סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים


שואל ומשיב

בבא מציעא כא ע"א

 
"מצא פירות מפוזרין. וכמה? אמר רבי יצחק: קב בארבע אמות. היכי דמי? אי דרך נפילה - אפילו טובא נמי, ואי דרך הינוח - אפילו בציר מהכי נמי לא?!".

הקשה התוספות הכיצד שואלת הגמרא: "וכמה" ומיד לאחר תשובת רבי יצחק מקשה הגמרא איזו משמעות יש לעצם השאלה, מה אם כן היתה סבורה הגמרא מלכתחילה כששאלה "וכמה"?!
ותירץ התוספות שרבי יצחק עצמו הוא ה"שואל ומשיב" (פרקי אבות פרק ו, ו), והשאלה "וכמה" לא היתה אלא דברי הפתיחה שלו על מנת להציע את תשובתו.

כדברי התוספות מוכח במסכת גיטין דף כז ע"א: "מתני'. המביא גט ואבד הימנו... גמ'. ורמינהו: מצא גיטי נשים... אמר רבה, לא קשיא... רבי זירא רמי מתני' אברייתא ומשני...". ובעמוד ב: "בשלמא דרבה לא אמר כר' זירא, מתני' אלימא ליה לאקשויי". הרי מפורש בגמרא שרבה הוא שהקשה את הקושיה "ורמינהו" שבתחילת הסוגיה למרות ששמו הוזכר רק בתירוץ.

וכן מפורש במסכת בבא בתרא דף צח ע"ב: "רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו; ראיה לדבר, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כבנין ההיכל. ראיה לדבר מאן קתני לה? איכא דאמר: רבן שמעון בן גמליאל קתני לה, והכי קאמר: ראיה לדבר מנין? אמר רבן שמעון בן גמליאל: הכל כבנין היכל".
כלומר שאילו היה כתוב: "ראיה לדבר מנין? אמר רבן שמעון בן גמליאל: הכל כבנין היכל" ברור הדבר היה שהשאלה היא מדברי רבן שמעון בן גמליאל.

כדברי התוספות מבואר גם ברש"י. שאמרו במסכת מסכת בבא קמא דף סד ע"א:
"אמר מר: יאמר שור וגניבה.
מי כתיב שור וגניבה? גניבה ושור הוא דכתיב!... מי מצית אמרת... מידי אחרינא לא!
- אמר רבא: תנא אחיים קא סמיך ליה, וכלל ופרט וכלל קאמר ליה.
והא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא!
- הא תנא דבי רבי ישמעאל הוא, דכהאי גוונא דריש כללי ופרטי. והכי קא קשיא ליה: אם המצא תמצא למה לי?...".
ופירש רש"י: "אם המצא תמצא - דמשמע ריבויי - למה לי? והשתא קא מפרש לה רבא לכולא מתניתין".
ומנין לרש"י שרבא הוא שתירץ? והלא רבא רק אמר את התירוץ הראשון, והגמרא בהמשך היא שהקשתה על דברי רבא וגם תירצה! מה גם שבהמשך הסוגיה מפורש שרבינא הוא שתירץ! אלא שסובר רש"י שכל הסוגיה, הן הקושיות והן התירוצים, הם המשך דברי רבא. ורק כשהוזכר בהמשך אמורא אחר בתירוץ, הוא שגם הקשה את הקושיה.

וכן מבואר ברשב"ם מסכת בבא בתרא דף קיט ע"ב: "והתניא - אילו היתה בת לא דברנו והמקשה עצמו אינו יודע לפרשה".
מיהו אותו מקשה?
לשון הגמרא שם על בנות צלפחד: "שהיו אומרות: אילו היה [לו] בן לא דברנו. והתניא: בת! אמר רבי ירמיה: סמי מכאן בת. אביי אמר: אפילו היה בת לבן לא דברנו". הרי שפשוט היה לרשב"ם שמי שהקשה "והתניא" הוא המשיב הראשון – רבי ירמיה, שלא ידע לפרשה.

לפי הסבר זה בדרך השקלא והטריא של הגמרא מבוארות סוגיות רבות נוספות:
במסכת תענית דף יז ע"א:
"מלך מסתפר בכל יום - מאי טעמא? אמר רבי אבא בר זבדא: אמר קרא (ישעיהו לג, יז) מלך ביפיו תחזינה עיניך.
כהן גדול מערב שבת לערב שבת - מאי טעמא? אמר רב שמואל בר יצחק: הואיל ומשמרות מתחדשות.
כהן הדיוט אחת לשלשים יום - מנלן? אתיא פרע פרע מנזיר".
"אתיא פרע פרע מנזיר" זו תשובה לשאלה "מנלן" כי זהו לימוד מדרשה ולא סברה.
"הואיל ומשמרות מתחדשות" זו תשובה לשאלה "מאי טעמא" כי זו סברה בלא מקור.
"מלך ביפיו תחזינה עיניך" זה אמנם מקור, אך נלמדת ממנו סברה, לכן השאלה היא "מאי טעמא".
אך מנין ידע המקשן אם התשובה תהיה סברה או דרשה בלא סברה?
מכאן שהמקשן ידע את התשובה, ותפקיד השאלה היה להכין ולהבהיר את התשובה.

במסכת מועד קטן דף טו ע"א: "מנודין ומצורעין מה הן בתספורת?".
ופירש רש"י (כת"י): "מנודין ומצורעין מהן וכו'. להכי מבעיא ליה תרויהו כחדא תירוצא משום דמתרצי בחדא תירוצא". וכן במיוחס לרש"י, המודפס: "מנודין ומצורעין מהו - להכי קאמר להו בהדדי - משום דפשיט להו בהדדי".

במסכת זבחים דף עד ע"ב: "קדשים בקדשים מין במינו כו'. והא בעי סמיכה? אמר רב יוסף. בקרבן נשים. אבל בקרבן אנשים לא? איתיביה אביי...".
הסוגיה לכאורה סותרת את עצמה. בתחילה: "והא בעי סמיכה?" למקשן פשוט שנצרכת סמיכה, ולאחר שכבר נמצא תירוץ באיזה אופן לא נצרכת סמיכה, מקשה אביי שמצינו שקיים ביטול גם בלא סמיכה במקום שהיא נצרכת.
אלא שהמשפט "והא בעי סמיכה?" הוא מדברי רב יוסף כפי דעתו. ובא אביי וחלק על קביעתו זו.

סוגיות נוספות:
במסכת ברכות דף כה ע"ב.
במסכת ביצה דף ז ע"א.
במסכת ראש השנה דף כב ע"ב.
במסכת ראש השנה דף כט ע"א.
במסכת תענית דף ג ע"ב.
וראה גם במסכת מנחות דף עו ע"ב.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר