מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח

יומא כג ע"א

וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, וכן יעוי' בפ"ו דשבת (סג.) דאר"ש בן לקיש אם ת"ח נוקם ונוטר כנחש הוא חגריהו על מתניך, ופירש"י חוגרו, הדבק בו שסופך ליהנות מתלמודו ע"ש.

ויל"ע מ"ט כ' דוקא שצריך לנקום ולנטור כנחש. ויעוי' במהר"צ חיות בשבת שם שכ' בזה"ל, ושמעתי לפרש ע"ד שאמרו חז"ל [תענית (ח.) ערכין (טו:) ע"ש] דשואלים לנחש מה הנאה יש לו בנשיכתו לאדם אחרי דעפר לחמו. וכן הת"ח צריך להתנהג במידה זו דנקימה ונטירה רק "לכבוד התורה" ולא "לצורכו" ולהנאת "עצמו", עכ"ל יעו"ש.

וביותר יל"פ בזה, דצריך שידמה לנחש שלא לוקח לעצמו כלום בנשיכתו כ"א "מחסיר ומזיק" לשני ולא כשאר כל החיות שדורסים וטורפים "ואוכלים" וכיו"ב, והיינו דכשיעניש הת"ח למי שזלזל בכבודו והיינו בכבוד התורה אסור שיהיה לו בזה איזה שהוא "כבוד" או "טובת הנאה" כלל והיינו שלא "לקחת" לעצמו כלום בזה כ"א במה "שנענש" המזלזל בכבודו, והיינו "שיהנה" במה שהענישו וקיים למצותו בדשמר על "כבוד התורה" ומחה על זלזולו וכמו שציוו חז"ל להעניש ולנדות על כבוד התורה כבפ"ג דברכות (יט.) דאמר ריב"ל בכד' מקומות ב"ד מנדים על "כבוד הרב" וכו' יעו"ש, וכן יעוי' ברפ"ק דמגילה (ג:) בחומרת "כבוד התורה" יעו"ש, וכן יעוי' בשבועות (ל:) דעשה דכבוד התורה עדיף ע"ש. וא"כ שפיר יש "לשמוח" על קיום דברי חז"ל בהענשת עזי פנים ודומיא דכל המצות מה"ת ומד"ס דצריך "לשמוח ולהנות" בקיומם.

ועד"ז יעוי' בפ"ג דמו"ק (יז.) דההוא צורבא מרבנן שיצאו עליו שמועות רעות שנחשד בזנות [תוס', ועש"ע בר"ח ובריטב"א], שמתיה רב יהודה, לסוף איחלש ר' יהודה ואתו רבנן לשיולי ביה ואתי האי מנודה ג"כ עמהם, וכשראהו ר' יהודה "צחק", א"ל לר' יהודה לא מספיק שנידת אותי אלא אף אתה צוחק עלי, א"ל ר"י לאו בדידך מחייכנא אלא דכי אזלינא לעוה"ב "בדיחא דעתאי דאפי' לגברא כוותך לא חניפי ליה", והיינו דאף ת"ח גדול כמותו נידה ולא החניף ולא נשא פנים ולכן צחק ר' יהודה לעצמו על שהצליח לעבוד כ"כ ע"ע, יעו"ש. והוא כש"כ דשפיר יש לשמוח ולהנות על מעשה הנידוי לכבוד התורה. וא"כ יל"פ דזהו שכ' שצריך ת"ח לנקום ולנטור כנחש, דלא "ליקח" לעצמו כלום "בנשיכתו", ומאידך נהנה בחסרונו של השני והיינו שעשה רצון התורה ונידהו לש"ש, ואתי שפיר.