טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים – נמלת הקציר
"גמרא. אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: יורה בניסן? יורה במרחשון הוא! דתניא: יורה במרחשון ומלקוש בניסן! אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה, דכתיב ביה יתר הגזם אכל הארבה וגו'. אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? אמר להם: אף על פי כן, צאו וזרעו. נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים" (תענית, ה ע"א).
פירוש: גמרא אמר ליה [לו] רב נחמן לר' יצחק: וכי יורה ("מורה... בראשון") בניסן? הלא יורה במרחשון הוא! דתניא [שכן שנינו בברייתא]: יורה במרחשון ומלקוש בניסן! אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר ר' יוחנן: אכן היורה בחשוון הוא, וענין כתוב זה יש לומר כי בימי יואל בן פתואל הנביא נתקיים מקרא זה, דכתיב ביה [שנאמר בו] "יתר הגזם אכל הארבה" וגו' (יואל א, ד), ולא נשארה בידם תבואה כלל. אותה שנה יצא חודש אדר ולא ירדו גשמים כל השנה, ירדה להם רביעה (עונת גשמים) ראשונה באחד בניסן, אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו עכשיו! אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין שנשארו עדיין בידו יאכלנו ויחיה בהם, או יזרענו וימות? כלומר, חבל לנו לזרוע, שספק הוא אם תצמח התבואה, ומזון ההכרחי לנו מוטב שנאכלנו. אמר להם: אף על פי כן צאו וזרעו, נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים, שהיו שם עוד גרגירי חיטה ושעורה שהחביאו העכברים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: נמלת קציר שחורה שם באנגלית: Harvester Ant Black שם מדעי: Messor ebeninus
שם נרדף במקורות: שומשמני
נושא מרכזי לעיון: מבנה "חורי" הנמלים ותכולתם
לנושאים נוספים העוסקים בנמלת הקציר - הקש\י כאן.
הנמלים שבחוריהם הייתה עשויה להימצא תבואה הם קרוב לוודאי המין נמלת הקציר ובמיוחד השחורה. מין נמלה זה הוא מהנפוצים ביותר בישראל והוא ידוע בזכות קניו הגדולים והמרשימים, ומנהגי אגירת המזון שלו. המין נפוץ במקומות רבים באסיה ובצפון אפריקה. בישראל היא נפוצה בחלקים נרחבים של הארץ, החל במישור החוף וכלה במדבר יהודה. נמלת הקציר השחורה פעילה בעיקר בקיץ. היא ניזונה מפירות וזרעים שהיא אוספת במשך הקיץ. בחורף היא עוסקת בעיקר בתחזוקת הקן. התנהגות זו מתוארת באופן מדויק בפסוק במשלי (ו ח'): "תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ". תקופת הקציר הוא אכן העונה המתאימה לאגירת זרעים משום שבשלב זה עשויים לנשור גרגירים משיבולי התבואה ומצמחי בר הגדלים בשדות.
נמלת הקציר השחורה חיה במושבות גדולות, שיכולות להגיע לעשרות אלפי פריטים. ניתן לזהות את קני נמלת הקציר על פי גורן מוקפת פסולת (אדמה, מוץ, ופגרי נמלים) הנמצאת בפתח. לעתים לקן אחד יש כמה פתחים. בניגוד למינים רבים אחרים, היא נשארת באותו קן במשך שנים רבות. מסיבה זו, וגם בגלל סיבות אחרות (כגון גודלה של הנמלה, ריבוי הפריטים בקן, והזמן הרב שהיא משקיעה בחפירה), קניה של נמלת הקציר מסוגלים הגיע לגודל עצום, ולעומק של עד שלושה מטרים. הקן בנוי כמחילה אנכית גדולה, היורדת כלפי מטה, ויש לה הסתעפויות אופקיות רבות המשמשות לצרכים שונים. נמלת הקציר השחורה ממיינת את סוגי המזון שלה למחילות שונות. מחילות אחרות משמשות כמאגרי פסולת, ולמגוריה של המלכה והולדות. במחילות העליונות יותר, החשופות יותר לקור, למזיקים, טורפים ושיטפונות נמצאת הפסולת והזרעים הלא-מקולפים. בקומות התחתונות והמוגנות יותר חיות הנמלים עצמן, ונמצאים מאגרי המזון הגדולים (1). בתוך המושבה קיימת חלוקת תפקידים ברורה בין הפרטים המאורגנים ב"מעמדות" (קסטות) השונות זו מזו במבנה ובגודל. אירגון חיי מושבת הנמלים מתבצע בעזרת תקשורת כימית עדינה והדדית בין הפועלות ובין המלכה.
השיירות האינסופיות של הנמלים אוספות זרעים אל הקן ולא בכדי דנה המשנה (פאה, פ"ד מי"א) בגורל התבואה שבחורי הנמלים משום שכמותה עלולה להגיע לעשרות ק"ג: "חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית. שלאחר הקוצרים, העליונים לעניים והתחתונים של בעל הבית. רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט". מפרש הרמב"ם בפירוש המשניות: "חורי הנמלים. הם חורי הנמלים שהם עושין בארץ לאגור שם הזרע כשיהיו בקמה, הם בחזקת בעל הבית, כי אין לעניים בקמה כלום, וכשימצאו מאחרי הקוצרים שהרי יש שם זכות לעניים במה שנפל, אמר שהזרע העליון והוא הלבן לעניים, לפי שנאמר שהם מן הזרע החדש, והזרע התחתון והוא השחור לבעל הבית, לפי שנאמר שהוא קדמון ומזרע השנה שעברה הוא, ורבי מאיר אומר כי אפשר להיות השחור ההוא מזה החדש, כי אי אפשר שלא יהיה בזרע טוב ורע, ואחרי שהדבר ספק נאמר ספק לקט לקט, והלכה כרבי מאיר". אגב אורחא נוכל ללמוד מדברי הרמב"ם שהקינים הם רב שנתיים ולכן ניתן למצוא בהם זרעים מעונות שונות. איסוף הזרעים על ידי הנמלים עלול, על פי המשנה, לגרום לנזק רב לחקלאי. אנו מוצאים במשנה בפאה (פ"ב מ"ז): "שדה שקצרוה גוים, קצרוה לסטים, קרסמוה נמלים שברתה הרוח או בהמה ... פטורה שחובת הפאה בקמה". המשנה משווה בין נזק הנמלים לסוגי נזק קשים אחרים.
בצד הנזק שהם גורמים נמצא שמינים של נמלי קציר עשויים להועיל לשדות התבואה בכך שהם משמידים את זרעיהם של מיני צמחי בר העלולים להתפתח בשדה ולהתחרות עם התבואה על המים והמינרלים. במחקר שהתבצע על המין barbarus Messor התברר שהנזק שהוא גורם בדרך כלל לתבואה שולי (0.6%) ובסכומו של חשבון הנמלים מועילות לשדה. יחד עם זאת במקרים מעטים הנזקים היו גדולים בהרבה והגיעו עד כדי 9.2% של היבול(2). אם נניח שהתנהגות נמלת הקציר השחורה דומה להתנהגות המין Messor barbarous נוכל להבין מדוע המשנה בפאה מציינת את הנזק הנגרם לשדה התבואה על ידי הנמלים ("קרסמוה נמלים") כאירוע יוצא דופן.
דוגמה נוספת לתועלת הנובעת מפעילות נמלי קציר ידועה מדרום אפריקה. בארץ זו מנצלים את הנמלים על מנת לאסוף את זרעיו הזעירים של צמח הרויבוס (rooibos) המשמשים להכנת תה. הצמח מפזר את זרעיו למרחקים ולכן איסופם באופן ידני קשה ביותר. מסתבר שנמלים אוספות את הזרעים לקינן ואוגרות אותם יחד עם זרעים אחרים. מאחר והנמלים מאחסנות את הזרעים ממיני הצמחים השונים בנפרד ניתן להוציא בקלות את הזרעים הרצויים. מכל קן ניתן להוציא כ – 200 גרם זרעים שזו כמות משמעותית מאד.
נמלת קציר שחורה הבלוג של עמיר וינשטיין
נמלת קציר חולית – אחד מפתחי הקן
הרחבה
הנמלים הם משפחה גדולה של חרקים השייכת לסדרת הדבוראים. משפחה זו מונה בעולם בין 12,000 ל – 14,000 מינים ובארץ כ – 160 מינים. כפי שנהגתי בעבר גם עתה אני משאיר את השאלה האם כוונת הגמרא להתייחס למין ספציפי או לכל הקבוצה כשאלה פתוחה. אמנם התיאורים השונים במקורות (מקרא וספרות חז"ל) מאפשרים להגדיר קבוצה מצומצמת יותר שאליה אתייחס והיא הסוג נמלת הקציר. סוג זה מונה בארץ כ – 15 מינים והוא הבולט ביותר בנוף הארץ ומשך את תשומת לבם של הקדמונים. נמלים אלו נעות בשיירות ארוכות לאורך שבילים ומובילות זרעים שאותם הן אוגרות בקן מתחת לפני הקרקע. שיירות הנמלים הבולטות לעין עשויות היו להוות סימן לכך שהקרקע באיזור זה יבשה. לפי התוספתא כל מעיינות הארץ יבשו בזמן כיבושה ("בשעת פולמוס") ולכן אינם נחשבים מים חיים ופסולים להזאת אפר הפרה. כראיה הובא מעין השילוח: "... וכן היה ר' יהודה אומר: יורדת הצלמון אסורה מפני שכזבה בשעת פולמוס. אמרו לו: כל מימי בראשית כזבו בשעת פולמוס. שילוח היה נמלה מהלכת בו וכו'" (פרה (צוקרמאנדל) פ"ט הל"ב). מינים רבים של נמלת הקציר מפרישים פרומונים (חומרים כימיים דמויי הורמונים) על מנת לסמן לחברי המושבה את המסלולים למקורות המזון. נתיבים אלו נקראים "שבילי ריח" ולאורכם מתרוצצות הנמלים הלוך וחזור. בניית שבילי הריח בעזרת הפרומונים אפשרית אך ורק על פני קרקע יבשה לחלוטין ולכן נוכחות הנמלים היוותה ראיה להתייבשותו של השילוח.
אורח החיים הפעלתני וההרמוני של מושבות הנמלים הפך אותן לסמל של חריצות וצדק בעיני אבותינו. בספר משלי (פרק ו' ו-ח) אנו מוצאים פסוקים המתייחסים לתכונות אלו: "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם. אשר אין לה קצין שטר ומשל. תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה". הפסוקים מתארים את חריצותה של הנמלה, את הארגון הפנימי במושבה ואת ניצול הזמן בעונה המתאימה לקראת העתיד הקשה. הנמלים מנצלות את עונת הקיץ והקציר לאגור בעיקר זרעים לקראת החורף שבו הפעילות מחוץ לקן קשה ומלאי המזון בשדות דל. כך גם אנו מוצאים בפסוק: "הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם" (משלי לה כ"ה). חריצותן באה לידי ביטוי לא רק באיסוף הזרעים אלא גם בפעולות נוספות בחיי המושבה כמו סילוק פסולת, הגנה על הקן, הגנה על הצאצאים ושטיחת זרעים רטובים לייבוש.
הניהול המאורגן של המושבה, המושתת על חלוקה צודקת של המשאבים, גרם להיותן סמל לצדק ויושר. "אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו'" (עירובין, ק ע"ב). מפרש רש"י: "וגזל מנמלה - דכתיב תכין בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה". הימנעות הנמלים מגזל באה לידי ביטוי באופן בולט בהתנהגותן מחוץ לקן. העובדה שנמלים רבות נעות, הלוך ושוב, במסלול משותף, כאשר חלקן השב לקן נושא גרגירים ואילו הנמלים ההולכות לשדה אינן נושאות דבר, מבלי שיתפתחו מאבקים על הגרגירים, בלטה לעין האדם וסימלה הימנעות מגזל. לעיתים ניתן לצפות בכמה נמלים המתאמצות להוביל לקן פריט מזון גדול במיוחד תוך שיתוף פעולה ומבלי שפרט אחד ינסה להשתלט עליו ולסלק את האחרים. ה"ערוך" (ערך "צנע") מסיק את ההימנעות מגזל מהתנהגות שונה: "... שמכינה לחמה בקיץ ואין נכנסין לחור שאינו שלהן לגזול וכו'".
התנהגות איסוף המזון על ידי הנמלים בולטת מאד לעין האדם ולעובדה זו מתייחס המהרש"א (חידושי אגדות, חולין, סג ע"א). בגמרא אנו מוצאים: "רבי יוחנן, כי הוה חזי שלך, אמר: משפטיך תהום רבה, כי הוה חזי נמלה, אמר: צדקתך כהררי אל". כותב שם המהרש"א: "אמר משפטיך וגו'. עיין פרש"י ועוד יש לומר דהכי קאמר: צדקתך לנמלה שאתה נותן לה דעת להכין מזונותיה בקיץ הוא במדת טובך כהררי אל נגלית ומפורסם כמו שכתוב לך אל נמלה עצל תכין וגו' ומשפטיך שאתה עושה בדגים הוא במקום סתר בתהום רבה וק"ל". רש"י במקום פירש "... לישנא אחרינא לנמלה הוא אומר צדקתך כהררי אל שמזונותיה מזומנין לה בלא טורח וכו'". פירושו מעיב במעט על דברי השבח שלהם זכתה הנמלה בסוגייתנו משום שאם "מזונותיה מזומנין" אין רבותא בכך שהיא אינה גוזלת.
"חורי נמלים" בשדה חיטה לפני הבשלתה. מתחת לתלוליות הכהות הנראות בעורף השדה חפורים קיני נמלים. במוקדים אלו מתרחשת התפתחות מוגברת של החיטה בגלל העשרה בתרכובות חנקן המופרשות על ידי הנמלים לאורך השנים ונביטה של צמחי בר שזרעיהם הובלו לקן. לאחר הקציר ניתן יהיה למצוא בקינים אלו גרגירי חיטה מעונות שונות. גרגירים אלו הם "שלאחר הקוצרים" ולדעת רבי מאיר בגלל הספק למי הם שייכים הכל לעניים. על הקשר בין הנמלים והתלוליות בשדה ראה מצגת שהוכנה על ידי פרופ' אבינועם דנין. כאן.
(1) מתוך ספרו של יעקב עופר "נלך אל הנמלה". תודה לאביחי בנימיני על מידע זה.
(2) Baraibar, B., et al. 2011. 'Assessing yield losses caused by the harvester ant Messor barbarus (L.) in winter cereals'. Crop Protection 30(9), 1144-48.
רשימת מקורות:
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 196).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 3 (עמ' 376-377).
לעיון נוסף:
לצפייה במצגת המתארת, בין השאר, שיתוף פעולה בין נמלים לצורך נשיאת זרעים כבדים לחץ כאן.
ערך: חנוך פלסר - שדה אליהו.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
