדעת תנא קמא.
10.1
ואם נאמר יותר מהנ"ל - דברי רש"י, ונחדש ["חידוש"] שתמיד דברי "דבר אחר" צריכים להתאים גם לדרשות שמובאות בברייתות אחרות - "תניא אידך" - הרי שברור מדוע בסוגייתנו הגמרא הקשתה על דרשת ה"דבר אחר" - שמוזכרת בברייתא הראשונה - מהברייתא השניה!
