הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
האמורא "רב" - מה היה שמו
יומא דף פז ע"א
רבי ירמיה הוה ליה מילתא לרבי אבא בהדיה, אזל איתיב אדשא דרבי אבא. בהדי דשדיא אמתיה מיא מטא זרזיפי דמיא ארישא. אמר: עשאוני כאשפה, קרא אנפשיה +תהלים קיג+ מאשפת ירים אביון. שמע רבי אבא ונפיק לאפיה, אמר ליה: השתא צריכנא למיפק אדעתך, דכתיב לך התרפס ורהב רעיך.
רבי זירא, כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה, כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה.
רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא - לא אתא לקמיה. במעלי יומא דכפורי אמר איהו: איזיל אנא לפיוסי ליה. פגע ביה רב הונא; אמר ליה - להיכא קא אזיל מר? - אמר ליה לפיוסי לפלניא. אמר: אזיל אבא למיקטל נפשא. אזל וקם עילויה, הוה יתיב וקא פלי רישא, דלי עיניה וחזייה, אמר ליה: אבא את! זיל, לית לי מילתא בהדך! בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא, ומחייה בקועיה, וקטליה.
1.
מה היה שמו ומה היה כינוי של "רב"?
2.
ראה ב"מתיבתא", הערה פג שמסכם השיטות:
2.1
שיטת רש"י - שמו היה "רב", ו"אבא" היה כינוי. לפי זה יוצא שרב הונא - שהיה תלמיד מובהק של "רב" - כינה את "רב" גם כ"מר" וגם כ"אבא" - כינויי כבוד. [הכינוי "מר" לא מוזכר בהערה] וזו כוונת רש"י בסוגייתנו ["קאזיל אבא רביה"] "קאזיל אבא רב".
2.2
שיטת ה"ערוך" ששמו של "רב" היה "אבא" ו"רב" היה כינוי של כבוד. כמו שהכינוי של רבי יהודה הנשיא היה "רבי".
3.
תוספות ישנים מסכת יומא דף פז עמוד א:
קאזיל אבא למיקטל נפשא. תימה לר' לפי' הערוך שפירש כי רב היה שמו אבא כדאמרי' מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא ובני בבל קראוהו רב מפני כבודו כמו ר' יהודה נשיא שקראוהו רבי ומשום הכי היה מקפיד ר' יוחנן בחולין דף קלז ב) על שקראוהו אבא אריכא בשמו ושמואל חבירו היה והיה קורהו אבא כמו שמצינו בכמה מקומות אמר אבא הכי
אבל רב הונא דהכא שהיה תלמידו גמור היאך היה קורהו בשמו והא אמרינן (בסנהדרין דף ק א) מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא את רבו בשמו
ויש לומר דשמא היה אבא דרך כבוד כמו אבי אבי רכב ישראל. מ"ר. [ועי' תוספות חולין דף לח. ד"ה איצטריך]:
שאלתו היא, אם שמו של "רב" היה "אבא" כיצד בסוגייתנו רב הונא - התלמיד - קרא לו בשמו! והוא עונה - כך משמע מדבריו - ש"אבא" אמנם היה שמו, אבל זהו שם בעל משמעות של כבוד, ולכן מותר לתלמיד לקרוא לו בשמו. ותרוץ נוסף [שם, בהערה פג בשם ה"שפת אמת"], שבאמת רב הונא לא הוציא את השם "אבא" בשפתיו ממש.
4.
וראה מה שכתבנו על מסכת חולין דף לח:
סוגייתנו מהווה אחד המקורות החשובים ליחס בין "רב" ל"שמואל".
5.
שמואל שאל את תלמידי רב ושאל אותם מה אמר "רב" – שימוש בשמו - "רב". וכן התלמידים ענו לו: "הכי אמר רב" – כינו את רבם "רב".
ואחרי שהתלמידים אמרו לו את ההלכה בשם "רב" הוא שוב פנה אליהם: "איצטריכא ליה לאבא...?", כלומר הקשה על "רב". כאן הוא כינה את "רב" בשם "אבא".
6.
שאלה: מדוע בפעם השניה שמואל כינה את "רב" בשם "אבא", ואילו בפעם הראשונה קרא לו "רב"?
7.
רש"י מסכת חולין דף לח עמוד א:
לאבא - לרב הוה קרי ליה שמואל הכי משום כבוד.
רש"י מפרש ששמו האמיתי היה "רב" והביטוי "אבא" הוא כינוי של כבוד. לפי רש"י מיושבת שאלתנו. בפעם השניה שמואל מקשה בסגנון שנראה, כביכול, כזילזול ב"רב", ולכן הוא הקדים וכיבד אותו בכינוי "אבא" כדי לומר שאינו מזלזל ב"רב".
8.
תוספות מסכת חולין דף לח עמוד א:
אצטריך ליה לאבא - פי' בקונטר' דשמואל הוה קרי הכי לרב בלשון כבוד
ובערוך פירש שכך שמו ורב היו קורין אותו על שם חשיבותו כמו דבכל דוכתי הוו קרו ליה רבי לר' יהודה הנשיא ושמואל שהיה חבירו היה קורהו בשמו
תוס' מביא את פירוש ה"ערוך": שמו האמיתי של "רב" היה "אבא". וכינוי הכבוד שלו הוא "רב" – בדומה לכינוי "רבי" ל"רבי יהודה הנשיא". ושמואל שהיה חברו של "רב" רשאי היה לקרוא לו בשמו האמיתי "רב".
9.
לפי פירוש זה מדוע שמואל שינה מ"רב" ל"אבא"? מדוע דווקא כשהקשה עליו [בפני תלמידיו] קרא לו בשמו האמיתי "אבא"?
10.
ויותר מכך קשה: מדוע תלמידיו של "רב" ענו לשמואל "הכי אמר רב", מדוע הם קראו לרבם בשמו האמיתי? ואולי על שאלה זו ניתן ליישב: כאשר תלמידים אומרים הלכה בשם רבם הם רשאים לקרוא לו בשמו האמיתי: "הכי אמר רב...."
11.
וכן לקמן אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות כלום ובערבי פסחים (פסחים דף קיט:) גבי גוזלייא וארזילייא לאבא ובפרק כל גגות (עירובין דף צד.) אי קפיד אבא קטרו ביה המיינא ובפירוש משמע סוף פרק ראשית הגז (לקמן חולין דף קלז:) דאמר רבי יוחנן לאיסי מאן ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא וכעס עליו ר' יוחנן על שקראו כן משמע בהדיא דאבא לאו לשון חשיבות
עד כאן תוס' מוכיח ששמו האמיתי של "רב" היה "אבא".
12.
ומיהו ממה שהיה קורהו בשמו לחודיה לא היה כועס אי לאו משום דאמר אריכא שזהו לשון גנאי דר' יוחנן גופיה היה קורהו אבא בפרק כסוי הדם (לקמן פד.) אבא ממשפחת בריאים הוה אע"פ שרב היה חשוב הרבה מר' יוחנן מיהו על רב המנונא דאמר בפ' יה"כ (יומא דף פז.) קא אזיל אבא למיקטל גברא קשה שהיה תלמידו וקורהו בשמו ואמר בחלק (סנהדרין ק.) מפני מה היה נענש גחזי מפני שקורהו לרבו בשמו ולפירוש הקונט' דאבא לשון חשיבות ניחא.
תוס' בסופו של דבר מקבל את פירושו של רש"י.
עד כאן ממסכת חולין דף לח
13.
הערה נוספת בסוגייתנו - יומא דף פז:
בתחילת הסוגיה מוזכר גם "רבי אבא" עם רבי ירמיה.
"רבי אבא" יכול להיות: האמורא "רב"; האמורא "רבה"; האמורא "רבא".
"רבי ירמיה" בר אבא תלמיד-חבר של רב ["אמרי במערבא" – בש"ס – רבי ירמיה, הליכות עולם, פרק שלישי, ב]
חברו של "רבי זירא" הראשון שהיה בימי רב ושמואל (ויש "רבי זירא" שני בימי אביי ורבא – יד מלאכי תקפח-ט)
והפרשנים בסוגייתנו לא מקשרים את "רבי אבא" עם "אבא" שהוא "רב"!
ובאמת אולי כל הסוגיה קשורה ל"רב".
14.
על "אבא אריכא הוא רב" ראה בהרחבה ב"סדר הדורות", כרך ב, עמוד ג ואילך, ובהקשר לסוגייתנו, שם עמוד ד.
