סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו – טקסונומיה

 

"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!" (שבת, פח ע"ב).
 

דברי רבי יהושע בן לוי מתארים את אחד משלושת ה"ויכוחים" שקיימו המלאכים עם הקב"ה המובאים במדרש תהלים (בובר, ח ב') בשם רבי: "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. אמר רבי מצינו בשלשה מקומות שהיו המלאכים מדיינין כנגד הקדוש ברוך הוא, באדם, במתן תורה, ובמשכן וכו'". דברי רבי יהושע בן לוי מתייחסים למתן תורה אך אנו נייחד את השורות הבאות לדיון ב"ויכוח" המכונה "באדם" שלא מוזכר בסוגייתנו שגם בו טענו המלאכים "מה אנוש כי תזכרנו".

"... באדם כשבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, נמלך במלאכים, ואמר להם נעשה אדם, אמרו לו מה אנוש כי תזכרנו, אמר להם מחר תראו חכמתו, כיון שבראו מה עשה הקדוש ברוך הוא, כינס כל חיה ובהמה ועוף לפני מלאכי השרת, התחיל שואל להם מה שמו של זה, ולא היו יודעין, אמר להם מבקשים אתם לידע חכמתו של זה, שאני שואל אותו יאמר לי שמותם, ויקרא שמות לכלם, מה עשה הקדוש ברוך הוא, העביר כל מין ומין לפני אדם, שנאמר ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה, אמר ר' אחא והלא כבר נאמר ויעש אלהים את חית הארץ, ומה תלמוד לומר ויצר, אלא להלן כתיב ויעש, וכאן כתיב ויצר, לשון כינוס, כענין שנאמר כי תצור אל עיר. ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכי אין הכל צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שכתוב לראות, מה לראות, אלא להראות למלאכי השרת חכמתו של אדם, ומה שמו שהתקין הקדוש ברוך הוא שיקרא שם לכל דבר, אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה מה שמך, אמר לו לי נאה להקראות אדם, שנבראתי מן האדמה, אמר לו אני מה שמי, אמר לו אתה נאה להקרא אדני, שאתה אדון לכל, לכך נאמר אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון, מיד אמר להם הקדוש ברוך הוא ראו מה חכמתו, ואתם אומרים מה אנוש כי תזכרנו. וכן במתן תורה וכו'".

מדרש זה מתאר את אופן נתינת שמות הברואים על ידי האדם והדברים מבוססים על הפסוקים בבראשית (ב י"ט-כ'): "וַיִּצֶר ה' אֱלֹקים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ".
 

מבוא

מזה אלפי שנים שואף האדם לארגן את עולם המושגים שלו באופן סיסטמטי ובכלל זה גם את עולם הצמחים ובעלי החיים שהוא הכיר. בהיסטוריה של תורת המיון אנו לומדים על שיטות מיון שונות ומשונות. לדוגמה, אחת משיטות המיון בעבר הייתה על פי תרומת היצורים לחיי האדם ולכן הם חולקו למועילים, מזיקים או כאלה שאינם מועילים אך גם אינם מזיקים. מדע הטקסונומיה המודרני מחלק את היצורים החיים על פי מידת הקרבה ה"משפחתית" ביניהם וזו מוערכת על פי הדמיון האנטומי והמורפולוגי ביניהם ובעשורים האחרונים גם בעזרת הקרבה הגנטית. על פי גישה זו נכללים בכל קבוצה מינים שעל פי ההשערה חולקים אב מוצא משותף. המודל המתאר את גישה זו הוא עץ ההולך ומתפצל לענפים וענפי משנה. בכל רמת התפצלות יכללו בקבוצה משותפת הענפים היוצאים מענף ראשי אחד.

 

כל עיגול בשרטוט מתאר קבוצה טקסונומית אחת אלא שהעיגול הירוק מייצג קבוצה ראשית והעיגולים האדומים והכחולים קבוצות משניות או מצומצמות יותר בהיררכיה הטקסונומית.
 

המיון על פי התורה

התורה (חלוקה זו נמצאת, להבדיל, גם בתרבויות אחרות) מחלקת את בעלי החיים לשלוש קבוצות גדולות על פי בית גידולם:

1. בעלי חיים מימיים. 2. בעלי חיים מעופפים. 3. בעלי חיים יבשתיים. חלוקה זו היא חלוקה אקולוגית ואיננה חופפת את החלוקה הטקסונומית המקובלת היום. למשל: הלוויתן והעטלף נכללים בקבוצה משותפת, היונקים, למרות שבית גידולו של הלוויתן הוא האוקיינוסים והעטלף מעופף. שלושת הקבוצות מתחלקות לשתי תת קבוצות באופן שהאחת שומרת על שמה הקודם, אלא שבמובן צר יותר, והשנייה מוסיפה לשמה את השם "שרץ". במקביל לשלוש הקבוצות שמנינו מתווספות שלוש קבוצות: 1. שרץ המים. 2. שרץ העוף. 3. שרץ הארץ.

בשני מקומות בתורה הכתובים מחלקים את בעלי החיים לקבוצות ובשניהם הם נעזרים בחלוקה זו:

א. בפרשת הבריאה בפסוקים בהם נמנו היצורים שנבראו בימים השונים:

ביום החמישי: 1. שרץ המים. 2. דגים. 3-4. עופות כקבוצה כללית.

"וַיּאמֶר אֱלֹקים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ" (בראשית, א כ'-כ"ב).

ביום הששי: 5. חיות ובהמות. 6. שרץ הארץ.

"וַיּאמֶר אֱלֹקִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקים כִּי טוֹב" (בראשית, א כ"ד-כ"ה).

ב. בפרשת שמיני (ויקרא, יא) מחולקים בעלי החיים לקבוצות לצורך אבחנה בין הטהורים לאכילה ושאינם טהורים וכן לצורך אבחנה בין אלו שמטמאים במותם לכאלה שאינם מטמאים. גם כאן אנו מוצאים את ששת הקבוצות:

1. חיות ובהמות (פסוקים ב'-ח', ל"ט-מ').
"דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ".

2. חיות המים (ט'-י"ב).
"אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ".

3. שרץ המים (י').
"וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם".

4. עופות (י"ג-י"ט).
"את אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה".

5. שרץ העוף (כ'-כ"ג).
"כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם. אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לא לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ"

6. שרץ הארץ (כ"ט-ל"ח, מ"א-מ"ד).
"וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ".

חלוקה זו איננה חדה ולעיתים יצורים עשויים לעבור מקבוצה לקבוצה ועל כך ראו במאמר "אכל פוטיתא לוקה ארבע".
 

הטקסונומיה הביולוגית המודרנית

השיטה המקובלת היום נוסחה על ידי לינאוס (1707-1778) שהיה בוטנאי, רופא וזואולוג שבדי. לינאוס מיין את האורגניזמים בשיטה סיסטמטית או טקסונומית. הוא מיין את האורגניזמים לפי מידת יחסי הקרבה ביניהם. מינים שיש להם אב מוצא משותף נחשבים קרובים והם יסווגו בקבוצה משותפת. ההיררכיה של הקבוצות היא על פי הסדר הבא: ממלכה, מערכה, מחלקה, סדרה, משפחה, סדרה, סוג, מין. המין מתחלק לתת מינים ולזנים ולמופעים שונים. קבוצות מיון נוספות כמו על ממלכה, תת מערכה, תת סדרה וכד' הופיעו מאוחר יותר.

מינים הנכללים בסוג משותף יהיו דומים זה לזה יותר מאשר מינים הנמצאים באותה משפחה משום שהמרחק ביניהם ואב המוצא המשותף קצר יותר. מקובל להעניק לכל מין ביולוגי שני שמות: שם הסוג ושם המין. למשל: חתול ביצות כאשר החתול הוא שם הסוג ו"ביצות" מציין את שם המין. מינים נוספים בסוג זה הם חתול חולות, חתול הבית וכו'(1).



 
 צילם: André Karwath


(1) קבוצת המיון "סוג" כוללת מספר מינים ולכן לא ניתן לומר ראיתי בסיור 20 סוגים של ציפורים אלא ראיתי 20 מינים.

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר