הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
גזירה מצומצמת וגזירה "רחבה"
חגיגה כג ע"א
הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש. קודש מאי טעמא לא - משום מעשה שהיה. דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באחד שהיה מעביר חבית של יין קודש ממקום למקום, ונפסקה רצועה של סנדלו, ונטלה והניחה על פי חבית, ונפלה לאויר החבית, ונטמאת. באותה שעה אמרו: הנושא את המדרס נושא את התרומה, אבל לא את הקדש. - אי הכי תרומה נמי! - הא מני - רבי חנניה בן עקביא היא, דאמר: לא אסרו אלא בירדן ובספינה, וכמעשה שהיה. - מאי היא? - דתניא: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה, ולא יעמוד בצד זה ויזרקם לצד אחר, ולא ישיטם על פני המים, ולא ירכב על גבי בהמה, ולא על גבי חבירו, אלא אם כן היו רגליו נוגעות בקרקע. אבל מעבירן על גבי הגשר ואינו חושש. אחד הירדן ואחד שאר הנהרות. רבי חנניה בן עקביא אומר: לא אסרו אלא בירדן, ובספינה, וכמעשה שהיה. מאי מעשה שהיה? דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה, ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה. באותה שעה אמרו: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן בספינה. איבעיא להו: סנדל טמא, סנדל טהור מהו? חבית פתוחה, חבית סתומה מהו? עבר ונשא מהו? רבי אילא אמר: אם עבר ונשא - טמא, רבי זירא אמר: עבר ונשא - טהור.
מבנה הסוגיה:
הדגשה על המבנה ולא על התכנים הענייניים:
1.
הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש. קודש מאי טעמא לא -
מדוע גזרו דווקא לגבי קודש [שלא ישא קודש] ולא לגבי תורמה.
2.
משום מעשה שהיה.
עונה הגמרא שהגזירה היא בגלל מקרה שהיה:
דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באחד שהיה מעביר חבית של יין קודש ממקום למקום,
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף כג עמוד א
ונפסקה רצועה של סנדלו, ונטלה והניחה על פי חבית, ונפלה לאויר החבית, ונטמאת.
כלומר היה מקרה שהתרחש בפועל שחבית של יין קודש נטמאה על ידי "נושא מדרס"!
2.1
באותה שעה אמרו: הנושא את המדרס נושא את התרומה, אבל לא את הקדש. -
בגלל אותו מקרה קבעו חכמי אותו דור את האיסור שבמשנתנו. לא ידוע מתי התרחש המקרה ומיהם שקבעו את האיסור ושעליהם נאמר "באותה שעה אמרו". בגמרא במסכת סנהדרין מוזכר הביטוי "באותה שעה אמרו" על הסנהדרין בימי ינאי המלך, וכך נראה שמדובר תמיד על גזירה שנגזירה על ידי הסנהדרין.
אמנם בקטע הנ"ל לא נראה כל כך ששמואל התכוון לדור קדום כל כך, ואולי באמת המקרה התרחש בימיו[?].
3.
אי הכי תרומה נמי! -
הגמרא מקשה: הרי הגזירה מתאימה גם על תרומה ולא רק על קודש.
הגמרא בשאלתה יוצאת מנקודת הנחה שראוי לגזור גזירה גם על סמך חשש עתידי מה עלול להתרחש בעתיד, וגם אם לא ארע כדבר זה כבר בעבר.
4.
עונה הגמרא שמשנתנו מתאימה לשיטת רבי חנניה בן עקביא, שגזרו רק על מקרה דומה לגמרי למקרה שכבר נכשלו בו בעבר!
הא מני - רבי חנניה בן עקביא היא, דאמר: לא אסרו אלא בירדן ובספינה, וכמעשה שהיה. -
5.
מאי היא? -
הגמרא מביאה את הדוגמא שגזרו גזירה רק על מה שדומה למה שקרה בעבר:
דתניא: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה, ולא יעמוד בצד זה ויזרקם לצד אחר, ולא ישיטם על פני המים, ולא ירכב על גבי בהמה, ולא על גבי חבירו, אלא אם כן היו רגליו נוגעות בקרקע. אבל מעבירן על גבי הגשר ואינו חושש. אחד הירדן ואחד שאר הנהרות.
5.1
רבי חנניה בן עקביא אומר: לא אסרו אלא בירדן, ובספינה, וכמעשה שהיה.
רבי חנניה בן עקביה חולק על תנא קמא וסובר כדברינו לעיל בפתיחה לסעיף 5.
5.2
בברייתא לעיל המחלוקת לגבי היקף הגזירה היא בין תנא קמא לרבי חנניה. ורבי חנניה שמצמצם את הגזירה מסתמך על אותו עיקרון, שגוזרים רק על מקרה שדומה לגמרי למקרה שכבר ארע בעבר:
5.3
בברייתא הנ"ל לא מוזכר הביטוי "באותה שעה אמרו" כי לא מדובר על סנהדרין אלא על מחלוקת תנאים אם יש לגזור. אבל בכל זאת מלשונו של רבי חנניה "לא אסרו..." משמע שלא כדברינו!
6.
מאי מעשה שהיה?
דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה, ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה. באותה שעה אמרו: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן בספינה.
7.
איבעיא להו: סנדל טמא, סנדל טהור מהו? חבית פתוחה, חבית סתומה מהו? עבר ונשא מהו? רבי אילא אמר: אם עבר ונשא - טמא, רבי זירא אמר: עבר ונשא - טהור.
8.
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק יב הלכה ג:
הנושא את המדרס מותר לו לישא עמו תרומה כאחד והואיל ואין הנושא נוגע בתרומה ולא תרומה נוגעת במדרס הרי היא טהורה אבל לא הקדש אף ע"פ שלא נגע בו,
מעשה היה באחד שנשא חבית של קדש טמאה במדרס שנשא עמה באותה שעה גזרו שהנושא את המדרס לא ישא את הקדש, ולא גזרו אלא במדרס עם הקדש כמעשה שהיה,
ואם עבר ונשא הואיל ולא נגע בקדש הרי הקדש טהור.
הרמב"ם פוסק כבסעיפים 2-2.1 לעיל.
וכרבי זירא בסעיף 7 לעיל.
9.
כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק יב הלכה ג:
[ג] ומ"ש וטמאה במדרס שנשא עמה אינו מדוקדק דהא בגמ' (דף כ"ב ע"ב) הכי אמרי' קדש מ"ט לא משום מעשה שהיה דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באחד שהיה מעביר חבית של יין [קודש] ממקום למקום ונפסקה רצועה של סנדלו ונטלה והניחה ע"פ החבית ונפלה לאויר החבית ונטמאת באותה שעה אמרו הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש הרי שנטמאה במדרס שנפל לאויר חבית לא במדרס שנשא עמה.
ועוד יש לדקדק עליו דאמרינן בגמרא א"ה תרומה נמי הא מני רבי חנניא בן עקביא היא דאמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה מאי היא דתניא לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בנהר ובספינה וכו' ולא ישיטם על פני המים וכו'
רבי חנניא בן עקביא אומר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה
ורבינו פסק כאן כרבי חנניא בן עקביא דלא אסרו אלא כמעשה שהיה בקדש אבל לא בתרומה
הוא מסביר שפסק הרמב"ם מתאים לדברי הגמרא שהפסק בסעיף 2.1 מתאים לשיטת רבי חנניה בן עקביא בסעיפים 4 ו 5.1 לעיל.
10.
ובפרק עשירי מהלכות פרה פסק כת"ק
10.1
ה"כסף משנה" מתכוון לפסק הרמב"ם הבא:
רמב"ם הלכות פרה אדומה פרק י הלכה ב:
"ממלא אדם מים ומניחן אצלו בלא קידוש כל זמן שירצה ואין בכך כלום, ומוליכן ממקום למקום ומעיר לעיר ונותן עליהן אפר ומקדשן בכל עת שירצה, וכן המים המקודשין מניחן אדם אצלו ימים ושנים ומזה מהן בכל יום שהוא צריך עד שיתמו ומוליכן ממקום למקום ומעיר לעיר, ומשמר אדם אפר פרה אצלו ומוליכה ממקום למקום ומעיר לעיר,
פעם אחת הוליכו כלי שהיה בו מי חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מן המת בקרקע הספינה ונטמאו המים,
באותה שעה גזרו ב"ד הגדול שאין מעבירין מי חטאת ולא אפר חטאת בנהר ובספינה ולא ישיטם על פני המים ולא יעמוד בצד הנהר מכאן ויזרקם לצד השני אבל עובר הוא אדם במים עד צוארו ובידו אפר פרה או מים מקודשין, וכן אדם וכלים הריקנים שהן טהורין לחטאת, ומים שנתמלאו לחטאת ועדיין לא נתקדשו מעבירין אותם בנהר בספינה. +/השגת הראב"ד/ ואין בכך כלום ומוליכן וכו'. א"א ובלבד שיהיו שמורים ולא יהיה בהם היסח הדעת.+"
כאן הרמב"ם פסק כתנא קמא של רבי חנניא [חנניה] בן עקביא - בכל מים ולא רק במי הירדן.
10.2
ברמב"ם מודגש שהגזירה היתה של "בית הדין הגדול" - כדברינו בסעיף 2.1
11.
הוא מיישב את הסתירה לכאורה ברמב"ם, שפעם פסק כרבי חנניה ופעם פסק כ"תנא קמא".
וי"ל שטעמו משום דהכא סתם לן תנא כרבי חנניא בן עקביא והתם סתם לן בפ"ט דפרה כת"ק
הוא טוען שמשנתנו שהיא "סתם משנה" מתאימה לדעת רבי חנניה - כהסבר הגמרא. וההלכה ב"פרה אדומה" היא כ"סתם משנה" אחרת.
12.
וקצת קשה: יוצא שיש סתירה בין שתי משניות שכל אחת מהן היא "סתם משנה"?
13.
ויש לנו לומר ראה רבינו דבריו של רבי חנניא בן עקביא בנושא את המדרס ודבריו של ת"ק במעביר בנהר וכדאמרינן בפרה.
הוא מסביר שיש לרמב"ם סיבה לפסוק כפי שפסק!
14.
ונראה להסביר: במקרה של פרה אדומה - בסעיף 6 - מי שגזר היו "בית הדין הגדול" - כדברי הרמב"ם, ושם הרמב"ם פוסק לפי "תנא קמא" - לחומרא - לפי הכלל שהלכה כ"תנא קמא" נגד מי שחולק עליו. והבית הדין הגדול היה יכול לגזור גזירה "רחבה".
14.1
אבל לגבי האמור במשנתנו הגמרא עצמה אמרה: "הא מני - רבי חנניה בן עקביא היא". כלומר, כנראה ששתי הגזירות נגזרו בפועל בהיקף שונה. באחת גזרו בהיקף מצוצמם - במשנתנו - וכרבי חנניה, ובאחת - באפר פרה אדומה - גזרו בהיקף רחב - כדעת תנא קמא.
ובמשנתנו שהגזירה היא מצומצמת - כרבי חנניה - כי כנראה היא נגזרה על ידי בית דין מאוחר יותר ולא על ידי בית הדין הגדול, וגזירותיו מצומצמות יותר!
15.
וראה הסבר שונה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קסד.
ומ"ש ואם עבר ונשא וכו' טהור. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כמאן דמיקל דמילתא דרבנן היא:
