מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

מפיהם ולא מפי כתבם

עדות נאמרת בע"פ ולא מהכתב: "על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר" (דברים יט, טו) – "ולא שיכתבו עדותם באגרת וישלחו לבית דין" (רש"י). תוס' רי"ד (גיטין כאן) כותב שעדות בכתב פסולה גם אם העד מעיד בבי"ד שכל הכתוב היא עדותו. אך רבנו תם (יבמות לא ע"ב ד"ה דחזו) סובר, שמי שיכול להעיד בפיו, יכול למסור עדות גם בכתב, מדין "כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו". להלכה נפסק שעדות נאמרת בע"פ (שו"ע חושן משפט סימן כח סעיף יא). בסמ"ע (שם ס"ק מב) מעיר שיש ראשונים נוספים הסבורים כר"ת, "וראיתי נוהגין ממורי הוראה שלא רצו להטריח התלמידי חכמים ושלחו לו לכתוב עדותו בכתב ידו ולשלחו לבית דין. וכן נראה לי מאחר דלר"ת וסיעתו אפילו בלא תלמיד חכם מותר לעשות כן".
אם עדות היא בע"פ, כיצד מועילה חתימת עדים בשטר? לרמב"ם (הל' עדות ג, ד) זו תקנת חכמים כדי שלא לנעול דלת מפני לווים. התוספות (כתובות כ ע"א ד"ה ר' יוחנן) כותב שהשטר נכתב "מדעת שניהם, מדעת הלווה שהוא חייב" ולכן חתימת העדים מועילה, "אבל שכותב עדותו שלא מדעת הלווה לא חשיב שטרא". בקצות החושן (חושן משפט סימן סז ס"ק ו) שואל אם חתימת עדים בשטר נחשבת כעדות כי היא על דעת המלוה והלווה, אם כן איך מועילה חתימת עדים על שטר פרוזבול, "הא הוי מפי כתבם כיון דלא נעשה מדעת המתחייב"? ומישב שמאחר ואדם נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד, אם כן חתימת העדים אינה באה לראיה על הפרוזבול עצמו, אלא רק לתת תוקף לשטר.
הרי"ד סולוביצ'יק (מובא: ארץ הצבי עמ' קנה) מסביר שעדות בשטר שונה מהותית מעדות בע"פ בבית דין. בשטר חלה העדות מיד עם החתימה עוד לפני שבית הדין יקראו אותו, מאחר ועדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין תיכף שהם חתמו, אפילו אם בין החתימה לקריאה בית הדין נפסלו העדים מחמת עבירה או קורבה.