הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ופליגא ד..."
חגיגה כד ע"א
הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה.
מנא הני מילי? - אמר רבי חנין: דאמר קרא +במדבר ז'+ כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת - הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת.
מתיב רב כהנא: הוסיף רבי עקיבא: הסלת והקטרת והלבונה והגחלים, שאם נגע טבול יום במקצתו - פסל את כולו. והא דרבנן היא! ממאי - מדקתני רישא: העיד רבי שמעון בן בתירא על אפר חטאת שנגע הטמא במקצתו, שטימא את כולו. וקתני: הוסיף רבי עקיבא! -
אמר ריש לקיש משום בר קפרא: לא נצרכא אלא לשירי מנחה. דאורייתא, צריך לכלי הכלי מצרפו, שאין צריך לכלי - אין כלי מצרפו, ואתו רבנן וגזרו דאף על גב דאינו צריך לכלי - כלי מצרפו.
תינח סלת, קטורת ולבונה מאי איכא למימר? -
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כגון שצברן על גבי קרטבלא.
דאורייתא, יש לו תוך מצרף, אין לו תוך - אינו מצרף,
ואתו רבנן ותיקנו דאף על גב דאין לו תוך - מצרף.
ופליגא דרבי חנין אדרבי חייא בר אבא. דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מעדותו של רבי עקיבא נשנית משנה זו.
1.
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק יב הלכה ז:
אחר שנגמר הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה, כיצד כלי שהוא מלא פירות פרודין זה מזה כגון צימוקין וגרוגרות ונגעה טומאה באחד מהן, נטמא כל מה שבכלי לקדש אבל לא לתרומה, וכל המעלות של דבריהם הם,
ורמז יש למעלה זו בתורה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת אמרו חכמים כל מה שבכף הרי הוא כגוף אחד, אפילו שאין לו תוך מצרף מה שעליו לקדש, כגון שהיו צבורין ע"ג הלוח או ע"ג העור אף על פי שאין הפירות נוגעין זה בזה.
2.
כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק יב הלכה ז:
[ז] ומ"ש וכל המעלות של דבריהם הם וכו'. שם (ע"ב) הכלי מצרף מה שבתוכו וכו'. מנא ה"מ אמר רבי חנין דאמר קרא כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת כלומר והויא דאורייתא וכו' ופליגא [דרבי חנין] אדרבי חייא בר אבא אמר ר"י דאמר וכו' מעדותו של ר"ע נשנית משנה זו כלומר והויא מדרבנן.
ופסק רבינו כר"י משום דהוא מריה דגמרא טפי מרבי חנין
ומ"מ קרא דאייתי רבי חנין כתבו רבינו לרמז בעלמא. ומ"ש אפילו שאין לו תוך מצרף מה שעליו וכו'. שם:
כלומר, הרמב"ם פוסק כרבי יוחנן ולא כרבי חנין. ונימוקו הוא, שרבי יוחנן נחשב כ"מריה דגמרא". כלומר, יש אמוראים שהלכה כמותם לא בגלל זמנם ["הלכה כבתראי"] אלא על פי מעמדם הייחודי. לרבי יוחנן היה מעמד מיוחד, הוא נחשב בעל הגמרא!
והוא מוסיף שהפסוק שמובא על ידי רבי חנין משמש רק כרמז ומתאים גם לדברי רבי יוחנן שסובר שהדין הוא מדרבנן.
3.
וראה מה שכתבתי על הסוגיה המקבילה - מסכת פסחים דף יט.
להלן מובאים גם קטעים זהים שהובאו לעיל.
בגמרא:
נפק רב אשי, ואי תימא רב כהנא, דק ואשכח, הא דתנן: הכלי מצרף את מה שבתוכו לקודש, אבל לא לתרומה, והרביעי בקודש פסול והשלישי בתרומה.
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מעדותו של רבי עקיבא נשנית משנה זו, (דתניא): +מסורת הש"ס: [דתנן]+ הוסיף רבי עקיבא הסולת והקטורת והלבונה והגחלים, שאם נגע טבול יום במקצתן - פסל את כולן. רביעי - אין, חמישי - לא. שלישי - אין, רביעי - לא. אלמא קסבר: צירוף דרבנן.
ופליגא דרבי חנין, דאמר: צירוף דאורייתא, שנאמר +במדבר ז+ כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת - הכתוב עשה כל מה שבכף - אחת.
הגמרא מציינת מחלוקת האם "צירוף" הוא מדאורייתא או מדרבנן. הכוונה היא שאם נגעה טומאה במאכל שנמצא בתוך הכלי אזי יש "צירוף" וכל שאר המאכלים שבכלי גם נטמאים, והמחלוקת היא האם ה"צירוף" הזה הוא מדין תורה או דין מדרבנן.
4.
הגמרא מציינת את המחלוקת בניסוח:
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מעדותו של רבי עקיבא נשנית משנה זו, (דתניא): +מסורת הש"ס: [דתנן]+ הוסיף רבי עקיבא הסולת והקטורת והלבונה והגחלים... אלמא קסבר: צירוף דרבנן.
ופליגא דרבי חנין, דאמר: צירוף דאורייתא, שנאמר +במדבר ז+ כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת - הכתוב עשה כל מה שבכף - אחת.
כלומר, שרבי יוחנן סובר "צירוף דרבנן" ו"פליגא" על רבי חנין שאמר "צירוף דאורייתא"
5.
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק יב הלכה ז:
אחר שנגמר הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה, כיצד כלי שהוא מלא פירות פרודין זה מזה כגון צימוקין וגרוגרות ונגעה טומאה באחד מהן, נטמא כל מה שבכלי לקדש אבל לא לתרומה, וכל המעלות של דבריהם הם, ורמז יש למעלה זו בתורה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת אמרו חכמים כל מה שבכף הרי הוא כגוף אחד, אפילו שאין לו תוך מצרף מה שעליו לקדש, כגון שהיו צבורין ע"ג הלוח או ע"ג העור אף על פי שאין הפירות נוגעין זה בזה.
הרמב"ם פוסק ש"צירוף דרבנן" כדברי רבי יוחנן.
6.
ויש להקשות: הרב קאפח בספרו [כתבים, ב] מוכיח ששיטת הרמב"ם היא שיש לפסוק תמיד כמו האמורא שמוזכר אחרי הביטוי "ופליגא".
וקשה: כאן בפשטות הרמב"ם לא פוסק כרבי חנין שמוזכר אחרי הביטוי "ופליגא".
7.
וכך אומר ה"כסף משנה":
כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק יב הלכה ז:
[ז] ומ"ש וכל המעלות של דבריהם הם וכו'. שם (ע"ב) הכלי מצרף מה שבתוכו וכו'.
מנא ה"מ אמר רבי חנין דאמר קרא כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת
כלומר והויא דאורייתא וכו'
ופליגא [דרבי חנין] אדרבי חייא בר אבא אמר ר"י דאמר וכו' מעדותו של ר"ע נשנית משנה זו
כלומר והויא מדרבנן.
ופסק רבינו כר"י משום דהוא מריה דגמרא טפי מרבי חנין
ומ"מ קרא דאייתי רבי חנין כתבו רבינו לרמז בעלמא. ומ"ש אפילו שאין לו תוך מצרף מה שעליו וכו'. שם:
משמע ממנו בפירוש שהיתה לרמב"ם גירסא הפוכה בסוגייתנו:
"אמר רבי חנין..." – ומשמע שצירוף הוא דאורייתא...
"ופליגא אדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן" - שצירוף הוא מדרבנן.
[הערה: ולפי הנ"ל יוצא שתיקון הגירסא של "פרוייקט השו"ת" - "דרבי חנין" - לא נכון]
ואם אמנם כך הרי יוצא שהלכה שצירוף הוא מדין דרבנן, וכפי שיטת החכם שמוזכר אחרי "ופליגא", שהוא "רבי יוחנן" - שצירוף הוא מדרבנן, ולכן כך פסק הרמב"ם!
7.1
אלא שהרב קאפח עצמו מפלפל הרבה בעניין [דבריו מובאים גם ב"כתבים" ב, וגם ב"ברקאי", הוצאת מפעל רבנים ובני תורה", ירושלים [?] עמוד 112 ואילך], בגלל הקושי שהזכרנו לעיל. והוא אומר שלכל הדעות [גם לרב חנין] דין צירוף הוא דין דרבנן, אלא שלרב חנין זו גזירה קדומה שיש לה אסמכתא בפסוק... [והוא אומר במפורש שאינו מסביר כ"כסף משנה"].
8.
וראוי לציין שה"כסף משנה" מסביר שהלכה כרבי יוחנן לא בגלל הביטוי "ופליגא" אלא בגלל שרבי יוחנן נחשב כגדול יותר - "מריה דגמרא" - מרב חנין.
9.
ולחידושו של הרב קאפח נראה להוסיף, שהסיבה, שהרמב"ם סובר שיש לפסוק כחכם שמוזכר אחרי הביטוי "ופליגא" היא, כיון ש"עורך הגמרא" [שיהיה מי שיהיה ובאיזה דור שיהיה] הכריע שכך ההלכה ולכן השתמש ב"קוד" זה!
