הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"משמיה דגמרא"
יומא לג ע"א-ע"ב
אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא, ואליבא דאבא שאול:
מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת,
מערכה שניה של קטורת קודמת לסידור שני גזירי עצים,
וסידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי,
ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות,
והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד,
ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות,
והטבת שתי נרות קודם לקטורת,
וקטורת קודם לאברים,
ואברים למנחה,
ומנחה לחביתין,
וחביתין לנסכין,
ונסכין למוספין,
ומוספין לבזיכין,
ובזיכין לתמיד של בין הערבים,
שנאמר +ויקרא ו+ והקטיר עליה חלבי השלמים - עליה השלם כל הקרבנות כולן. אמר מר: מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת, מנא לן? - דתניא: +ויקרא ו+ היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה - זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו - זו מערכה שניה של קטורת. - ואיפוך אנא! - מסתברא, מערכה גדולה עדיפא - שכן כפרתה מרובה. - אדרבה, מערכה שניה עדיפא, שכן מכניסין ממנה לפנים! - אפילו הכי, כפרתה מרובה עדיפא. ואיבעית אימא: אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה? מערכה שניה של קטורת קודמת לסידור שני גזירי עצים, מנא לן? דכתיב +ויקרא ו+ ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר עליה - ולא על חברתה, מכלל דאיתא לחברתה. - והאי עליה מיבעי ליה לגופיה! - תרי עליה כתיבי. סידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי, אף על גב דהכא כתיב בבקר בבקר והכא כתיב בבקר בבקר - אפילו הכי מכשיר עדיף. מכשיר מאי ניהו - שני גזירי עצים, והא אמרת שני גזירי עצים למערכה גדולה אזלי! - אמר רבי ירמיה: שום עצים. רבינא אמר: הואיל והתחיל במערכה - גומר. רב אשי אמר: אי לא משכח עצים למערכה שניה - מי לא מעייל ממערכה גדולה? ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות, מאי טעמא? - אמר אביי: גמרא גמירנא, סברא לא ידענא. ורבא אמר: כריש לקיש. דאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצות. וכי עייל להיכל - במזבח פגע ברישא. דתניא: שלחן בצפון, משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא. - ונוקמיה להדייהו! - כיון דכתיב +שמות כו+ ואת המנרה נכח השלחן, בעינן דחזו אהדדי. אמר רבא, שמא מינה מדריש לקיש: עבורי דרעא אטוטפתא - אסור. היכי עביד - מדרעא לטוטפתא.
הערות על מבנה הסוגיה:
1.
אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא, ואליבא דאבא שאול:
רש"י מסכת יומא דף לג עמוד א
משמיה דגמרא - דכוליה ישיבה דרבנן דבי מדרשא.
האם עד תקופת אביי לא ידעו את סדר העבודה בבית המקדש?
1.1
ב"מתיבתא" מפרש את לשון רש"י: "על פי המקובל אצל בני הישיבה שקבלוה מרבותיהם", ואילו מהרמב"ם פירוש המשניות תמיד פ"ו מ"ג נראה שהוא הלכה למשה מסיני ורש"י לא פירש כן שהיה נראה לו דוחק לומר שיחלקו בזה אבא שאול ורבנן.
1.2
ב"שוטנשטיין" מביא פירוש שאביי אמר בשם חכם שנקרא "גמרא"!
1.3
קצת קשה: לפי ההסבר לעיל בדברי רש"י אם התלמידים כך קיבלו מרבותיהם הרי יתכן שהם מוגדרים כ"רבים", ומדוע אם כן רוב הפוסקים פוסקים כרבנן נגד אבא שאול, הרי "רבותיהם" של התלמידים פסקו כמותו!
2.
רש"י מסכת יומא דף לג עמוד א
ואליבא דאבא שאול - דאמר בפרק קמא: הטבת כל הנרות קודמות (לכל) לקטורת.
הערה: לפי רבנן [לעיל בדף יד] הקטורת קודמת להדלקת הנרות האחרונות.
ויש להעיר: מדוע מדגישים שלגבי סעיף אחד שיטת אביי היא כשיטת התנא אבא שאול [לגבי ההפסקה בין הטבת חמש הנרות להטבת שתי הנרות שהיא על ידי דם התמיד, ובניגוד לשיטת חכמים שההפסקה היא בהקטרת הקטורת - מסכת יומא דף יד].
3.
קטע הגמרא:
מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת,
מערכה שניה של קטורת קודמת לסידור שני גזירי עצים,
וסידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי,
ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות,
והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד,
ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות,
והטבת שתי נרות קודם לקטורת,
אביי כאן לפי אבא שאול אבל לפי חכמים הקטורת קודמת להטבת הנרות
וקטורת קודם לאברים,
ואברים למנחה,
ומנחה לחביתין,
וחביתין לנסכין,
ונסכין למוספין,
ומוספין לבזיכין,
ובזיכין לתמיד של בין הערבים, שנאמר +ויקרא ו+ והקטיר עליה חלבי השלמים - עליה השלם כל הקרבנות כולן.
מדוע הובא מקור מפסוק רק לסדר האחרון, הרי בהמשך הסוגיה מובאים מקורות לגבי רוב פרטי סדר המערכה.
4.
אמר מר: מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת, מנא לן? - דתניא: +ויקרא ו+ היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה - זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו - זו מערכה שניה של קטורת. - ואיפוך אנא! - מסתברא, מערכה גדולה עדיפא - שכן כפרתה מרובה. - אדרבה, מערכה שניה עדיפא, שכן מכניסין ממנה לפנים! - אפילו הכי, כפרתה מרובה עדיפא. ואיבעית אימא: אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה?
הגמרא מתחילה לברר את דברי אביי ופותחת בביטוי "אמר מר", וקשה מאד, שהרי ביטוי זה מתאים לפתיחה לדיון בקטע משנה/ברייתא ואילו בדיון בדברי אמורא מקובל להתחיל בביטוי "גופא".
5.
ולכן נראה ליישב: אביי מצטט ברייתא [ולא את דברי עצמו] , ובפתיחה הוא מציין שזו ברייתא כשיטת אבא שאול, והוא לא מצא ברייתא שמתארת את כל סדר המערכה ובשיטת חכמים. ולכן יכול להיות שאביי מתכוון לומר שברייתא זו, לגבי הנושא של הטבת הנרות, היא דעת יחיד - דעת אבא שאול, ובאמת לא נפסק כמותו אלא כחכמים. לכן הפתיחה בקטע לעיל היא "אמר מר" כמקובל בפתיחה לפני ציטוט קטע מברייתא לצורך דיון מפורט באותו קטע. והפסוק הראשון הנ"ל מובא בגוף הברייתא מפני שמפסוק זה לומדים מדוע הקרבת תמיד של בין הערביים היא הפעולה האחרונה.
6.
שואלים הפרשנים מדוע אנו אומרים קטע זה בתפילת השחר והרי אין הוא להלכה!
7.
בית יוסף אורח חיים סימן מח:
מאחר שמצאו העולם שאביי סידר הסדר אליבא דאבא שאול משמע דסבירא ליה דהכי הלכתא ולכן לא רצו לשנות הסדר ההוא:
8.
ועדיין תמהים על ה"בית יוסף" איזו תשובה זו, הרי אם הלכה כאביי שלכאורה פסק כאבא שאול מדוע הרמב"ם לא פסק כך. וה"בית יוסף" שהוא ה"כסף משנה" מסביר בעצמו את פסיקת הרמב"ם שפוסק כחכמים ולא כאבא שאול:
9.
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ג:
ואחר שזורקין את הדם מטיב זה שבהיכל חמש נרות ויוצאין שניהן מן ההיכל, ואלו שבבית המטבחים מפשיטין ומנתחין וכל אחד ואחד מעלה אבר שזכה בו לכבש, ונותנין האיברים מחצי כבש ולמטה במערבו, ושל מוספין היו נותנין אותן מחצי כבש ולמטה במזרחו, ושל ראשי חדשים נותנין על המזבח מלמעלה בין קרן לקרן במקום הילוך רגלי הכהנים כדי לפרסמו שהוא ראש חדש, ומולחין שם את האיברים וזורקין מלח על גבי הכבש אפילו בשבת, כדי שלא יחליק ויפלו הכהנים שם בעת הליכתן בעצים למערכה, ואף על פי שהמלח חוצץ בין רגליהם ובין הכבש הואיל ואין ההולכה הזאת עבודה אינן חוששין.
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד
... ואחר כך מפיסין פייס שלישי ורביעי וזוכה בקטורת מי שזכה ונכנס ומקטיר ואחר כך נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות
הקטע המודגש נפסק כשיטת חכמים שחולקים על אבא שאול:
10.
כסף משנה הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ג:
[ג] ומה שכתב ואחר שזורקין הדם מטיב זה בהיכל חמש נרות. בפ"ג דיומא דף ל"ג) גבי אביי הוה מסדר מערכה אליבא דאבא שאול אמרינן דישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודם לקטורת. ובפ"ק דף י"ד:) אמרינן דהא דמפסיק בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בדם התמיד פליגי רבנן עליה ואמרי דלא הוה מפסיק בינייהו אלא בקטרת ופסק רבינו כרבנן ולפי זה כך הוא הסדר דישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודמת לקטרת וקטורת קודמת להטבת שתי נרות. ומ"ש
ה"כסף משנה" [שהוא גם מחבר ה"בית יוסף" - לעיל בסעיף 7 - מסביר שהרמב"ם פסק כרבנן ולא כאבא שאול.
11.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד כ שמרחיב עוד בעניין הלכה כחכמים או כאבא שאול. ויתכן שה"בית יוסף" עצמו פוסק כאבא שאול ביום חול וכרבנן ביום הכיפורים.
12.
ונראה לומר בפשטות - לפי דברינו - שאת דברי אביי אומרים בתפילה לא בגלל שהלכה כאבא שאול, אלא משום שאין ברייתא אחרת מפורשת שמתארת את כל סדר המערכה חוץ מזו, ובתפילה ראוי לומר ברייתא אפילו אם היא דעת יחיד [אפילו אם מדובר בפרט אחד מכל פרטי המערכה]! כך אולי משמע משו"ת יוסף אומץ שמובא במתיבתא , שם, עמוד כ. וברייתא זו נקראת "משמיה דגמרא", שהגמרא [או המסורת] קבעה שיש ברייתא כזאת. ופירוש "גמרא" כאן הוא שמסורת הברייתא היתה בידי חכמי האמוראים בתקופת אביי.
13.
ונראה לומר שאולי גם בהמשך משובצים קטעים מהברייתא שהיתה בידי אביי ולא הובאו לעיל!
14.
מערכה שניה של קטורת קודמת לסידור שני גזירי עצים, מנא לן? דכתיב +ויקרא ו+ ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר עליה - ולא על חברתה, מכלל דאיתא לחברתה. - והאי עליה מיבעי ליה לגופיה! - תרי עליה כתיבי.
בפשטות דיני הברייתא שמובאת על ידי אביי הם מדאורייתא למרות שגם אם מקורם הוא מדרבנן נהוג לחפש מקורות מפסוקים וכמו שמובא:
15.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תל:
"מנא לן, מצינו דקאמר בגמרא והוא אסמכתא בעלמא, וזה בפרק אלו מגלחין דף י"ט ב' דיליף ל' מנזיר וקאמר התם מנלן ומייתי מיהי"ה בגימטריא ל' וההיא אסמכתא היא וכן בפרק השוכ
... והכי אשכחנא תו בר"פ גט פשוט דף ק"ס א' דקא בעי תלמודא מנה"מ שיש ב' מיני שטרות פשוט ומקושר ומילי דרבנן נינהו כדמסיק שם תלמודא אלא מקושר מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא
הרי מבואר מכל הלין דוכתי שדרך התלמוד לומר מנלן ומנה"מ גם בדברים שעיקרן מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא נינהו...
ודלא כהליכות עולם שכתב בפשיטות בש"ב פ"א דכל מנלן ומנה"מ שייך בדברים שיש להן עיקר מן התורה ואף שדבריו הם לקוחים מהרמב"ן בספר המצות דף ו' א' ... מ"מ הא קחזינן דבגמ' קאמר לה נמי גבי אסמכתא כאמור ... "
16.
המשך הגמרא:
סידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי, אף על גב דהכא כתיב בבקר בבקר והכא כתיב בבקר בבקר - אפילו הכי מכשיר עדיף. מכשיר מאי ניהו - שני גזירי עצים, והא אמרת שני גזירי עצים למערכה גדולה אזלי! - אמר רבי ירמיה: שום עצים. רבינא אמר: הואיל והתחיל במערכה - גומר. רב אשי אמר: אי לא משכח עצים למערכה שניה - מי לא מעייל ממערכה גדולה?
אם נאמר שמדובר ברב אשי וברבינא הקדומים הרי שמתאים שדבריהם הובאו ליד דברי רבי ירמיה שהיה תלמיד-חבר של האמורא "רב".
16.1
ואם מדובר ברב אשי ורבינא המאוחרים הרי שיש כאן חידוש, שרבינא ורב אשי - עורכי הגמרא - מסבירים את הנוהג העתיק בבית המקדש, דברים שלא מובאים על ידי כל התנאים והאמוראים לפניהם.
16.2
ועל כן נראה לומר [חידוש], שהגמרא באה ללמדנו שעורכי הגמרא היו בעלי סמכות גם לעניין של קביעת נימוקים לסדר המערכה בבית המקדש למרות שזו "הלכתא למשיחא"
17.
ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות, מאי טעמא? -
אמר אביי: גמרא גמירנא, סברא לא ידענא. ורבא אמר: כריש לקיש. דאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצות.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף לג עמוד ב
וכי עייל להיכל - במזבח פגע ברישא. דתניא: שלחן בצפון, משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא. - ונוקמיה להדייהו! - כיון דכתיב +שמות כו+ ואת המנרה נכח השלחן, בעינן דחזו אהדדי.
אביי מדגיש "גמרא גמירנא סברא לא ידענא".
17.1
גם בתחילת הסוגיה נאמר "אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא, ואליבא דאבא שאול"
מסביר רש"י:
רש"י מסכת יומא דף לג עמוד א:
משמיה דגמרא - דכוליה ישיבה דרבנן דבי מדרשא.
כנראה שכוונת רש"י לשלול שמדובר בהלכה למשה מסיני, אלא מדובר בסדר המערכה שקבעו חכמי בית המדרש בתקופת אביי. או - כפי שהסברנו לעיל - היתה להם מסורת מרבותיהם.
הערה: הביטוי "משמיה דגמרא" - 5 מופעים בש"ס. פעם אחת לגבי הלל. פעמיים בהקשר של סוגייתנו - אביי. ופעמיים לגבי דרשת פסוקים לגבי מעשר על ידי רב אחא בריה דרבה [או: דרבא].
17.2
ואילו לגבי הפיסקה האחרונה אומר רש"י:
רש"י מסכת יומא דף לג עמוד א:
גמרא גמירנא - שכן סידרן.
"גמרא" פירושו כמו לפני כן - "בית המדרש", "גמירנא" - נקבע הסדר של המערכה.
סברא לא ידענא - לתת טעם לדבר מדעתי.
אביי אומר ששמע את סדר המערכה בבית המדרש אבל הוא עצמו לא יודע את טעם הסדר [לגבי הסעיף האחרון של הדישון שהיה לפני הטבת חמשת הנרות]. אביי עצמו כן מנמק בהמשך הסוגיה את המשך סדר המערכה. הערה: הביטוי "לא ידענא" - לפי רש"י - לא במשמעות שלא היתה לו מסורת!
18.
המשך הגמרא: יש דיון בין גדולי האמוראים האחרונים: אביי ורבא; אביי ורב פפא; רב אשי ורבינא לגבי מקורות מהפסוקים לכמה שאלות לגבי סדר המערכה.
אמר רבא, שמא מינה מדריש לקיש: עבורי דרעא אטוטפתא - אסור. היכי עביד - מדרעא לטוטפתא.
והטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד, ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות. מאי טעמא? אמר אביי: ההוא בבקר בבקר דשני גזירי עצים דלא צריכי - שדינהו להכא, חד שדייה להטבת חמש נרות דליקדמי לדם התמיד, וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי נרות, חד שדייה להטבת חמש נרות דליקדמי לדם התמיד, דהכא תלתא והכא תרי. וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי נרות. אף על גב דהכא תרי והכא תרי - מכפר עדיף.
אמר ליה רב פפא לאביי, ואימא: חד שדייה לדישון מזבח הפנימי דנקדמיה לדם התמיד, דהכא תלתא והכא תרי, וחד שדייה לדם התמיד דנקדום להטבת חמש נרות, דאף על גב דהכא תרי והכא תרי, מכפר עדיף! - אם כן אפסוקי במאי מפסקת להו? הניחא לריש לקיש דאמר: למה מטיבין וחוזרים ומטיבין - כדי להרגיש כל העזרה כולה, שפיר. אלא לרבי יוחנן, דאמר: בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים, מאי איכא למימר?
אמר ליה רבינא לרב אשי: האי בבקר בבקר דעצים מי מייתר? הא מיבעי ליה לגופיה, דקאמר רחמנא: נקדמו למערכה שניה של...
