הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"אחרים אומרים"

חגיגה ז ע"א

ואין נראין חצאין כו'. סבר רב יוסף למימר: מאן דאית ליה עשרה בנים לא ליסקו האידנא חמשה ולמחר חמשה.
אמר ליה אביי: פשיטא, הי מינייהו משוית להו פושעים והי מינייהו משוית להו זריזין! אלא קרא למאי אתא - לכדאחרים.
דתניא, אחרים אומרים: המקמץ, והמצרף נחשת, והבורסי - פטורין מן הראייה, שנאמר +דברים ט"ז+ כל זכורך - מי שיכול לעלות עם כל זכורך, יצאו אלו שאין יכולין לעלות עם כל זכורך. 

1.
מאביי משמע שפוסק כמו שיטת "אחרים" בברייתא.

2.
רמב"ם הלכות חגיגה פרק ב הלכה ב:

המקמץ והוא שמלאכתו לקבץ צואת כלבים וכיוצא בהן לעבד העורות או לרפואה, וכן המצרף נחשת במחצב שלו והעבדנין, אף על פי שהן מאוסין מפני מלאכתן הרי אלו מטהרין גופן ומלבושן ועולין בבלל /בכלל/ ישראל ליראות.

הרמב"ם לא פוסק כאחרים בברייתא.

3.
כסף משנה הלכות חגיגה פרק ב הלכה ב:

[ב] המקמץ וכן המצרף נחשת במחצב שלו והעבדנין וכו'. שם (דף ד') בברייתא אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורים מן הראייה שנאמר כל זכורך יצאו אלו שאינן ראויים לעלות עם כל זכורך כלומר מפני שריחן רע. ומשמע לרבינו דכיון דבלשון אחרים מיתניא משמע דרבנן פליגי עלייהו ומחייבי ונקטינן כוותייהו

הוא מסביר שהרמב"ם סובר שיש חכמים שחולקים על "אחרים" בברייתא.

3.1
ויש לעיין האם כוונתו [שיש חכמים אחרים שחולקים אע"פ ששמם לא מוזכר] מפני שמוזכר כאן הביטוי "אחרים", או מפני שכך הכלל תמיד שאם מוזכר שם חכם בתחילת משנה/ברייתא הרי שבא ללמד שחכמים ["רבים"] חולקים על אותו חכם.

3.2

ואף על גב דבגמ' אמרינן ואלא קרא למאי אתא לכדאחרים לא מכרעא מילתא דליהוי הלכתא כוותייהו דאיכא למימר דרבנן דפליגי עלייהו דרשי ליה לדרשא אחריתי.

והרי מפשט מהלך הגמרא משמע שאביי כן פוסק כ"אחרים". בכל אופן אין הכרח שכך הלכה, מכיוון שניתן לומר שחכמים מפרשים באופן שונה!

3.3
דבריו קצת קשים ובאמת הוא מביא גם פירוש אחר:

והר"י קורקוס ז"ל כתב דאחרים לא ממעטי להו אלא בעודם במאיסותם מפני שאינם יכולים לעלות עם כל זכורך אבל כשיטהרו מלבושיהם הרי הם כשאר כל אדם:

4.
"אחרים" הוא רבי מאיר אחרי שחכמים בדורו "החרימו" אותו. אבל יש גם חכמים אחרים שמכונים כ"אחרים".

ראה "מתיבתא", הערות ג, ו.

4.1
אולי ניתן להסביר שהשימוש בביטוי "אחרים" בא ללמדנו שמלכתחילה לא פסקו כמותם בוודאות, ועורך הברייתא נתן רשות לחכמי הדורות לקבוע כיצד לפסוק. ולכן רשאי הרמב"ם - מכח סברא - לפסוק שלא כ"אחרים" למרות שאביי כן הסתמך על "אחרים".