טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס - הגה מצויה
"רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס. תחת הנעצוץ - תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה, דכתיב ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים, יעלה ברוש - זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן: מרי דכי וכו'" (מגילה, י ע"ב).
פירוש: ר' שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא [פתח] להאי פרשתא מהכא [לפרשה זו מכאן], נאמר: "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת", וכך פירש: "תחת הנעצוץ" תחת המן הרשע. ומדוע נקרא שמו "נעצוץ"? שעשה עצמו עבודה זרה, שכן ציוה שיכרעו וישתחוו לו, וראייה שעניין עבודה זרה הוא, ממה דכתיב [שנאמר]: "ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים". "יעלה ברוש" זה מרדכי. ולמה הוא מכונה "ברוש"? משום שהוא נקרא ברמז ראש לכל הבשמים (ברוש בראש), שנאמר: "ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור" ומתרגמינן [ואנו מתרגמים]: "מר דרור" מרי דכי, שמרומז כאן השם מרדכי, וכיון שמרדכי הוא בשמים ראש, לכן הוא נקרא ברוש (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: הגה מצוי שם באנגלית: Manna tree, Camel Thorn שם מדעי: Alhagi maurorum
שם נרדף במקורות: היגי, היגא שמות בשפות אחרות: ערבית – האג', שאוך אל ג'מאל (קוץ הגמל)
הנושא המרכזי: לזיהויו של הנעצוץ
לנושאים נוספים שנכתבו על ההגה המצויה הקש/י כאן.
השם נעצוץ מופיע במקרא פעמיים בלבד וכל איזכוריו בספרות חז"ל הם סביב הפסוק בספר ישעיהו (נה י"ג): "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ תחת וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַה' לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לא יִכָּרֵת". האיזכור השני גם הוא בישעיהו (ז י"ח-י"ט): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְארֵי מִצְרָיִם וּלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וּבְכל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכל הַנַּהֲללִים". רבי שמואל בר נחמני ייחס את הברוש וההדס שהם צמחים רב שנתיים בעלי ערך לדמויות חיוביות ואילו את הנעצוץ והסרפד קלי הערך לדמויות שליליות. רש"י מפרש: "ובכל הנעצוצים - מקום הסירים (שקורין ברוצ"ש בלעז) וכן תחת הנעצוץ יעלה ברוש" (ישעיהו, ז י"ט). "נעצוץ וסרפד - מיני קוצים הם כלומר הרשעים יאבדו והצדיקים יטלו ממשלתם" (ישעיהו, נה י"ג). אבן עזרא מפרש באופן דומה: "תחת הנעצוץ, כמו הנעצוצים, ואין ספק כי הברוש טוב ממנו: הסרפד, מין ממיני צמחי החוחים, הנה יחדש פלא, לשום נהרות במדבר, בשובם אל ציון, וזהו והיה לה' לשם לאות עולם, וזהו פלא עומד". האלשיך מאפיין את הנעצוץ והסרפד כצמחים חסרי "כף" כלומר ללא עלים רחבים: "שכל עצי השדה ימחאו כף, והוא שלא יהיו בהם רק אילנות בעלי כפות וענפים עבים, כי מרוב עידון השדה יצאו אילנות בעלי כפות ולא נעצוצים וקוצים, וזהו וכל עצי השדה ע"י רוח מצויה ימחאו כף (שם, יב). "כי תחת הנעצוץ המשולל כפות יעלה ברוש, ותחת הסרפד שהוא גם הוא קוץ בלי כף, יעלה הדס שהוא עבות וכו'".
בהעדר מקורות נוספים הרי שזיהוי הנעצוץ קשה ואולי בלתי אפשרי. בתנאים אלו ברור מדוע הוצעו זיהויים רבים מאד. החוקרים סבורים שהשם נעצוץ נגזר מהפועל "נעץ" ופירושו צמח קוצני. ייתכן והוא שם כללי לצמחים קוצניים. זיהוי ספציפי יותר אנו מוצאים בפשיטתא ובתרגום שני לאסתר שתרגמו נעצוץ – היגתא. ההיגתא או ההגא מוזכרים פעמים רבות בספרות חז"ל. על זהותו של ההגא ראו במאמר "הדלה פשתן על גבי היגא".
י. פליקס סבר שאמנם בסורית השם הגא התייחס לאחד ממיני ההגה שבן סוגו ההגה המצוי נפוץ בארץ אולם בספרות הארצישראלית בין שיח קוצני זה נקרא היזמי. השם הגא – היגי התייחד לשיח קוצני גבוה, כנראה, הקידה השעירה. בהמשך דבריו מציין פליקס שבתלמוד הבבלי היגי והיזמי הם שמות של צמחים נמוכים: "היזמי והיגי שאינם גבוהים משלושה טפחים" (שבת, ז ע"א). מקור נוסף המעיד על כך שההגא הוא צמח נמוך מובא במדרש איכה רבה (פתיחתות כ"ו) על הפסוק בישעיהו (כט א'): "הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ". אומר המדרש: "... שנה עלתה שנה נפקא, ולא היו עולין לפעמי רגלים והיו הדרכים מעלין היגים, הדא הוא דכתיב חגים ינקופו וכו'". המדרש מזהה בין "הגים" ו"חגים" הגורמים לנקיפת רגלי עולי הרגל. מכשולים אלו עלולים להגרם מצמחים שרועים או נמוכים שקשה לראות אותם ולא משיחים גבוהים. לאור דברים אלו לא ברור לי מדוע נטה לזהות את ההיגי עם הקידה השעירה.
י. פליקס סבר שהכתובים על הנעצוץ מתאימים לקידה השעירה ולהגה המצוי משום ששניהם בעלי קוצים חדים. ההגה דוקרני במיוחד ונראה כמין סבך של קוצים חדים. העלים הקטנים נושרים בחודשי הקיץ ונותרים רק הגבעולים עם קוציהם הארוכים והחדים. לקוצים אלו תפקיד בהגנה על הצמח מפני שן בהמה אך אין הם יעילים נגד שיניו של הגמל ("שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהם"). רק הגמל ניזון מההגה ולכן הוא נקרא בערבית קוץ הגמל (שאוך אל-ג'מל) או האג' (כנראה נגזרת של הגה). ההגה הגדל בשדות מלווה לעיתים קרובות בצמח ינבוט השדה וכנראה שהוא הנהלל המקראי ככתוב "בכל הנעצוצים ובכל הנהללים". לאור העובדה שקוצי ההגה בולטים בהרבה מאלו של הקידה השעירה ולאור העובדה שלהגה יש מלווה בשדות ואילו לקידה אין מלווה מתחזקת שאלתי מדוע ראה פליקס לנכון לזהות את הנעצוץ עם הקידה השעירה?
זיהויים נוספים
תרגום השבעים: סירה קוצנית, תרגום עקילס: טיון, בוולגטה מופיעים שני פירושים: בישעיהו ז י"ט התרגום הואfrutectum כלומר שיחים באופן כללי ואילו לישעיהו נה י"ג התרגום saltuncta שהוא יער או חורש. הרס"ג פירש "סדר" שהוא העץ שיזף מצוי. לדעת ז. עמר יש לפירוש זה יתרון על פני קוצים נמוכים משום שהשיזף הוא עץ גדול שניתן לחסות בצילו. הדבר מאפשר להבין טוב יותר את הפסוק "וְנָחוּ כֻלָּם ... וּבְכל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכל הַנַּהֲללִים". באופן זה זיהה גם אבן ג'נאח שכתב בספר השורשים: "תחת הנעצוץ ובכל הנעצוצים אחד מן האילנים ואפשר שהוא שקורין לו הערב נעץ וראיתי שמפרשין בו סדר בערבי". לדעת הראובני הכוונה לאלון המצוי שעליו גלדניים ודוקרניים. להצעות רבות נוספות ראו בספרו של ז. עמר.
הגה מצוי - מראה כללי צילם: עמרם אשל
 |
|
 |
|
הגה מצוי - פריחה |
|
|
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 34-35).
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 203).
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 222-223).
לעיון נוסף:
באתר "צמח השדה": "הגה מצויה".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
