פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר
חגיגה ה ע"א
"אמר ליה: סוף סוף, שניה מאי עבדת? - אמר: אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוסיפנא להו ליה, והויא חלופיה".
קשה, על סמך מה קבע רב ביבי בר אביי ששנות החיים שנקצבו לאדם קיימות בפני עצמן ושאל הוא רק מה נעשה איתן, למה לא הניח בפשטות שתהא סיבת המות אשר תהא, בשעת המיתה נמוגו גם השנים?
עוד קשה, הכיצד לא ידע רב ביבי בר אביי פסוק מפורש בתהלים פרק קט: יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר? מתוך השוואת שני חלקי הפסוק עולה שאותה: פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר – אלו אותם ימיו שנתמעטו. הרי מפורש שבהתקצרות ימיו של אדם ניתנות שנותיו לאחר!
אלא ששתי שאלות אלו עונות זו על זו. רב ביבי בר אביי ידע מתוך הפסוק שהשנים נותרות וניתנות לאחר. רק חסרה היתה לו ההבהרה למי הן ניתנות ובאיזה תנאי.
