סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 893

 

"האונן והמחוסר כיפורים צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה"

חגיגה כא ע"א


במס' פסחים צב. נאמר: ערל ישראל שמל בערב פסח טובל ואוכל את פסחו לערב. תוס' שם בד"ה ,אוכל" כותבים "תימא לריב"א דלא מצינו בשום מקום טבילה בישראל שמל אפ' מדרבנן" – שאלת התוס' מדוע הצריכה אותו הברייתא לטבול קודם אכילת הפסח, הרי לא מדובר כאן בגוי שהתגייר, שאחד משלבי הגרות היא הטבילה, מדוע ערל שמל צריך לטבול כדי שיוכל לאכול קורבן פסח, תוס' נשארים בצ"ע.

התיו"ט שם בפסחים מנסה ליישב את קושייתם העצומה של התוס' ע"פ דברי הגמ' במס' ר"ה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל אבל מפרשי המשניות, המשנה האחרונה, התפארת יעקב והרש"ש מקשים שהרי דין זה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל נאמר גם בישראל נימול שבכל רגל חייב לטהר עצמו ומה שונה ערל מכל אדם, מדוע על הערל נאמר בנפרד שעליו לטבול.

השפ"א בחדושיו על הרמב"ם בהל' קורבן פסח בפרק ו' הל' ז' כותב תרוץ נפלא על קוש' התוס' על סמך דברי משנתינו. המשנה מונה את כל הדברים בם הקודש חמור מהתרומה, והדבר האחרון הוא שהאונן ומחוסר כפורים שניהם נמצאים במצב כזה שאסור להם לאכול קודשים. המחוסר כפורים (זב,זבה, יולדת ומצורע) עד שהם לא מביאים את קרבנם הם אסורים באכילת קודשים וכך גם האונן שאינו טמא, אבל עצם האנינות מונעת ממנו לאכול קודשים שצריכים להאכל בשמחה, שני אלה כאשר סיבת העיכוב לאכילת קודשים, ואי הבאת הקורבן מסתלקים, האונן כשנקבר מתו, והמחוסר כיפורים כשהביא את קורבנו שניהם אינם יכולים לאכול קודשים עד שלא יטבלו טבילה מיוחדת לאכילת קודשים, למרות שאותו אונן לא נטמא ואותו מחוסר כפורים לא היה זקוק לטבילה. והגמ' לקמן כד: מבארת את דברי המש' כך: "האונן ומחוסר כיפורים צריכים טבילה לקודש מאי טעמא? כיון דעד האידנא הוו אסירי אצריכינהו רבנן טבילה". עצם הדבר שאותו אונן ומחוסר כיפורים אסורים בקודש דבר זה עצמו זוקק טבילה לקודש. והרי זה אחד מהחומרות שהחמירו חכמים באכילת קודשים, שכל אדם שהיה במצב כזה שהיה אסור ע"פ דין לאכול קודשים ברגע שאותה סיבה נפסקת הוא חייב לטבול טרם אכילת הקודשים.

טוען השפ"א טענה נפלאה אם האונן והמחוסר כיפורים חייבים לטבול לאכילת בשר קודש מסתבר מאד שערל שמל את עצמו יצטרך גם הוא לטבול קודם אכילת קודש, שהרי ערל אסור באכילת קודשים כדברי הגמ' במס' יבמות בפרק "הערל" ומעתה מובן היטב מדוע הברייתא בפסחים מצריכה את הערל שנימול בערב פסח לטבול כדי שיוכל לאכול את פסחו לערב שהרי לא גרע אותו ערל מאונן ומחוסר כפורים אותם הצריכו טבילה לאכילת קודש. ותרוץ זה של השפ"א, תרוץ כה פשוט הוא שהשפ"א עצמו עומד בתימא על דברי התוס' כיצד יתכן שתוס' במס' פסחים ישאירו את קושייתם בצ"ע. השפ"א מנסה ליישב את דברי התוס' בפסחים בשני אופנים: דברי משנתינו מתייחסים אך ורק לאונן ומחוסר כפורים ולא לערל כיון שלדעת התוס' שונה ערל מאונן ומחוסר כפורים או משום שהוא לעולם לא יהיה שוב ערל או משום שעצם מעשה המילה נחשב אף הוא למעשה חשוב ושוב אין לגזור על הערל שלא יוכל לאכול קודש קודם טבילה אבל מ"מ התנא של הברייתא סובר שכשם שהצריכו חכמים טבילה לאונן ולמחוסר כפורים כך גם הצריכו חכמים טבילה לערל שמל את עצמו קודם שהוא יאכל קודש.

תרוץ נוסף מתר' השפ"א שאפ' אם נניח שחכמים לא תקנו טבילה מיוחדת לערל שמל יש להצריך כל ערל שמל טבילה קודם לאכילת קודשים משום דין נוסף שהתבאר במס' חגיגה בדף יט. נאמר בגמ' כך: "החזיק בתרומה אסור בקודש" ז"א הטובל וכוונתו בטבילה כדי שיוכל לאכול מעשר או תרומה אינו יכול לאכול בשר קודש, כיון שכוונתו בטבילה היתה רק לאכול תרומה, וכדי לאכול קודש הזקיקו חכמים כוונה בטבילה. א"כ טוען השפ"א אותו ערל שעד היום היה אסור באכילת קודש, סביר להניח שנטמא כמה וכמה פעמים בקרי או במת או בשאר טומאות, כיון שאותו ערל היה אסור עד היום באכילת קודש מסתבר שכאשר הוא טבל כדי לעלות מטומאה לטהרה לא היתה בכוונתו כאשר טבל, לאכול קודש. שהרי הוא היה מנוע מאכילת קודש משום עורלתו עכשיו כאשר הוא מל את עצמו יש עליו לטבול שוב משום כל אותם טומאות שהראו לו בשעה שהיה ערל, שהרי אותם טבילות שטבל כדי לעלות מטומאה לטהרה לא היו עם כוונה לקודש, משום היותו מנוע מאכילת קודש וזו הסיבה שהברייתא בפסחים מצריכה את הערל שנימול בער"פ לטבול שוב קודם אכילת הפסח כדי להעלותו מן הטומאות בם נטמא בהיותו ערל לטהרתו.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר