סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"למאי נפקא מינה"

חגיגה ו ע"ב


בעי רב חסדא: האי קרא היכי כתיב: +שמות כ"ד+ וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת - כבשים, ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים, או דלמא אידי ואידי פרים הוו? - למאי נפקא מינה? -
מר זוטרא אמר: לפיסוק טעמים.
רב אחא בריה דרבא אמר: לאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר. מאי, פרים הוו או כבשים הוו? - תיקו

1.
רב חסדא מעורר "בעיה", האם העולות שהקריבו בני ישראל במדבר סיני כללו גם פרים.

2.
ועל כך שואלת הגמרא "למאי נפקא מינה", כלומר מדוע שאלת רב חסדא חשובה.

2.1

לגבי תשובת הגמרא ראה להלן בסעיף 9.

3.

של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף:

קעד.
היכי דמי. כל 'היכי דמי' שואל באיזה נושא נאמר הדין הזה. כלומר, מהו הנושא שבו הדין הזה.
ולפעמים היכי דמי פירושו: למאי נפקא מינה, כגון שהנושא ידוע, ושואל למאי נפקא מינה, כלומר מה לי שיהיה כך. עיין פרק הגוזל עצים (בבא קמא קז ב) בעי רמי בר חמא ואמר היכי דמי, ופירש רש"י ז"ל (ד"ה והיכי דמי) [כלומר], למאי נפקא מינה.

משמע ממנו שלפעמים הביטוי "היכי דמי" דומה לביטוי "למאי נפקא מינה" ומשמעותו "מה לי שיהיה כך" - באיזה מקרה מדובר שעליו נוכל להחיל את הדין [האם כוונתו להלכה למעשה?]
כלומר, לכל "עניין" יש לחפש ההיבט הלכתי כלשהו.

4.

של"ה - כללי התלמוד (יט) כלל עיון:

ועל זה אמרו רבותינו ז"ל בידיעת תכלית המאמר ההוא, 'מאי נפקא מינה', 'למאי הלכתא'.
כלומר, מהו התועלת היוצא לנו מזה המאמר, כי בודאי לכל מאמר ומאמר ולכל סיפור וסיפור הבאים בתורתינו הקדושה ובתלמוד יש לו תכלית מה, ויצא לנו תועלת או לגוף או לנפש או לשניהם יחד [כל שכן בדינים אשר באו בהם, כי כל דבר שאינו לתכלית מה היא פועל בטל], (כמו שכתוב) [וכתיב] (דברים לב, מז) 'כי לא דבר רק הוא מכם'.

כאן הוא מוסיף [ואולי בזה הוא חולק על ההסבר הקודם], שהתשובה לשאלת "מאי נפקא מינה" יכולה להיות מכל סוג ולא רק תשובה הלכתית אלא אף שאלה/תשובה "פילוסופית"-רוחנית.

5.

תוספות מסכת חגיגה דף ו עמוד ב:

מאי נפקא מינה - כלומר מאי דהוה הוה
וכן פריך בפ"ק דיומא (דף ה: ושם) גבי כיצד הלבישן
ובפסחים (צו.) גבי אימורי פסחים
ובסנהדרין (דף טו: ושם) גבי שור סיני בכמה לא בעי משום דסבירא לאלופי דורות משעה
ובע"ז פרק שני (דף לד.)
ובתענית (דף יא:) גבי במה שמש משה כל ימי המלואים דלא פריך ליה התם נמי למיסבר קראי לפי שלא מצינו בגדי כהונה רק לאהרן ובניו ועוד דאכתי לא נתחנכו הבגדים דבעינן עלייהו הזאה ונפקא מינה לעבוד במלואים בלא הזאת בגדים.
לפסוקי טעמא - ולא דמי לה' מקראות שאין להן הכרע (יומא דף נב.) ולא אזלינן בתר פסוקי טעמא התם לא מצי קאי רק לחד מינייהו דאין משמעות שתיהן שוה אבל הכא מצי קאי לתרווייהו.

ראה על הנ"ל ועל תוס' הנ"ל - גם מה שכתבתי על מסכת חולין דף יז:

6.

"דרוש וקבל שכר"

בגמרא:

בעי רבי ירמיה: אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ, מהו? אימת? אילימא בשבע שכבשו, השתא דבר טמא אישתרי להו, דכתיב: +דברים ו'+ ובתים מלאים כל טוב, ואמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב: כתלי דחזירי, בשר נחירה מבעיא? אלא לאחר מכאן; ואיבעית אימא:

הגמרא מציגה בעיה לגבי בשר נחירה [שלא נשחט] בתקופת כניסת ישראל לארץ ישראל. עניין זה לא רלוונטי כלל לימינו וממילא לא מוזכר בהלכה.

6.1

רש"י מסכת חולין דף יז עמוד א:

שהכניסו ישראל - .... ודרוש וקבל שכר הוא שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר.

רש"י מחדש חידוש: גם דבר שלא משפיע על ההלכה בימינו אלא מדובר בדבר הלכתי נקודתי בתקופה היסטורית מן העבר יש ללמוד אותו כדי "לעמוד על האמת". / [היסטוריה] /

6.2

והרא"ש חולק על רש"י ואומר:

רא"ש מסכת חולין פרק א סימן כג :

בעי ר' ירמיה איברי בשר נחירה שהכניסו עמהם לארץ ישראל מהו. וקאי בתיקו. פירש רש"י דרוש וקבל שכר הוא דצריכין אנו לעמוד על האמת אע"פ שכבר עבר.
ולא נהירא לי
דדוקא למיסבר קראי דרשינן אע"פ שכבר עבר.
אבל לקבוע בעיא בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכחן
. והכי אמרינן בפ"ק דיומא (דף ה ב) כיצד הלבישן כו' כיצד הלבישן מאי דהוה הוה. אלא כיצד מלבישן לעתיד לבא. לע"ל לכשיבאו אהרן ובניו ומשה עמהן. אלא כיצד מלבישן למיסבר קראי בצוואה כתיב וכו'.
ונראה לי דנפקא מינה בבעיא זו לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן היה לו מאותו המין שהיה אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שנתותר בידו. אי נמי כגון שרצו ב"ד לאסור דבר אחד כמו שאסרו גבינות העובדי כוכבים ושלקות וכיוצא בהן אם אסור מה שיש לו ממנו מאותו המין ביד ישראל:

הרא"ש סובר שהעיקרון של "דרוש וקבל שכר" קיים רק בביאור פסוקים ולא בדיון הלכתי מסוג "בעי" – הצגת שאלה הלכתית.

ולכן הוא אומר, שיש נפקות לבעיה זו גם להלכה ממש.

וראה עוד: "מתיבתא", הערה יט, וב"ילקוט ביאורים", עמוד רטז-ריז.

7.

כדברי הרא"ש משמע גם מדברי תוס' מסכת חגיגה:

[ושם הבאתי את דברי התוס' בסוגייתנו - מסכת חגיגה דף ו:]

תוספות מסכת חגיגה דף ו עמוד ב:

מאי נפקא מינה - כלומר מאי דהוה הוה וכן פריך בפ"ק דיומא (דף ה: ושם) גבי כיצד הלבישן ובפסחים (צו.) גבי אימורי פסחים ובסנהדרין (דף טו: ושם) גבי שור סיני בכמה לא בעי משום דסבירא לאלופי דורות משעה ובע"ז פרק שני (דף לד.) ובתענית (דף יא:) גבי במה שמש משה כל ימי המלואים דלא פריך ליה
התם נמי למיסבר קראי לפי שלא מצינו בגדי כהונה רק לאהרן ובניו ועוד דאכתי לא נתחנכו הבגדים דבעינן עלייהו הזאה ונפקא מינה לעבוד במלואים בלא הזאת בגדים.

גם מתוס' משמע שלגבי מדרש פסוקים - כמו בסוגיה במסכת חגיגה דף ו - אומרים "דרוש וקבל שכר" ולא צריכים לחפש עניין הלכתי שונה שנובע מהצדדים השונים של ההסבר/פרשנות/דין.

8.
דיון מעניין בכל הנושאים בש"ס שאינןםם "אקטואליים"/"ריאליים":

שו"ת בית מרדכי חלק ב סימן כג:

לפי זה אפשר לומר, כי בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה, כמו הלכות קרבנות, עבודת המקדש ודיני נפשות, כשהאמוראים, במשא ומתן של הגמרא, אומרים "הלכה כפלוני" אינם מתכוונים להכריע ולהורות בזה הלכה למעשה, אלא להביע את הסכמתם ואהדתם לדעת אחד החכמים, מעין "יפה אמר" שבלשון התוספות שהבאנו למעלה, או "ונראין דבריו" שבלשון החכמים במשנה ותוספתא.

שו"ת בית מרדכי חלק ב סימן כג:

הבעיות בגמרא בדברים שבעבר
ראינו שבמשנה ותוספתא ובמדרשות ההלכה דנו בדברים שלפני מתן תורה ואין מהן נפקא מינה למעשה. בעקבותם הלכו האמוראים, במיוחד חכמי בבל, ושאלו בעיות בדברים שבעבר שאין מהם נפקותא להוראת הלכה למעשה.
שבת כח, א: בעי רבי אליעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא טומאת אהלין, מאי קמיבעיא ליה, אמר רב אדא בר אהבה תחש שהיה בימי משה קמיבעיא ליה, טמא היה או טהור היה.
אין לשאול למה שואל ר"א את הבעיא הזאת, מאי דהוה הוה ומאי נפקא מינה בזמן הזה אם תחש שהיה בימי משה טמא היה או טהור היה, דיש לומר משום "דרוש וקבל שכר" הוא דחייבין אנו לעמוד על האמת, אעפ"י שכבר עבר" (רש"י לחולין יז, א, ד"ה שהכניסו ישראל).

9
תשובת הגמרא בסוגייתנו:

מר זוטרא אמר: לפיסוק טעמים.
רב אחא בריה דרבא אמר: לאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר. מאי, פרים הוו או כבשים הוו? - תיקו.

כלומר, לפי מר זוטרא לשאלת רב חסדא יש השפעה על אופן קריאת הפסוק. נראה לי שלפיו מדובר ב"דרוש וקבל שכר" ולא בעניין הלכתי של אופן קריאת הפסוק [ויש אומרים שגם פיסוק טעמים מוגדר כ"עניין הלכתי"]

9.1
ואילו לפי רב אחא ברור שיש לתשובה על שאלת רב חסדא היבט הלכתי.

10.
הגמרא מסיימת ב"תיקו".

11.
אם מסקנת הסוגיה היא, שעל שאלת רב חסדא אין תשובה חד משמעית ונשאר ספק, אם כן כיצד נכריע:

11.1
כיצד קוראים בתורה את הפסוק?
תשובה - יש מסורת על כך [ראה בפרשנים], ולכן אין לתשובה על שאלת רב חסדא היבט הלכתי מעשי אלא רק "דרוש וקבל שכר" [ולא כבסעיף 9].

11.2
אם אדם נדר כמובא לעיל בסעיף 9 כיצד הוא ימלא את חיובו/נדרו?

לדעתי נפסוק לחומרא - ויביא גם פרים!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר